רילוקיישן מהגיהנום: המעסיק לא נתן אישור עבודה
ישראלית שנשלחה לנהל חנות בהונג קונג בלי אישור עבודה חוקי נעצרה ע"י שלטונות ההגירה. בעקבות הטראומה שחוותה תבעה את המעסיקה, אולם האחרונה טענה כי שלחה אותה לנסיעה עסקית קצרה שאינה דורשת אישור עבודה. מה פסק ביהמ"ש?
משתלם לעבוד בחו"ל? צעירה שהועסקה כמנהלת חנות השעונים של חברה ישראלית בראשון לציון טענה כי נענתה להצעת הבעלים לנהל את חנות החברה בהונג קונג. ביולי 2007 החלה לעבוד שם, כשבידה אישור עבודה שקיבלה מהחברה.
פסקי דין נוספים בערוץ הקריירה :
- תביעה: עובד מדינה חשף שחיתות - ופוטר
- נהג הואשם בגניבה מחברת החשמל - ותבע
- העובד גנב מהמעסיק ופוטר - האם זכאי לפיצויים?
אולם לדבריה, בדצמבר 2007 נכנסו לחנות נציגי משטרת ההגירה, ולאחר שהציגה בפניהם את האישור, הם הסבירו לה שאינו חוקי. העובדת נעצרה, נחקרה ארוכות ונדרשה לשוב לחקירות נוספות. לטענתה, תחילה פרקליט החברה בהונג קונג סייע לה, אולם לאחר שבעל החברה הגיע, הוא הורה לו להפסיק לייצג אותה וביקש ממנה לעזוב מיידית. התובעת סירבה לבקשתו - ופוטרה.
בין החקירות, נסעה התובעת לחופשה בתאילנד עם בן זוגה הישראלי ששהה עמה בהונג קונג. לטענתה, עם חזרתה נמסרו לה כתב אישום וזימון לדיון, ולאחר שהפקידה ערבות בסך 500 דולר, חזרה לארץ ולא שבה לשם יותר, כיוון שפחדה להיכנס לכלא.
בתביעה שהגישה נגד החברה והבעלים לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, טענה העובדת כי רק כשנעצרה הבינה שאישור ההעסקה שניתן לה לא היה חוקי - ושלמעשה הונו אותה. לטענתה, הנתבעים הותירו אותה ללא תמיכה, כך שנאלצה להתמודד עם הרשויות בהונג קונג לבדה, והיא חשה מושפלת, ועם שובה נאלצה לעבור טיפול נפשי. לפיכך, ביקשה פיצוי של 40 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לה, וכן דרשה שכר עבודה ופיצויי פיטורים.
הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי שלחה את התובעת לנסיעת עסקים קצרה, שאינה דורשת אישור עבודה, במסגרתה הייתה אמורה לפקח על החנות ולא לעבוד בה - וכך היה עליה להגיד לשלטונות ההגירה. עוד טענה החברה כי סייעה לתובעת ככל יכולתה, ופיטרה אותה כדין, לאחר שסירבה לחזור לארץ כדי שתוכל להישאר עם בן זוגה.
לא נסיעת עסקים - אלא עבודה קשה
השופט דורי ספיבק קבע כי התובעת לא נשלחה לנסיעת עסקים קצרה, אלא לעבודה במשרה מלאה. על כך מעיד חוזה ההעסקה שלה, בו נכתב כי תעבוד 6 ימים בשבוע, 10 שעות ביום. עוד נקבע כי החברה הייתה מחויבת להסדיר לתובעת אישור עבודה כדין, ומשלא עשתה זאת - חשפה את התובעת לסיכונים שלבסוף התממשו.
השופט הדגיש כי אין בקביעתו כדי למנוע ממעסיקים להטיל על העובד את האחריות להסדרת האישור, אך דבר כזה חייב להיות כתוב במפורש בחוזה. אולם במקרה זה, בו הנושא כלל לא אוזכר בחוזה ולאור פער הכוחות בין החברה, המעסיקה עובדים רבים ברחבי העולם, לבין התובעת הצעירה - חובה זו הייתה מוטלת על החברה.
נפסק כי התובעת עברה טראומה משמעותית, והדבר ניכר בעדותה, במהלכה פרצה בבכי. לפיכך, על החברה לפצות אותה ב-30 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.
עם זאת, יתר התביעה נדחתה. כך, למשל, קבע השופט כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים כיוון שלא עבדה בחברה שנה; ואינה זכאית לשכר עבודה, שכן שולם לה שכר עד למועד בו סירבה לצאת מהונג קונג ופוטרה. החברה חויבה בהוצאות ושכר טרחה של 10,000 שקל.
עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי, העוסקים בתחום העבודה, סבורים כי "בית הדין מבטא נכונה את הצורך בהגנה על זכויות העובדים, ומזהיר את המעבידים כי אם יפרו את הוראות החוק - תוטל עליהם סנקציה כספית משמעותית".
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
