פרשת שבוע: צ'ק של עני בבר מצווה - שווה יותר

פרשת ויקרא דנה בעיקר בקרבנות שהיו מקריבים על גבי המזבח בזמן שבית המקדש היה קיים. הפרשה פותחת בתיאור של קרבנות שהיו ניתנים בהתנדבות. התורה בהחלט התחשבה בנטל ההוצאות שהיה כרוך בהבאת הקרבן, ואפשרה מגוון רחב של אופציות שיתאים לכל תקציב. לדוגמא, בקרבן העולה אפשר היה להביא בקר, כבש, עז או עוף. רוב הקרבנות היו מבעלי חיים, חוץ מקרבן המנחה שהיו מביאים מתוצרת חקלאית: חיטה מעורב עם שמן ולבונה.

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
  

קיים שינוי לשון מעניין בנוגע לקרבן המנחה בו כתוב (ויקרא ב א) "ונפש כי תקריב קרבן מנחה". לעומת זאת, ביתר הקרבנות התורה בדרך כלל מסתפקת בביטוי כוללני יותר: "כי תקריב קרבן".

רש"י בפירושו לתורה שם לב לשינוי במטבע הלשון, ובהסתמך על דברי חז"ל כותב כך: "ולא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו". הרגישות למצבם של העניים בולט בכל התורה. גם כאשר מתעסקים בפרטים הטכניים של סוגי הקרבנות ואיך להקריב אותם על גבי המזבח, התורה משכילה לשלב - ולו ברמז - דברי מוסר לגבי ההתייחסות הראויה לתרומות הצנועות של אנשים דלי אמצעים.

דגם של בית המקדש במוזיאון ישראל(צילום: זיו ריינשטיין)

התלמוד (נדרים סד) גורס שעני חשוב כמת. דברי חז"ל מאד נוקבים. הרי אף אחד לא סופר את העני. כמה פעמים אנחנו עוברים בסמוך לאנשים מסכנים ברחוב מבלי באמת לשים לב אליהם. לפעמים אנחנו ממש מעמידים פנים כאילו הם אינם קיימים. לצורך העניין, מבחינתנו הם כאלו מתים. אולם, לפעמים דווקא התרומה הצנועה והפשוטה (קרבן מנחה) של מישהו דל אמצעים, נחשבת בעיני הקב"ה ליקרה יותר מקרבן יקר של צאן ובקר שמקריב איש אמיד.

בלי זלזול והתנשאות

אני זוכר שאבי ז"ל הטמיע את המסר הזה כאשר חגגתי את בר המצווה שלי. קיבלתי הרבה צ'קים - חלקם בסכומים נכבדים וחלקם פחות. קרוב משפחה אחד נתן סכום זעום, אולם אבי הסביר לי שביחס לאמצעים הכספיים העומדים לרשותו הכסף שהוא נתן שווה הרבה יותר מהצ'ק הגדול ביותר אשר קיבלתי.

למסר הזה חשיבות רבה גם בקשר למדיניות ציבורית. לפעמים יש נטייה (זה נכון במיוחד בארה"ב, אבל לפעמים גם בישראל) לזלזל בתרומות של השכבות החלשות לקופת המדינה. יש הגורסים כי מכיוון שבעלי האמצעים אחראים לחלק הארי של המסים, צריכים להתחשב בעיקר בצרכים וברצונות שלהם כאשר קובעים את התקציב ואת החקיקה הקשורה לענייני מיסוי וכלכלה.

זו היתה רוח הדברים כאשר המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, מיט רומני, הוקלט בסתר בארוחת ערב פרטית עם תורמים עשירים. רומני אמר כי 47% מהאמריקנים אינם משלמים מסים, ובכל זאת חושבים שהם זכאים להטבות, וזה כנראה עלה לו ביוקר בבחירות.

אולם הפתרון של התורה אינו ביצירת שוויון מדומה, שכל אחד יתרום תרומה זהה וירגיש הרגשה זהה. אפשר ורצוי שאנשים אמידים יתנו יותר - אבל אסור שזה יביא להרגשה של עליונות שתגרום בסופו של דבר לסילוק העניים מהמרחב הציבורי. אנו צריכים לדעת להתייחס בלי זלזול ובלי התנשאות - אפילו לתרומות הצנועות ביותר, תוך דרישה להשתתפות של כל אחד כפי יכולתו.

הכותב, טרנס קלינגמן, מנהל מחלקת מחקר sell side פסגות

הטור משקף את הדעה האישית של הכותב לגבי השקפת התורה וחז"ל לעניינים כלכלים ואינו בהכרח משקף את הדעה הכלכלית של בית השקעות בו הוא עובד