שוב אבנים, הפעם בכביש 443: "כמעט עוד אסון"
יממה אחרי האסון בשומרון שבו נפצעו אם ושלוש בנותיה, וכשהפעוטה אדל עדיין במצב אנוש, דווח על אבנים שיודו בכביש ממודיעין לירושלים. מיכל נסעה ברכב עם בעלה ושלושת ילדיה, כשלפתע ראתה דבר מה מתעופף: "אלה היו ממש סלעים"
יום אחרי האסון בשומרון , זריקות האבנים בכבישים נמשכות: נוסעים בכביש 443 ממודיעין לירושלים התלוננו הערב (יום ו') על זריקות אבנים לעבר כלי רכב. בדובר צה"ל אישרו כי בסביבות השעה 19:00 נזרקו אבנים בכביש 443 באזור ביר נבאלא. ככל הידוע לא היו נפגעים ולא נגרם נזק לרכוש. בשעות הצהריים נפצעו קל שני ישראלים מיידוי אבנים באותו הכביש, באזור מכבים.
עוד חדשות ב-ynet:
מיכל וקנין נסעה הערב עם בעלה ושלושת ילדיה מביתם במודיעין למשפחה בירושלים. במהלך הנסיעה נזרק לטענתה סלע לעבר המכונית המשפחתית. כשהיא נסערת, סיפרה: "כמו בכל יום שישי עשינו את הדרך למשפחה. ממש אחרי צומת עטרות שמענו שני בומים חזקים וראינו משהו מתעופף לכיוון השמשה. לא ידענו מה קרה ובעלי האט את הנסיעה. צעקתי לו - 'סע מפה, סע'. המשכנו בנסיעה והתקשרתי למשטרה, שם אמרו לי שהם מודעים לכך שזורקים שם אבנים".
וקנין, שנסעה ברכבה עם שלושת ילדיה, בני 8, 6 ושנה, הוסיפה: "אלה לא היו אבנים, אלה היו סלעים. זה היה עניין של מילימטר וזה היה יכול להיגמר באסון, בעלי היה יכול לאבד שליטה על האוטו. היום קראתי את הכתבה על האסון אתמול בשומרון וזה מה שעבר לי בראש באותו רגע. כולנו רועדים, זה בחיים לא קרה לנו. הילדים הקטנים לא ממש הבינו אבל הבן הגדול היה בהלם, הוא נבהל גם מהצעקות. כשהגענו הוא לא רצה שנפתח את הדלת של הרכב".
וקנין מספרת כי בעבר איבדה בכביש 443 בני משפחה בפיגוע. "תמיד חששתי. תמיד יש לי התלבטות אם לנסוע על הכביש הזה. תמיד פחדתי מירי אבל האבנים נהיו לא פחות גרועות. לפני שעלינו לרכב חיפשתי במכשיר הסלולרי מתי בפעם האחרונה נזרקו אבנים בכביש וגיליתי שזה היה גם לפני שישה ימים".
בינתיים מוסיף להיות אנוש מצבה של הפעוטה אדל ביטון שנפצעה בהתנגשות בין המכונית שבה נסעה עם אמה ושתי אחיותיה הקטנות אמש בכביש חוצה שומרון לבין משאית שסטתה מדרכה בגלל אבנים שיידו לעברה פלסטינים. אמה של הפעוטה, אדווה ביטון (32), ושתי אחיותיה נפצעו באורח בינוני.
היום דיברה האם אדווה לראשונה מאז האירוע: "אני רוצה את הילדה שלי איתי, היא בסך הכול בת שלוש, היא לא עשתה שום דבר רע לאף אחד", אמרה. "אני זוכרת הכול, היינו אצל אמא שלי כשעה וחצי. אחרי שיצאנו משם, במרחק של 200-100 מטר מאריאל, ראיתי מולי משאית.
תוך שנייה שמעתי בום. היה לי חושך בעיניים, לא ראיתי שום דבר. המשאית קיבלה את מטח האבנים הראשון ובלמה. מצאתי את עצמי מתחתיה. כשהייתי מתחת לרכב לא יכולתי להזיז שום איבר חוץ מאשר את היד. בעזרתה החזקתי לבת שלי את הראש שהיה שמוט, דאגתי לשמור לה על נתיב אוויר פתוח בתקווה שאציל אותה".
אדל עברה בלילה ניתוח ראשון בראשה ולאחריו ניתוח נוסף. מצבה אנוש והיא נלחמת על חייה. אמה ביקשה להתפלל למענה: "אני מבקשת מכל אחד, לא משנה אם הוא שומר מצוות או לא, שישתדל לקחת על עצמו משהו קטן למענה. היא בסך הכול תינוקת קטנה. הייתי מוכנה להתחלף איתה עכשיו. מאוד קשה לי לראות את הילדה הקטנה שלי במצב כזה, ערומה, פצועה, חבושה בלי חיבוק".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
