באים לעזרה: יחידת החילוץ שתציל לכם את הטיול
זאת העונה שבה עמישראל עושה את דרכו צפונה - לגליל, לגולן, לנחלים ולמצוקים - ולכן יחידת החילוץ גולן נכנסת לכוננות. מדובר ב-70 מתנדבים ומתנדבות שמוקפצים מהעבודה או מהבית בכל פעם שמטייל נופל, נעלם, נפצע או חלילה נהרג. האמצעים: סנפלינג, מסוקים ואיכון סלולרי. הדקו את החגורות
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- כל השרים: כך תיראה ממשלת נתניהו השלישית
- "אובמה יתבקש לתקוף העברת טילים בסוריה"
- אנרכיה במצרים: אזרחים תלו למוות גנבים על עץ
ביום שישי האחרון, בעודם יורדים בסנפלינג ממצוק בגובה של 30 מטר אי שם ביער ביריה שבגליל, האימון נראה למביט מהצד כאילו מדובר אפילו בסוג של בילוי עבורם. האימון הנוכחי כולל טיפוס, גלישה וחילוץ באזור מצוקי. עוגנים חוברו אל זיזי הסלעים, ולובשי החולצות הכתומות השתשלו מחבלים מקצה המצוק מטה.
בינתיים, על ראש גבעה ישב סגן מפקד היחידה, עמירן שוסטר, ותצפת על החברים שהתאמנו למטה. "דווקא כשאתה מתאמן לא קורה כלום", הוא מסביר. "אז אנחנו מגוונים את האימונים. לא עושים אותם במקום קבוע".
המחלצים מגיעים מהעבודה
חברי היחידה מוזנקים לאירוע הדורש חילוץ באמצעות מסרון. "כל מי שיכול מגיע מהמקום שבו הוא נמצא - גם מהעבודה או מהבית", מסביר דובר היחידה, איציק ברק. "בגלל זה אנחנו מונים 70 אנשים. לחילוץ סטנדרטי צריך בסך הכול 15 איש. אם הצוותים של מד"א או של שירותי הכיבוי לא יכולים להגיע אל הבן אדם - אז זה חילוץ שלנו. אנחנו מגיעים למקומות שמבחינה טופוגרפית שום גוף הצלה לא יכול להגיע אליהם. האבסורד הוא שלפעמים אנחנו עושים מסע אלונקות של שעה כדי להוציא את הפצוע למד"א, שמים אותו באמבולנס, ומד"א מקבל את הכסף. אנחנו לא מקבלים שום דבר על זה".
שוסטר ניצל את הבמה שניתנה לו כאן והוא מציע למטיילים להתייעץ עם תחנות המידע של שמורות הטבע לפני שיוצאים לדרך: "חשוב לדעת מה מצפה לכם בדרך. זה עוזר להבין איזה כמות מים, לבוש וציוד כדאי לקחת. אנחנו מוצאים הרבה פעמים אנשים שמטיילים עם כפכפי אצבע או קרוקס. יש גם כאלה שמרגישים שהם חייבים לצלוח כל מקווה מים שנקרה בדרכם, אבל לקפוץ לבריכות או לנחלים, כשאתה לא יודע מה מצפה לך מתחת למים, זה עלול להיות מסוכן".
בעונה הזאת של השנה גם כלי שיט קטנים כמו אבובים עלולים להיות מסוכנים בגלל הזרימה החזקה בירדן, אבל עמדות הקיאקים שעל גדות הנהר טרם השיקו את סירותיהן למים בשל הספיקה הגבוהה. עניין של בטיחות, מסבירים שם.
אפשר ללכת לאיבוד
בשנה שעברה אירעו כמה טרגדיות במהלך טיולים בצפון. במאי 2012 חילצו אנשי יחידת החילוץ את גופתה של שיר שפט (22) משוהם, שטבעה למוות בבניאס לאחר שנלכדה מתחת למים בסבך צמחייה שבאחד האשדים. חודש קודם לכן טבע למוות פנחס מרקובסקי (15) מירושלים בנחל הזוויתן לאחר שנכנס לשחות בו.
באוגוסט התמוטטה ומתה צעירה בת 22 שהייתה בשירות לאומי במהלך טיול בזוויתן, ככל הנראה בגלל מכת חום.
שוסטר מזהיר שחציית הירדן ללא ציוד ציפה, בוודאי בעונה שבה הזרימה חזקה, אינה מעשה חכם: "בספרי טיולים כתוב בדרך כלל מה העונה המומלצת לאזור".
האימון הבא של היחידה באיתור מטיילים יתבצע בסיוע מסוק ואיכון סלולרי. אמנם לא פשוט ללכת לאיבוד באזור לא גדול במיוחד, בוודאי כשלרוב המטיילים יש GPS או גוגל ארת' בכיס, אבל היחידה נתקלת במקרים לא מעטים כאלה.
"בזוויתן אפשר ללכת לאיבוד אם יש טעות בסימון השבילים או אם מפספסים פנייה ומגיעים לסבך", מסביר הדובר ברק. "חלק מהמטיילים שהולכים לאיבוד בנחל מטפסים 'דוך' על צוק ונתקעים – ואז או שהם נופלים ונפצעים או שמתקשרים אלינו. בנחל היהודיה, למשל, יש שלוש יציאות, שאם מפספסים אותן, לך תצא מזה. וכשמחשיך גם האוריינטציה יורדת. השיטה הכי טובה היא לחזור לסימון השבילים האחרון שעברת בדרך".
לפנייה לכתב/ת 
