עשו היסטוריה: רצו 10 מרתונים ב-10 ימים

הם עשו זאת! למרות הקשיים, העייפות ומזג האוויר שאף גבה קורבנות במרתון תל אביב, אריאל הלר וגוון קנינג, הצליחו לסיים 422 ק"מ ב-10 ימים. מאילת ועד תל אביב, לאורכה של ישראל, הם עשו היסטוריה. בכל יום, השלימו 42 ק"מ - ריצת מרתון שלמה. מיום ליום הם קנו להם עוד ועוד מעריצים, שהצטרפו ורצו איתם.

ראיתם כבר את המסלול שהשניים עברו?

בשעה 03:30 לפנות בבוקר הם כבר עמדו על קו הזינוק של המרתון העשירי שלהם בתל אביב. בגלל תנאי מזג האוויר הקשים והחום הכבד, נדחה מקצה מרתון תל אביב בשבוע, לכן כדי להשלים את המירוץ, הם רצו את החלק הראשון לבד - בשעה כה מוקדמת. את החלק השני הם רצו עם רצי מקצה חצי המרתון.

בחוץ היה עדיין חושך, ואפילו העיר שלא נרדמת לעולם, פקחה לעברם עין מנומנמת. אבל אריאל וגוון וקבוצת מעריצים נאמנה שהשכימה היו מלאי אנרגיה להתחיל. המירוץ מתחיל והם לא מאמינים שאחרי כל ההכנות, האימונים והמרתונים שעברו, הם כבר הגיעו ליום האחרון.

בשעה 06:00 הם כבר התייצבו על קו הזינוק עם רצי מקצה חצי המרתון בתל אביב, בידיעה שמחצית מהמירוץ האחרון כבר מאחוריהם, ונשארו רק 21 קילומטרים לגראנד פינאלה.

מסע שמותח את גבולות היכולות. אריאל וגוון בתל אביב(צילום: אורי טאוב)

וכך רגע לפני הולדת ילדו השלישי - הוא הציב לעצמו מטרה: לרוץ 10 מרתונים שונים ב-10 ימים. אל המסע, שמותח את גבולות היכולת, הצטרף חברו הטוב, אריאל, מאמן קבוצת הרצים של נייקי בתל-אביב ואיש ברזל בעצמו.

המירוץ שהתחיל ברעיון ליום הולדת(צילום: אורי טאוב)

"אם לא נרוץ, נלך ואם לא - נזחל"

השניים התאמנו לא מעט שעות, ואפילו הכינו את עצמם למשברים, אם יקרו. "במקרה הכי גרוע שלא נוכל לרוץ, נלך, ואם לא נוכל ללכת, אז נזחל", אמרו השניים בחיוך, רגע לפני תחילת המסע. 

הם התחילו את המירוץ הראשון באילת, עלו למצדה, והמשיכו לירושלים בדיוק כדי להגיע לשם לקראת יום האישה הבינלאומי. שם ההתרגשות בשיאה. "פה עשיתי את מסע הכומתה שלי, פה נולדו אמא שלי וסבתא שלי", אומר אריאל, תוך כדי שהשניים סופגים את האוויר של ירושלים לריאות.

בני המשפחה הגיעו לתמוך ולפרגן בבנים המוכשרים. רעייתו של גוון, רויטל, הנמצאת בהריון מתקדם, התקשרה כל בוקר כדי לעודד ולתמוך. ביום הרביעי - יום ההולדת של גוון, היא והילדים הגיעו כדי לברך ולראות במו עיניהם את חגיגות יום ההולדת. "הוא תמיד רץ ונמצא בחוץ, אז אני רגילה לזה אבל הפעם זה משהו אחר לגמרי". וילדיו הוסיפו בהערצה לא מבוטלת: "כולם אומרים שלאבא שלנו יש רעיונות משוגעים, אנחנו אוהבים את זה".

מירוץ יום ההולדת של גוון(צילום: רונית כהן)

מהעמק אל ההר

כל יום מחדש היה מאבק של הגוף על הרוח, השרירים הכואבים והתפוסים, הגעגועים למשפחה והעייפות המצטברת פינו את מקומם לאנרגיות והתלהבות אין קץ בכל בוקר עם ההזנקה. הם מהמרים בינם לבין עצמם מי יישבר ראשון, אבל כידוע, הם הצליחו להשלים את המסע בלי כל עיכוב.

אחרי שרצו בעמק, סבו סביב הכנרת, ביום ה-7 הם עלו על פסגת החרמון. אבל היציאה מכפר גלעדי הייתה קשה במיוחד לאריאל, שאיבד במקום במלחמת לבנון השנייה רבים מחבריו, כאשר קטיושה שירה החזבאללה פגעה בקבוצת חיילי מילואים מחטיבה 226. "זה מקום מאוד מיוחד שלי", הוא אומר כשדמעות לעיניו. "אני מקדיש את המרתון הזה לכל משפחות ההרוגים".

על פסגת החרמון. כבשו את ההר(צילום: אורי טאוב)

 מרגישים את הסוף

ביום השמיני, החום המעיק כבר נותן את אותותיו, וגוון ואריאל מחליטים לא לקחת סיכון ורצים עם אמבולנס לידם. אבל למזלם הם מסיימים את הריצה בזמן מהיר ומצליחים להתאושש לפני שהם מגיעים לקיסריה ביום ה-9,  לעיר היפהפיה שהורדוס הגה ובנה.

היום האחרון בתל אביב. יש אנשים שלא מוותרים על הופעה גם בחום(צילום: אורי טאוב)

היום האחרון

זה לא היה יום פשוט. כל הלחץ והמתח ואירועי היום, התערבבו עם ההרגשה העילאית של היום האחרון למירוץ "עשינו זאת". אחרי שחצו את קו הסיום, החברים ובני המשפחה הרעיפו עליהם נשיקות ואהבה, והחגיגות התחילו כמעט באופן ספונטני כשבקבוקי השמפניה נפתחו. ואם ככה חוגגים גיל 40, מעניין איך ייראו חגיגות יום ההולדת של גיל 50?

הגיעו לסוף(צילום: אורי טאוב)