יש עתיד בחינוך
גדעון סער מותיר אחריו מערכת חינוך מופרטת יותר, שוויונית פחות ואחוזת טירוף מדידה. שי פירון מחויב בהיפוך היוצרות
העובדה שבקרוב ימונה בישראל שר חינוך שהיה מורה ומנהל בית ספר, ח"כ שי פירון, יוצרת הזדמנות לשינוי כיוון במערכת החינוך. כאיש חינוך שהבטיח להיאבק במגזריות ובאי-שוויון ולחזק את החינוך הממלכתי-ציבורי, על פירון להטות את המטוטלת החינוכית הרחק מהמקום שאליו הוליך אותה בארבע השנים האחרונות השר היוצא גדעון סער.
סער מותיר אחריו מערכת חינוך מופרטת יותר ושוויונית פחות. הוא עשה זאת באמצעות שני מהלכים מרכזיים. ראשית, הוא הטמיע במערכת החינוך את התפישה כי חינוך טוב נמדד בציונים גבוהים, והפך את בתי הספר למפעלים לייצור ציונים ולעמידה במדדים כמותיים. השתתת חיי בית הספר על רצף תובעני ובלתי נגמר של מבחני מדידה והערכה רוקנה מתוכן את מהות החינוך, גרמה להעברת שעות ממקצועות רוח וחברה למקצועות שנבחנים עליהם במבחנים השוואתיים, והפכה מורים ומחנכים לטכנוקרטים שצריכים לעמוד ביעדים.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
תנו לעבוד גם מהבית / נירית כהן
קווי ההפרדה - רק הסימפטום של המחלה / משכית בנדל
העיסוק הציבורי של השר בשורה התחתונה, באופן המנוגד לכל עיקרון חינוכי, טשטש את העובדה כי הפערים בין תלמידים ממעמדות שונים ומקבוצות אתניות שונות רק החריפו בתקופת כהונתו. תחת כסות של מאבק בחינוך הפרטי וביוזמות של הורים להקים בתי ספר מתבדלים, כגון בית הספר "חברותא", הפך החינוך הציבורי עצמו למופרט יותר בתקופת כהונתו של סער. סער יזם פיילוט לבחירת הורים ולקידום תחרות בין בתי ספר יסודיים בכ-15 רשויות מקומיות, פיילוט שמטרתו להיענות לדרישת ההורים לבחירה במסגרת החינוך הציבורי ובכך לפגוע במוטיבציה שלהם להקים מסגרות חדשות.
כפי שמלמד המחקר בתחום, יצירת בחירה ותחרות בחינוך בחברה המאופיינת ברמה גבוהה של אי-שוויון חברתי ובפערים בין בתי ספר בשכונות חזקות וחלשות, איננה מתכון לגיוון ההיצע החינוכי לטובת כלל התלמידים אלא בעיקר לריקון בתי הספר בשכונות חלשות מתלמידים טובים. על בסיס אותו היגיון של פיילוט הבחירה, הפכו פרקטיקות מובהקות של הפרטה ואפליה, בראשן מיון תלמידים ותשלומי הורים, לנפוצות מאי פעם במערכת החינוך, כל זאת בתוך בתי ספר ציבוריים. לכך יש להוסיף את תופעת מורי הקבלן שבתקופתו של סער צמחה לממדים מפלצתיים.
טירוף המדידה וההערכה שאחז במערכת החינוך, יחד עם האצת מגמות ההפרטה בתוכה, ממחישים את אחת הבעיות המרכזית של מערכת החינוך בישראל: במקומות שבהם דרושה מעורבות חזקה של המדינה כדי לבלום את כוחות השוק ולקדם שוויון - כמו בצורך למנוע מיון תלמידים, תשלומים פרטיים והעסקה פוגענית - ידיו של משרד החינוך רפויות והוא מתנער מאחריותו כריבון. במקומות שבהם חשוב להעניק לבתי הספר ולמורים עצמאות ויצירתיות - כמו בנושאים פדגוגיים ותוכניים שונים - מדיניות המשרד ריכוזית מדי וכופה על בתי הספר סטנדרטים כמותיים אחידים. בעיה זו הלכה והתעצמה בתקופת כהונתו של סער.
שי פירון, שר החינוך הבא, מחויב בהיפוך היוצרות. כמי שמביע התנגדות לסקטוריאליזציה של החברה ומעלה על נס את הממלכתיות, הוא צריך להיאבק במגמות ההפרטה המרוקנות מתוכן עיקרון זה, גם במחיר של עימות עם קבוצות חזקות. במקום פתרונות המבוססים על היגיון השוק, עליו לחזק את כלל בתי הספר הציבוריים ובמיוחד את אלו הממוקמים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, תוך העמקת ההעדפה המתקנת כלפיהם. כמי שהגיע מהשטח ומתבטא נגד ריבוי המבחנים והסגידה לציונים, עליו להעצים את העצמאות המקצועית של מחנכים ומנהלים ולהעמיד במרכז ערכים ולא מדדים. אם יצליח פירון להגשים חלק מעקרונות אלו, תהיה זו בשורה של ממש למערכת החינוך בישראל.
רמי הוד, פעיל חברתי וחוקר של מדיניות חינוך ותהליכי הפרטה במערכת החינוך.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il