"תפסיק להתנהג כמו תינוק"; לעזור לילד להתבגר

הילדים היום מאוד חכמים. זו עובדה. מחקרים מדברים על עלייה של 17% בממוצע ברמת המשכל שלהם ב-50 השנים האחרונות. זה המון! וכך אנו עדים לזאטוטים המדברים בשטף מילולי מגיל צעיר ביותר, שואלים שאלות נבונות, מתעניינים בסובב אותם, חוקרים את חוקי העולם בו הם חיים וגורמים לנו, לא פעם, לטעות ולחשוב שהם גדולים הרבה יותר מגילם הכרונולוגי.

אבל אז זה מגיע. פתאום, ללא כל התראה מוקדמת הציור לא הצליח להם, החבר לא הסכים לשחק איתם, הבטחנו משהו ולא הסתדר - ובשנייה אחת הם מתפרקים לנו מול העיניים, ולא מסוגלים להכיל את הסיטואציה ברמה הרגשית. ככל שהם חכמים יותר, ידעניים יותר - כך הפערים בין היכולות השכליות ליכולות הרגשיות הולכים וגדלים, וזה קשה. להם וגם לנו.

אבל לפני שאתם לוקחים את הילד לטיפול רגשי, אני מזמינה אתכם לקרוא את המאמר הזה ואת הקודם לו. יש מה לעשות גם ברמה המשפחתית. הורים בהחלט יכולים לזהות את הקשיים של הילד שלהם וללמד אותו להתמודד עמם טוב יותר. לעזור לו לצמצם את הפער.

בשבוע שעבר עסקנו בשתי יכולות חשובות ומרכזיות שילדים אמורים לשלוט בהם באופן משביע רצון כבר בגיל הגן (4-5):

דחיית סיפוקים והכלת תסכולים, ועמידה בחוקים וגבולות. היום נדבר על רכישה של מיומנויות התפתחותיות בסיסיות, המייצרת בילד תחושה של גדול ומסוגל.

כשילד מגיע לגיל שנתיים לערך - גם הוא וגם הוריו חווים שינוי עצום. העולל הפצפון וחסר הישע הופך להיות ילדון נמרץ ודעתן בעל המון יכולות מרשימות ותחושת מסוגלות אינסופית. הוא מאוד רוצה לבטא את היכולות האלה, אותן חמש, ועכשיו יותר מאי פעם עומד על זכותו לעשות כן.

השלב הזה לא קל לנו, ההורים. מצד אחד אנו גאים בו ובאופן בסיסי ורעיוני מאוד רוצים לאפשר לו לפתח את המיומנויות הכל כך חשובות האלה. אלא שלפעמים זה גדול עלינו. הקטנצ'יק מביע את דעותיו ורצונותיו התכופים והעוצמתיים מהשנייה בה הוא פוקח את עיניו ועד לרגע בו הוא נרדם. הכל הוא רוצה לעשות לבד, הכל הוא מבקש לבחור ולהחליט. התחושה השלטת הרבה פעמים היא שאנחנו בעצם די מיותרים - הוא רוצה פשוט לשלוט בכל דבר סביבו, כולל בנו, הוריו!

ופה אנחנו מתחילים לאבד כיוון. חלק מאיתנו נכנסים למאבקי כוח, אחרים חוששים ומגוננים יתר על המידה, ויש גם כאלה שפשוט נכנעים, מרימים ידיים ומאפשרים לדור הצעיר לנהל את חייהם ביד רמה.

המטרה: להיות האחראי על חייו

כל שלושת דפוסי התגובה הללו הם בעייתיים. כשאנחנו מנסים לרסן את הילד שלנו ללא הרף ומצרים את צעדיו, הוא לא יכול לבטא את הכישורים החדשים שלו ולהתאמן עליהם בנחת. מה שאנחנו נראה זה ילד עקשן, מרדן, לא מרוצה בעליל רוב הזמן, בוכה בקלות, מתפרץ - ילד שקשה לנו מאוד להתנהל איתו.

אבל מה קורה לו? מה עובר עליו שם בפנים? הילד הזה, בעצם, מבקש להיות אחראי על חייו - לבחור, להחליט, ליזום. וכל אלו לא ניתנים לו. זהו תסכול עצום! אז מה הפלא שהוא מחפש כל הזדמנות לשלוט ולהחליט בכל דבר שרק ניתן? והנה הסיבה האמיתית והעמוקה לעקשנות הבלתי נלאית שלו: לא נותנים לי? אקח בכוח!

גם הילד שאנחנו מגוננים עליו רוצה להוציא לאור את הכישורים החדשים שלו, אלא שהמסר שהוא נתקל בו הוא "אתה לא יכול". מהר מאוד הוא יחווה עצמו כקטן ולא מסוגל, כמי שאין לו כל שליטה על מה שקורה לו, מה שייצר בו תחושה של חוסר ביטחון גדול בעולם ובעצמו, ויעצים את התלותיות והתינוקיות שלו: "תלבישו אותי", "תעזרו לי", "קחו אותי על הידיים".

