נפרד מהכסף: נתניהו מתרחק מהשליטה בכלכלה
ראש הממשלה, שנהנה עד כה מגיבוי יחסי בוועדת הכספים ומשר אוצר נאמן, מעביר את תפקידי המפתח הכלכליים ללפיד באוצר ולבית היהודי בוועדת הכספים. כשעל הפרק אישור התקציב, חוק ההסדרים והחוק לדילול הריכוזיות, נראה כי לא יהיו לו חיים קלים
מהפך של הדקה ה-90 במרתון הקואליציוני מעביר את תפקיד המפתח של ראשות ועדת הכספים לסיעת הבית היהודי. עד לא מכבר, המועמדת המובילה במירוץ היתה ח"כ פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו, שהיתה גם הבחירה המועדפת על ראש הממשלה. בסיכומו של דבר איבד נתניהו גם את הנכס הפוליטי-כלכלי המשני לשר האוצר, כשהעביר אותו לשותפיו.
"ח"כ קירשנבאום מובילה בקרב על ועדת הכספים"
שטייניץ מסכם: המצב הכלכלי יציב, לא פתרנו הכל
תקציב בלי פיקוח: לח"כים לא איכפת ממספרים
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ הכלכלה והצרכנות
נתניהו יירשם בהיסטוריה כראש הממשלה הראשון של ישראל שאיבד את בבת עינו המקצועית והפוליטית - השליטה הישירה על אוצר המדינה בכלל ועל ברז התקציב וועדת הכספים בפרט, אשר היו מאז ומעולם אחוזת מפלגת השלטון.
שליטת ראש הממשלה בתקציב המדינה, גיבושו וניהולו, היתה עיקרון מקודש אצל נתניהו עוד בשנים שקדמו לכיבוש הממשלה בבחירות 1996. המעמד האסטרטגי של "שר על-כלכלי" הוצהר רק לאחר בחירות 2009, מעל ראשו של שר האוצר יובל שטייניץ, אבל התממש בשקט כבר בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, מה שגרם להתפטרותם של שרי האוצר דן מרידור ויעקב נאמן, בגלל שהיו פחות ממושמעים משטייניץ.
ידיעת הרקע הזה משמעותית, מאחר שתפקוד ועדת הכספים בשליטת הבית היהודי עלול להיות מושפע במישרין או בעקיפין מההיררכיה הפוליטית החדשה וחסרת התקדים, כמו גם מתסכולו של נתניהו בתחום השליטה הכלכלית. ספק רב אם מול הרכב הממשלה החדשה, הוועדה תוכל לתפקד בשקט התעשייתי שאפיין אותה מול הממשלות הקודמות.
"לא חותמת גומי של הממשלה"
הזעזועים נשקפים לא רק מהאופוזיציה החדשה, התוקפנית והנקמנית של מפלגת העבודה והחרדים המאוכזבים מאובדן השלטון. טירוף המערכות צפוי לראשיה בעיקר מהקואליציה. שכן ההיררכיה המסורתית גוססת. נעלם הסדר הקודם שבו שר האוצר נמנה על מפלגתו של ראש הממשלה והעורף הפרלמנטרי שלו בוועדת הכספים מוגן בידי היו"ר שגם הוא מאותה מפלגה או מיהדות התורה שהיתה השותפה הנאמנה ביותר של ראש הממשלה בקואליציה.
ראשי הוועדות לדורותיהם אהבו להשתעשע ברעיון שהם לא "חותמת גומי של הממשלה". בפועל ההרמוניה היתה שם המשחק. שר האוצר בייגה שוחט וראשי הוועדה גדליה גל ואלי גולדשמידט אפילו יצאו לבילויים משותפים בירושלים. משה גפני ויובל שטייניץ התנהלו כמו זוג נשוי בכפייה. פוליטיקה של נישואי תועלת. גפני אהב לעשות קולות של אופוזיציה אבל בשורה האחרונה התיישר עם הקואליציה לרוב בפשרה כלשהי, שאין בה מפסידים.
היום קשה לראות יו"ר ועדה מהבית היהודי מלקק דבש אצל שר האוצר לפיד, יש עתיד ושר הכלכלה והמסחר בנט, בעל הבית האמיתי. הברית שאפשרה להם להתברג לצמרת. לא בטוח שתעמוד בהתמודדות עם בעיות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות רציניות יותר. כל זה כשמעליהם משק כנפי נתניהו הלחוץ ושואף לנווט ולהשפיע לפחות כראש הממשלה, ומתחתם רוחשים וחותרים עמיתים מהקואליציה המחפשים פורקן לתסכוליהם.
