השלדים בארון האפיפיור: "שתק כשהחונטה רצחה"
לבנדיקטוס ה-16 הזכירו את חברותו ב"היטלר יוגנד", פיוס ה-12 הואשם כי לא פעל די בשואה, וכעת גם פרנסיסקוס מתמודד עם ביקורת נוקבת על התנהלותו בזמן "המלחמה המלוכלכת". בארגנטינה תוקפים: "שיתף פעולה עם החונטה שרצחה יריבים וחטפה תינוקות, ואחר כך סירב להעיד". תומכיו: הוא הציל המונים
האפיפיור פרנסיסקוס ה-1, שהתמנה אתמול לתפקיד, ידוע בענווה שלו ובהעדפתו שלא לדבר על עצמו. אופיו זה, טוענים חסידיו, הוא הסיבה לכך שכמעט אף פעם לא הכחיש את אחת הטענות הקשות ביותר נגדו: שהוא היה אחד ממנהיגי הכנסייה שתמכו באופן פעיל בדיקטטורה הרצחנית ששלטה בארגנטינה.
עוד חדשות מהעולם :
- לעבודה, פאפא: חמשת אתגרי האפיפיור החדש
- קמבודיה: רוצח ההמונים מת לפני תום המשפט
- בריטניה: הושעה לורד שטען ל'קנוניה יהודית' נגדו
- ונצואלה: "כנראה לא נוכל לחנוט את צ'אבס"
אין עוררין על כך שחורחה מריו ברגוליו, כמו רוב הארגנטינים, לא התעמת בגלוי עם החונטה הצבאית ששלטה במדינה בשנים 1983-1976, כשזו חטפה, העלימה ורצחה אלפי בני אדם במסגרת "המלחמה המלוכלכת" בניסיון לחסל את השמאל הפוליטי במדינה.
אלא שהביוגרף ברשות של האפיפיור החדש, סרחיו רובין, טוען כי היה זה כישלון כללי של הכנסייה הקתולית, וכי לא יהיה זה הוגן להטיל על ברגוליו את האשמה הכללית שארגנטינים רבים מבני דורו עדיין מתמודדים איתה. "באופן מסוים, רבים מאתנו הארגנטינים היינו משתפי פעולה", אמר רובין בראיון לסוכנות הידיעות AP שבו סיפר על תקופת הדיקטטורה, שבה כל אדם שדיבר באופן חופשי עלול היה למצוא עצמו יעד לחיסול.
כמה פעילי זכויות אדם בולטים בארגנטינה מסכימים כי ברגוליו אינו ראוי להיות מוזכר לצד אישים בכנסייה שקיימו ברית הדוקה עם הדיקטטורה. "אולי לא היה לו האומץ שהיה לכמרים אחרים, אבל הוא מעולם לא שיתף פעולה עם הדיקטטורה", אמר אדולפו פרז אסקיבל, שזכה ב-1980 בפרס נובל לשלום על תיעודו את הזוועות שלהן הייתה אחראית החונטה. "ברגוליו לא היה משתף פעולה של הדיקטטורה. לא ניתן להאשימו בכך".
עדות מאוחרת ו"תשובות מתחמקות"
אלא שפעילים אחרים זועמים על העמדות שברגוליו, בן 76 כיום, נקט בשנים האחרונות, בעוד ארגנטינה מנהלת חקירות שמטרתן לחשוף את האחראים לרציחתם של עד 30 אלף בני אדם. חלק אומרים כי הוא דאג יותר להגן על תדמיתה של הכנסייה מאשר לספק ראיות עבור המשפטים הרבים שהתנהלו בארגנטינה בגין הפשעים שנעשו במהלך המלחמה.
"יש כאן צביעות בכל הקשור לתפקודה של הכנסייה, ובמיוחד בכל הקשור לתפקודו של ברגוליו", אמרה אסטלה דה לה קואדרה, שאמה הייתה אחת ממקימות ארגון "הסבתות של פלאצה דה מאיו" במהלך תקופת הדיקטטורה כדי לחפש אחר בני משפחה נעדרים. "יש כעת משפטים מכל הסוגים, וברגוליו באופן שיטתי מסרב לתמוך בהם".
ברגוליו ניצל פעמיים בעבר את הזכות שניתנת לו מתוקף החוק הארגנטיני לסרב להתייצב למשפטים בבית משפט פתוח שעסקו בעינויים, ברציחות ובחטיפת תינוקות מעצירים. עורכת הדין לענייני זכויות אדם מרים ברגמן טוענת כי כשכבר כן הופיע למשפט, בשנת 2010, תשובותיו היו מתחמקות. הצהרותיו של ברגוליו עצמו הוכיחו כי בכירים בכנסייה ידעו משלב מוקדם שהחונטה מענה ורוצחת אזרחים ולמרות זאת תמכה בפומבי בדיקטטורים. "הדיקטטורה לא הייתה יכולה לפעול כך ללא התמיכה המשמעותית הזו", אמרה ברגמן.
