"יתמהו איך אישה ראש ממשלה". השבוע לפני
בפיגוע האוטובוס הראשון בתולדות המדינה נרצחו 11 ישראלים. כעבור 24 שנה משתתפת מחבלת בפיגוע שבו נרצחו 35. ישראל מגיבה בהשתלטות על שטח לבנוני עד נהר הליטני. ועוד בשבוע לפני: 44 שנה למינוי הראשון והאחרון של ראשת ממשלה
חוליית מחבלים חודרת לשטח ישראל, משתלטת על אוטובוס מלא באזרחים, ורוצחת גם נשים וילדים. 24 שנים לאחר שמחבלים חדרו לדרום הארץ ורצחו 11 בני אדם ליד מעלה עקרבים חדרה חוליה דרך הים, השתלטה על אוטובוסים בכביש החוף ורצחה 35 בני אדם באוטובוס הדמים.
השבוע לפני - לכל הכתבות
11 במרס 1978. חוליית מחבלים פלסטינים שיצאה מלבנון חדרה לשטח ישראל דרך הים לחוף שמדרום לקיבוץ מעגן מיכאל. הם ירו לעבר בני זוג והרגו זוג תיירים מגרמניה וצלמת. המחבלים התפצלו לשתי קבוצות, האחת הציבה מארב ליד הכביש והאחרת לכדה מונית ונסעה בה דרומה.
בסמוך לגבעת אולגה השתלטו המחבלים על אוטובוס שנסע מתל אביב לחיפה ובו עשרות נוסעים. הנהג, שלא הבין שהותקף בידי מחבלים, עצר כדי לבדוק מה קרה ואז השתלטו הטרוריסטים על הרכב. הם הורו לו לשנות את כיוון הנסיעה ולפנות דרומה, וקראו קריאות "פלסטין, ערפאת". כשהגיע האוטובוס עם המחבלים לגבעת אולגה המתין להם אוטובוס שני של אגד שנלכד על ידי הקבוצה השנייה של המחבלים. באוטובוס הזה היו חברי אגד ובני משפחותיהם, שחזרו מטיול במערת הנטיפים.
המדריך משה קריגר סיפר אז: "הבחנו במונית ישראלית עם פס צהוב עומדת לרוחב הכביש. הבחנו בגברים לבושים בגדי קומנדו מנומרים ומזוינים בנשק עולים על הכביש ומתקרבים עם נשק דרוך לעבר האוטובוס. חשבנו תחילה שזה מעשה קונדס, אבל הם פתחו בצרורות שכוונו לחלק הקדמי של האוטובוס. זגוגיות התנפצו ואנשים נפצעו. האוטובוס המשיך בנסיעה כחמישים מטרים. ראיתי הרבה דם".
נוסעי האוטובוס שנחטף ליד מעגן מיכאל הועברו לאוטובוס השני. בסך הכול הצטופפו באוטובוס 70 גברים, נשים וילדים בנוסף למחבלים. המחבלים, שקשרו את הגברים, הורו לנהג לנסוע לתל אביב. המחבלים שברו את החלון האחורי ברכב וירו לעבר מכוניות שנסעו בכביש החוף. נהגים שנסעו בכביש התקשרו למשטרה באמצעות טלפונים נייחים, שהוצבו בצדי הכביש לדווח על תאונות דרכים.
ניידות משטרה דלקו אחר האוטובוס שעשה את דרכו לתל אביב. מחסומים הוצבו ליד נתניה ובסמוך לרשפון, אך האוטובוס המשיך בנסיעה. הוא נעצר רק בסמוך לצומת גלילות. פעולת המחבלים הסתיימה ב-35 הרוגים ישראלים, בהם משפחות שלמות, ויותר מ-70 פצועים. רוב המחבלים נהרגו, פרט לשניים שנלכדו.
"רובה בעורף"
שלמה זית, נהג האוטובוס, סיפר כי אינו זוכר כמה זמן נמשכה הנסיעה המטורפת בכביש החוף, "כאשר מחבלת קשוחת מראה נעצה רובה בעורפי". מחבל אחר, הוא סיפר, בעט ברגליו כדי שילחץ חזק יותר על דוושת הגז ומחבל שלישי עמד ליד הדלת הקדמית וירה החוצה לעבר המכוניות החולפות.
הוא המשיך לספר על אכזריותה של המחבלת, דלאל מוגרבי. "המחבלת שעמדה מאחוריי הייתה אכזרית יותר מכל המחבלים. היא לא הרשתה לטפל בפצועים. היא לבשה מדים מלוכלכים, נראתה מסורבלת, ואחרי שהם העלו לאוטובוס שלי את הנוסעים מהאוטובוס השני היא אמרה לי 'אני ארצח אותך אם לא תיסע מהר'". במשך כל הנסיעה, סיפר זית, שרו המחבלים שירים על פלסטין וירו לעבר כלי רכב.
הנהג הוסיף כי זמן קצר לפני שהשוטרים הצליחו לפגוע באחד הגלגלים ולעצור את האוטובוס דרש ממנו אחד המחבלים לנסוע לנמל התעופה, אך מוגרבי אמרה: "קודם ניסע למרכז תל אביב ומשם נמשיך לשדה התעופה". לאחר שהאוטובוס נעצר פתח הנהג את הדלתות, והמחבלים ירו לכל עבר. "נשכבתי מתחת למושב הנהג ובמשך כ-25 דקות הייתה אש תופת. חלק מהמחבלים יצאו החוצה וירו עלינו מבחוץ. כל הנוסעים נשכבו על הרצפה. אחרי כמה דקות צעק מישהו בעברית 'אפשר לברוח, חיסלנו אותם', ואז נשמע פיצוץ. ככל הנראה נזרק רימון לתוך האוטבוס, והוא עלה באש".
עוצר בדרום השרון, שגרה במרכז תל אביב
בשל החשש כי מחבלים חמושים מסתובבים באזור הכריזה המשטרה על עוצר בנתניה, הרצליה וכפר סבא. המשטרה הודיעה כי בשל החשש נסגרו בתי הספר ומקומות העבודה גם ברמת אביב, נווה אביבים, צהלה, רמת השרון, הרצליה והסביבה. תנועת האוטובוסים אל אותם יישובים הופסקה. אבל בשכונות הצפוניות של תל אביב היו כאלה שלמרות העוצר יצאו לעבוד. בתל אביב, בזמן שהוצאו הגופות מהאוטובוס השרוף, שגרת החיים לא נפגעה. בתי הקפה היו עמוסים לעייפה וקופות בתי הקולנוע היו סגורות - לא בגלל מתקפת הטרור הרצחנית, אלא מפני שכל הכרטיסים נמכרו מראש. איש המשמר האזרחי סיכם: "תראה, בתי הקפה מלאים. אין היסטריה. זה טוב".
התגובה - מבצע ליטני
בלבנון ידעו כי ישראל לא תשב בחיבוק ידיים ותפעל נגד המקום שממנו יצאו המחבלים. ערפאת ובכירי הפתח הסתתרו וצה"ל יצא ב-15 במרס למבצע ליטני. בשעות הלילה תקף חיל האוויר בצורה מסיבית את בסיסי המחבלים בדרום לבנון, ובבוקר נכנסו כוחות צה"ל והשתלטו על רצועה בת עשרה קילומטרים, עד נהר הליטני.
מרבית אנשי ארגוני המחבלים נמלטו מהאזור עם תחילת המבצע. אחרים, כ-300, נהרגו במהלך המבצע וכתוצאה הושג "טיהור" זמני של האזור מכוחות מחבלים ורוב בסיסיהם באזור הושמדו. בתגובה לפעולת צה"ל ירו ארגוני המחבלים ירי ארטילרי לעבר יישובי הצפון, ירי שהביא למותם של שני תושבי קיבוץ מנרה.
יאסר ערפאת שיגר איגרות לשליטי ערב ודרש מהם להציל את הפלסטינים. המבצע, ובעיקר הסבל שגרם לאזרחי דרום לבנון, הוליד גל ביקורת בינלאומית על ישראל. ב-19 במרס קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה המורה לישראל לסגת מלבנון.
הפיגוע במעלה עקרבים
ב-17 במרס 1954 ירו מחבלים שחדרו לשטח ישראל על אוטובוס "אגד" במעלה עקרבים שבנגב. היה זה פיגוע האוטובוס הראשון בתולדות המדינה, ופעולת הטרור החמורה ביותר ממלחמת העצמאות. בפעולת הטרור הזו נרצחו 11 ישראלים.
הנוסעים עשו את דרכם חזרה מאילת, שם חגגו חמש שנים להנפת דגל הדיו. מרים לסר, אחת הניצולות הבודדות, סיפרה כי מצב הרוח בנסיעה צפונה היה מרומם - עד שנשמעה ירייה ומיד אחריה עוד עשרות יריות. "שמעתי זעקות כאב של פצועים וראיתי שניים מהחיילים נופלים מתים ממושבם", היא שִחזרה אז. לסר סיפרה כי לאחר שפגעו בנהג נכנסו המחבלים לאוטובוס ובקור רוח ירו באקדחים בכל הנוסעים. לסר שחזרה כי המחבלים, שחשבו כי היא מתה, אחזו בשער ראשה וטלטלוה, אך היא לא הגיבה ולכן הם עזבו אותה.
מרים פירסטנברג, בתו בת ה-5 של נהג האוטובוס אפרים שנרצח יחד עם אשתו, סיפרה: "ראיתי איך אבא ואימא מתים. וגם אני עשיתי את עצמי מתה". אחיה הגדול של מרים נפצע מכדור שירו המחבלים בראשו. הוא שכב שעות בזרעותיה של חיילת שנפצעה גם היא בתקרית.
מי שהיה צריך להיות על האוטובוס וברגע האחרון "תפס" טיסה צפונה הוא שליח "ידיעות אחרונות" לחגיגות אז באילת, זאב אלתגר. הוא נסע באותו אוטובוס דרומה. הוא ספד לנהג האוטובוס, שכונה "פיסקה". "פיסקה ונהג המשנה שלו, קלמן אשרוני, היו שרויים במצב רוח מרומם וכל הדרך עודדונו לשיר. ילדיו של פיסקה, שנסעו עמנו, מיכאל בן ה-7 בחולצה צבעונית ומרים בת ה-5 בשמלה לבנה, הרגישו עצמם כבני בית במכונית הגדולה. הם התיידדו עם הנוסעים ועם עובדי השקם בעין חצבה".
אלתגר המשיך בהספד: "נשארתי פטריוט כשהייתי - אמר לי כשהאוטובוס טיפס במעלה העקרבים - אינני מתפעל מהציניקנים". הכתב סיפר כי כשנסעו דרומה נשבר מוט ברכב ליד רחובות. אשתו של הנהג אמר כי זה סימן רע, אך הנהג הרגיע: "שטויות, ממה יש לפחד?"
אלתגר סיפר כי התנצל בפני פירסטנברג שלא יוכל לנסוע איתו צפונה מכיוון שעליו לסקר את האירועים שהיו אז בכנרת והמתיחות בגבול הסורי. "אתם העיתונאים רודפים אחר אסונות", אמר הנהג לפני שנרצח. "הנה שורר שקט בנגב ואפשר לטייל בו. ואתה מסתלק על הקרבות?"
אישה ראש ממשלה? לא מתאים
ב-17 במרס 1969 התמנתה לראשונה בישראל אישה לראש הממשלה. כשלושה שבועות לאחר מותו של לוי אשכול נבחרה גולדה מאיר להרכיב ממשלה. זו הייתה אחת הקואליציות הגדולות בתולדות המדינה.
"אני, גולדה מאיר, מתחייבת כראש ממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת", אמרה מאיר - שהייתה גם האישה היחידה שכיהנה כשרה עד לשנות ה-70. לאחר שמסרה את הצהרת האמונים ירדה מן הבמה לאורם של זרקורים והבזקים מסנוורים של מצלמות ותפסה את מקומה בכיסא הריק שבראש שולחן הממשלה. 84 חברי כנסת הביעו בה אמון, 12 התנגדו, וחבר הכנסת דוד בן-גוריון נמנע.
לאחר מכן נשבעו בזה אחר זה שרי הממשלה, אך רק שניים מהם לחצו את ידה של מאיר - שר הביטחון משה דיין והשר ללא תיק מנחם בגין. מאיר אמרה אז באותה ישיבה: "מנוי וגמור עמנו, כפי שהיה מנוי וגמור עם הממשלה הקודמת, כי לעולם לא ישובו עוד הקווים והתנאים שהיו קיימים עד 4 ביוני 1967, שהקלו על אויבי ישראל לא רק לאיים עלינו
בהשמדה, אלא פיתו אותם להאמין ביכולתם לבצע את תוכניתם. אנו רוצים בשלום בתנאים אשר ישימו קץ לפיתויים של תוקפנות ערבית חדשה".
בין אלו שהתנגדו בהצבעת האמון בממשלה החדשה היו חברי אגודת ישראל, מפלגה שהייתה חברה בלא מעט קואליציות שהורכבו על ידי מפא"י והמערך. הרב יצחק מאיר לוין אמר: "גברת מאיר התפטרה מהממשלה ומהמפלגה, שאותה שירתה כל השנים, בטענה שאינה יכולה למלא עוד את התפקידים שהוטלו עליה".
ואז הוא שאל: "האם בין כל חברי הכנסת לא יכלו למצוא אחד, שיהיה מוכשר לקבל בשעת הדחק את התפקיד הזה? האם הדבר שנעשה הוא באמת כל כך לטובת המדינה? רבים בעולם, יהודים ולא יהודים, יביעו לבטח את תימהונם על כך שדווקא עכשיו מצאו לנכון להעמיד אישה בראשות הממשלה. גם אינני משוכנע שזה ירתיע את הערבים".
לפנייה לכתב/ת 