היו"ר - בעל ניסיון פוליטי או צעירה אסרטיבית?
אלו הם נתוני פתיחה לא מעודדים, שלא היו מוכרים לראשי הוועדה הקודמים. נראה כי הוועדה הזאת רתומה ליותר מדי סוסים שכל אחד עלול למשוך אותה לצדו. יכולת התפקוד שלה תלוי הרבה באישיות היו"ר, בניסיונו הפוליטי ובסגנון מנהיגותו. המועמדים לתפקיד הם איילת שקד וניסן סלומיאנסקי. היו"ר יהיה אחד מהם או שיכהנו ברוטציה. הוא ותיק ובעל ניסיון. היא צעירה אסרטיבית שעשויה להפתיע, לפחות על פי הרזומה.
העדפת שקד תעשה היסטוריה. היא תהיה האישה הראשונה בתפקיד, ואולי הדמות הנכונה שתוכל להרגיע ולהוביל את
ראשות הוועדה תהיה קפיצת מדרגה בקריירה שלה, כנראה שלא האחרונה.
סלומיאנסקי הוא היפוכה של שקד. שועל ותיק במגרש הזה וחבר ממושך בוועדת הכספים בקדנציות קודמות, למעט האחרונה כשלא נבחר לכנסת. הוא בקי במערכת הפרלמנטרית ובכל הטריקים והשטיקים המאפיינים את עבודתה אותם הוא מפעיל בעיקר מול פקידי האוצר ועמיתים ממפלגות אחרות. טיפוס של ה"מאכער" שמשיג בדרך כלל את הבלתי מושג אפילו בגיוס תומכים ממחנות יריבים בידיעה שאין ארוחות חינם.
אפשר להמר על כישוריו הדיפלומטיים של סלומיאנסקי בערוץ הפרלמנטרי הכלכלי ובכלל ועל ניסיונו העשיר שיאפשרו לו לנווט את ועדת הכספים גם בים הגבה-גלים הנוכחי. הוא יכול לעשות בית ספר לח"כים הצעירים שוחרי הפוליטיקה החדשה, כשתרגליו יוכיחו להם שאין חדש תחת השמש הזאת. פוליטיקה היא פוליטיקה. אבל אצל בנט, סלומיאנסקי נמצא במקום השני, גם בגלל היותו "שר האוצר של המתנחלים", המאיים על מנהיגותו.
בנט צריך להחליט בין שקד לסלומיאנסקי. רוטציה ביניהם רק תוסיף על הטלטולים המצפים לוועדת הכספים. בינתיים מצפה לוועדה סדר יום עמוס לאחר שיכונן הרכבה הקבוע. היא מונה 17 חברים. ההרכב צריך להבטיח רוב לקואליציה, אבל המבנה הזה איננו יציב, כי הנושאים מגוונים, חוצים לא אחת את המחנות, והיו"ר צריך לדעת לתמרן בתבונה וביצירתיות בין הכוחות מבית ומחוץ כדי להעביר את ההחלטה שמצפים ממנו.
הנושא הבוער לפתחה של הוועדה הוא אישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים המסורתי הנלווה אליו. בצנרת החקיקה ממתין מהכנסת הקודמת החוק לדילול הריכוזיות במשק.
בשבוע הבא אמורים לעבור לוועדה ממליאת הכנסת, לאחר השבעת הממשלה, הצעות החוק הממשלתיות להארכת תוקף התקציב הדו-שנתי, יחד עם פרק הזמן לאישור התקציב. לפי החוק הקיים הוא חייב לעבור באפס זמן, תוך 45 יום. ההארכה היא ל-120 יום.
אבל גם פרק הזמן הנוסף לא יספיק לח"כים כדי ללמוד את התקציב על בוריו, כי את רוב הזמן הם ייאלצו להקדיש לגזירות המוצעות בחוק ההסדרים. שם מתנהלת המלחמה כל השנים ובלית ברירה מזניחים את התקציב. כתוצאה מהחוויה הזאת יגלו הח"כים החדשים את קוצר ידם להשפיע על שינוי המספרים בניגוד להבטחתם ערב הבחירות, ואת המשמעת הקואליציונית המחייבת אותם לאשר תקציב אפילו בניגוד לצו מצפונם. אבל מענה לשאלת השנה "איפה הכסף?" הם לא יקבלו.
לפנייה לכתב/ת 