אלא שרובין, כתב לענייני דת בעיתון הארגנטיני הנפוץ "קלארין", אמר כי בפועל לקח ברגוליו סיכונים גדולים בניסיון להגן על החותרים נגד המשטר בתקופת הדיקטטורה, אולם לא דיבר על כך מעולם לפני פרסום הביוגרפיה שלו בשנת 2010. באותו ספר טען ברגוליו כי הוא אינו רוצה לרדת לרמתם של מבקריו, ואז שיתף בכמה מסיפוריו. ברגוליו אמר כי פעם אחת העביר את מסמכי הזהות הארגנטיניים שלו לאדם שהיה מבוקש על ידי השלטונות ושהיה דומה לו, וכך אפשר לו לחצות את הגבול לברזיל, והוסיף כי פעמים רבות אחרות נתן מחסה לאנשים בתוך הכנסייה לפני שיצאו למקום מבטחים מחוץ לארגנטינה.
הביוגרף: "גררו אותו למשפטים שלא לצורך"
ההאשמה הקשה מכול נגד ברגוליו היא שכמנהיג צעיר של מסדר בארגנטינה הוא הסיר את תמיכתו בשני כמרים שעמיתיהם הפעילים בתנועה שפעלה נגד המשטר החלו להיעלם. לאחר מכן שני הכמרים נחטפו בעצמם ועונו על ידי המשטר. ברגוליו טען כי הוא אמר לכמרים לוותר על עבודתם בעבור ביטחונם האישי, אולם הם סירבו.
"ביקשתי מהם להיות זהירים מאוד", אמר ברגוליו לרובין, "הם היו חשופים מדי לפרנויה של ציד המכשפות". אלא שבהמשך האשים אחד מהשניים את ברגוליו כי למעשה שלח אותם אל יחידות המוות על ידי כך שסירב לתמוך פומבית בעבודתם. שני הכמרים הוטלו בסופו של דבר ממסוק כשעיניהם מכוסות אל שדה, אחרי טיסה מבעיתה, והיו שניים מהעצירים היחידים ששרדו את התקופה בכלא שבו הוחזקו. בביוגרפיה שלו התעקש ברגוליו כי סייע רבות לחטופי המשטר.
"זה נושא רגיש מאוד", אמר רובין ל-AP. לדבריו, פעילים בעלי ברית הדוקה עם ממשלתה של הנשיאה הנוכחית, כריסטינה פרננדס, "ניסו לגרור את ברגוליו לכמה משפטי זכויות אדם, אפילו כשהוא לא באמת היה צריך לנכוח בהם". מנגד, פעילים טוענים כי הכנסייה הארגנטינית המתינה יותר מדי זמן מבלי להתנצל על הכישלונות שלה בכל הנוגע לזכויות אדם, ועדיין לא הכירה באחריות שלה להפרות רבות של זכויות אדם שאליהן הייתה מודעת באותה העת.
תחת הנהגתו של ברגוליו פרסמו באוקטובר 2012 הבישופים של ארגנטינה התנצלות קולקטיבית על כישלונותיה של הכנסייה בכל הקשור לשמירה על אנשיה בימי הדיקטטורה, אולם ההצהרה הטילה את האשמה לאלימות של אותה העת במידה פחות או יותר שווה על החונטה
ועל מתנגדיה. "ברגוליו היה ביקורתי מאוד כלפי הפרות זכויות אדם במהלך תקופת הדיקטטורה, אבל הוא תמיד ביקר גם את לוחמי הגרילה מהשמאל, הוא לא שכח את הצד הזה", הסביר רובין. את מתנגדיו של ברגוליו, ההסבר הזה כמובן לא משכנע.
ברגוליו הוא האחרון בשורה של אפיפיורים שנאלצו להתמודד עם האשמות בדבר התנהלותם אל מול משטרים אפלים. גם לאפיפיור הקודם, בנדיקטוס ה-16, היו שהזכירו את חברותו לזמן קצר ב"היטלר יוגנד" (שנכפתה עליו מתוקף החוק), והאפיפיור פיוס ה-12 שכיהן בזמן מלחמת העולם השנייה נחשב למי שלא עשה די לשים קץ לשואת היהודים.
לפנייה לכתב/ת 