באותה מידה, כשאנחנו נכנעים לרצונות הילד שלנו על בסיס קבוע, "זורמים" איתו יותר מדי, גם פה אנחנו מסבים לו נזק. כשאין בסביבה מבוגר החלטי וברור המגדיר לילד את גבולות היכולת שלו, מה מותר ומה לא, הוא לא יפסיק לנסות, שוב ושוב, ללא ליאות, לבדוק מתי סוף-סוף מישהו יעצור אותו. מתי הוא מגיע לקו האדום. ושוב, זה נראה ונשמע דומה: תיפקוד עיקש ונוקשה, מאבקי כוח, בכי וכו'.

ועכשיו תגידו לי אתם - איך אפשר להיות פנויים ללמידה, לשגרת יום של מסגרת ביתית או חינוכית, כשצרכים כל כך בסיסיים ומשמעותיים לא מקבלים מענה הולם?

המשימה שלכם: להגדיר עבור הילדים שלכם תחום ברור ובטוח בו יוכל לתרגל ולהתאמן על היכולות המתפתחות האלה. כך תיצרו עבורם הזדמנויות "למלא את הבטרייה" בזמן ובמקום המתאימים, מה שיפחית באופן משמעותי את הצורך שלהם "לקחת פיקוד" בכל רגע נתון, ויתחזק על בסיס קבוע את תחושת המסוגלות שלהם.

איך עושים את זה? הנה:

1. בחירה

ספקו להם הזדמנויות לבחור דברים הקשורים לחייהם: קוקו או צמות, מה לשים בכריך, האם הם בוחרים להיכנס באופן עצמאי למקלחת או שאתם צריכים להכניס אותם וכו'. במקביל התייעצו איתם גם לגבי דברים הקשורים אליכם: איזו חולצה ללבוש, באיזו קערה כדאי להגיש את הפירות לשולחן, מה נראה לו יותר כדאי - לרחוץ את המכונית לפני או אחרי שתלכו לגינה? כל מה שיכול לאתגר את "גלגלי השיניים" בראש שלהם ומתאים לכם, כמובן.

2. יוזמה

ילדים יוזמים המון. ממציאים עיסוקים, יוצרים, לוקחים החלטות, רוצים להתנסות. שימו לבכם לדבר והגיבו בשמחה. סיבה טובה עבור הילד שלכם להפעיל את המנגנון הזה שוב ושוב גם בהמשך. גם כשאתם מתייעצים איתם - אתם מספקים להם הזדמנות ליזום.

3. עצמאות

שימו לב למקרים בהם הילד שלכם מפגין התנהלות עצמאית וציינו זאת בהתפעלות: "איזה יופי אתה שוטף ידיים לבד!",

"איך אתה נוסע באופניים כמו גדול!". הילד שלכם לא יכול שלא לחוש בגאווה גדולה ובתחושת סיפוק פעמיים: פעם אחת על היותו מסוגל, פעם שנייה על כך שהוא גורם לכם לכזאת גאווה ונחת. ובודאי שמפלס המוטיבציה עולה בהתאם.

4. אחריות

ילדים צעירים אוהבים תפקידים. לא סתם יש בכל גן תורן, תורן חצר, תורן מחשב, אמא ואבא של שבת - וכל הילדים מחכים בכיליון עיניים לתורם. מבחינתם - זו גאווה גדולה. אז למה לא לעשות בזה שימוש גם בבית? זה הזמן חברים! חפשו תפקיד/ משימה שיכולה לאתגר אותם, האצילו עליהם סמכות בטון חגיגי והקסם יתחולל אל מול עיניכם המשתאות: הזאטוט ממלא את התפקיד, גאה ומאושר עד הגג. עכשיו צריך לתחזק את זה שיישאר גם בהמשך.

5. שליטה

כשאנחנו עושים לילד מקום, כשיש לו "קול" אותו הוא יכול להשמיע, כשהוא יכול להשפיע על משהו מכל מה שקורה סביבו - הוא מרגיש הרבה יותר בשליטה, וזה עושה לו טוב. בואו נזכור שעדיין על רוב מה שקורה - אין לו יכולת לשלוט. הרבה דברים נכפים עליו או מוחלטים עבורו. אם נשכיל לשמר עבורו חלקת אלוהים קטנה לעצמו, בה הוא יתנהל באופן שיביא לידי ביטוי הכי טוב את היכולות והכישורים שלו, הוא בהחלט יקבל מענה לצרכיו ויתמלא. זו העצמה במיטבה. (גם) זה מה שישחרר אותו מלחצים רגשיים ויפנה מקום ללמידה והתמודדות עם אתגרי היום-יום.

שלכם, אלי

 הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן