הארבה מתרבה בדרום: "מנטרים שטחי ההטלה"
הנחילים העלו הילוך והחלו להזדווג בחולות הנגב. במשרד החקלאות הבטיחו: "לא מקלים ראש, ונערכים בהתאם". האחראית על ההיערכות: "הדרך ארוכה לביסוס דור 'צברי' של ארבה". ויש הצעה לפתרון פשוט: "אפשר לעלות עליהם במכבש"
נחיל הארבה שנכנס אתמול (שבת) למועצה האזורית רמת נגב התמקם למנוחת לילה בשלושה מוקדים על פני שטח הנאמד בכ-2,000 דונם ליד כפר רתמים והר קרן, ובין אשלים לתחנת הניסיונות. היום עם אור ראשון ירוססו כל המוקדים במטרה להדביר את הנחיל.
מכת ארבה - הדיווחים האחרונים:
מכת הארבה: נחיל נוסף נכנס מסיני וירוסס מחר
לצד הכוונות להמשיך במאמצי הריסוס, מהשטח מגיעים דיווחים על כך שהחגבים שבנחילים הארבה החלו להזדווג. בר ביסמוט, תושב אשלים, סיפר: "היינו ליד הדיונות בשבטה, בחולות, וראינו את הארבה. הם נמצאים גם במושב שלנו. הארבה מתרבה, מה יש להגיד".
במשרד החקלאות הגיבו לדיווחים השונים, וניסו להרגיע: "אנו מכירים את תופעת ההזדווגות של הארבה בשלושת הימים האחרונים, לא מקלים ראש בדבר, ונערכים לכך בהתאם".
לדבריה, יש חשיבות גדולה בסימון שטחי ההטלה של נחילי הארבה, ובנושא הזה משרד החקלאות משתף פעולה עם רשות הטבע והגנים. "כל חלקה שבה אנו צופים שתהיה הטלה תסומן, ופקחים של רשות הטבע והגנים יחזרו אליה כשבועיים לאחר מכן, פחות או יותר במועד בקיעת הביצים".
"מהביצים בוקעים זחלים", הסבירה גדרון, "הם דומים לחגבים הבוגרים, אבל חסרי יכולת תעופה. כחודש וחצי הם זוחלים על הקרקע, מה שנותן לנו הרבה מאוד זמן לנטר את שטחי ההטלה, ולרסס אם צריך. אם יהיו זחלים שיבקעו, הם ירוססו בעתיד, כי קל יותר לרסס אותם מאשר את הארבה המעופף".
גדרון נסמכת בדבריה המרגיעים, בין השאר, על ההיסטוריה של הארבה בישראל. "בעבר כבר הצליחו נחילי ארבה להטיל ביצים בארץ. אמנם בפעם האחרונה שהיה ארבה בארץ הדבר לא קרה, אבל בפעם שלפני כן למרות ההטלות, הפרטים שהצליחו להתפתח לחגבים בוגרים לא התחברו לצורתם הנחילית בתור ארבה, ונשארו חגבים בודדים, כמו שאנחנו מכירים בארץ כבר שנים רבות".
"הדבר נובע מהסביבה שהחגב גדל בה. אם הוא ייוולד בצורה בודדת הוא יישאר בצורת מחיה כזו, אך אם ייוולד לנחיל, זו צורת החיים שבה הוא ימשיך את חייו. כלומר, גם אם יהיו הטלות, והזחלים שיבקעו יצליחו להגיע לבגרות, עדיין אין הכרח שיתפתח פה דור שיפתח התנהגות של נחיל", הסבירה גדרון על התפתחות החגבים.
כמו כן, היא אמרה כי משרד החקלאות ממשיך בריסוס החגבים כרגיל. "בכל יום אחר הצהריים מאתרים את הלהקות, ובערב מחליטים היכן לרסס, בדרך כלל בשעות הבוקר".
היא הדגישה כי היכולת להתמודד עם זחלי החגבים קלה יותר גם בזכות התנאים בשטח. "גם בטבע יש הרבה משתנים, ולא כל זחל שיבקע יצליח להפוך לזחל בוגר. גם הביצים צריכות רמת איכות מסוימת בקרקע כדי לבקוע, ובאדמה החולית והיבשה שבה כרגע נמצא הארבה, יהיה להם קשה מאוד להבשיל. יש לנו הרבה סימני שאלה לגבי יכולת הארבה להתרבות בארץ, אבל אנחנו מתייחסים לזה במלוא הרצינות, ונפעל לפי תוכנית ההמשך שיש לנו".
סתו טלל, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב העוסק בחקר הפיזיולוגיה של החגבים, אמר גם הוא שהטיפול בארבה קל יותר כשהפרטים צעירים, ואולי אפילו יש פתרונות פשוטים יותר מריסוס. "הם יכולים להטיל ולבקוע. קל יותר לטפל בהם כשהם צעירים, כשהם הולכים כולם ביחד. אלה שובלים של ארבה שלא מתרוממים. לכן, זו לא בעיה להביא מכבש ופשוט להרוג אותם. לדעתי, זה קל הרבה יותר מלרסס".
טלל גם מציע לא להתרגש מהמספרים הגדולים לכאורה שרואים בשטח. "כדי שהם ייהפכו ללהקות, הם יצטרכו להיות יחדיו. מיליונים יחד. אם יהיו פה ושם אלפים בודדים לא יהיה נורא. יכול להיות שיתחילו להתרבות פה ושם, אבל המצב הזה לא מסוכן כל כך. לא בעיה להרוג אותם כשהם קטנים, יחשבו שהם מהווים איום".
לפנייה לכתב/ת 
