גילית גוש בשד: מה עכשיו עלייך לעשות? 7 תחנות
כולן חוששות מהרגע של גילוי גוש בשד, ומרגישות פחד נורא כשזה אכן קורה. ד"ר תניר אלוייס, כירורגית שד, מסבירה איך להפנות את החרדה לפסים מעשיים, למה חשוב הגילוי המוקדם בכל גיל ומפרשת את המושגים שמפחידים כל אישה. מדריך
מה קורה כשבמישוש אקראי את מרגישה גוש חשוד בשד? התחושה היא שהשמים נפלו עלייך וצריך לרוץ לכתוב צוואה. אבל מרבית הגושים שמתגלים כך אינם סרטניים. אולם גם כאשר מתברר שמדובר בסרטן שד, חשוב לזכור שזהו סרטן ששיעורי ההחלמה ממנו גבוהים מאוד, והחלטות לגבי סוג וסדר הטיפולים צריכות להתקבל בלי לחץ.
קיראו עוד על התמודדות עם סרטן השד
- חלית בסרטן השד? 11 החלטות קשות שצריך לקבל
- כל חולה חייבת כימו? מיתוסים על סרטן השד
- מחקר ענק: חזה גדול מעלה הסיכון לסרטן השד
זה יכול לקרות במיטה, במקלחת או סתם במקום לא קשור באמצע היום: תחושה מוזרה, מישוש אגבי של השד – וגילוי של גוש בשד. הרגע הזה הוא תמיד רגע מפחיד ומדאיג: האם זו נפיחות נורמלית שקשורה למחזור? ציסטה מבלוטות חלב? או, חלילה, גידול סרטני?
נתחיל בחדשות הטובות: רוב הגושים שמתגלים בשד (בבדיקה עצמית, בבדיקת רופא או בבדיקות דימות כמו ממוגרפיה או אולטרסאונד) הם חסרי משמעות קלינית: מדובר בגושים שאינם סרטניים, הרבה פעמים כאלו שייעלמו, והם לא מהווים סכנה ואינם מצריכים טיפול. אם גילית גוש בשד בהחלט יש לברר זאת – אבל אין צורך להיכנס לפאניקה.
תחנה ראשונה: בדיקת רופא
הכי טוב לגשת לכירורג שד, שהוא המנוסה ביותר בבדיקת שדיים ובאבחון ראשוני של ממצאים חשודים, אבל גם רופא/ת משפחה או גינקולוג/ית הם כתובת טובה – בייחוד אם הם זמינים לך יותר, ויוכלו להוריד את מפלס החרדה שלך במהירות.
ישנם שינויים בשד שניתן לשלול כסרטניים כבר בבדיקת רופא/ה במרפאה (באמצעות מישוש) – יכול להיות שכאן יסתיים הבירור, ותוכלי לחזור לחיי השגרה שלך.
שינויים אחרים דורשים אבחון קצת יותר מעמיק, משום שאי אפשר לעמוד על טיבם רק באמצעות מישוש. הבירור נעשה על פי רב באמצעות צילום ממוגרפיה או בדיקת אולטרסאונד.
תחנה שנייה: דימות
בדיקות הדימות יכולות לעזור לאפיין את הגוש מבחינת גודל, צורה ומאפיינים נוספים. כל בדיקה מפוענחת על ידי רופא רדיולוג/ית, שבנוסף לתיאור הממצאים גם קובע ציון מ-1 עד 5 בסולם שנקרא BI-RADS. ציון נמוך בבדיקה (1,2,3) משמעותו שלא נתגלו ממצאים כלל או שנתגלו ממצאים שפירים (כלומר: הבדיקה תקינה). לעתים יומלץ על ביצוע בדיקה נוספת למעקב לאחר מס' חדשים.
ציון גבוה יותר (4,5) משמעותו שיש חשד כלשהו לקיום של תהליכים סרטניים – ויש להמשיך לברר את הממצא על ידי ביופסיה. גם כאשר מדובר על ממצא כזה, עם "חשד בינוני לסרטן שד" – לא מדובר בגזר דין מוות או במשהו שקרוב לכך, ואין צורך לבחור מצבה.
ראשית משום שסיכויי הריפוי מסרטן שד בשלבים המוקדמים הם מעל מ-90%, ושנית משום שמרוב הביופסיות שמתבצעות בעקבות ממצא בבדיקת דימות שגרתית בדימות – מתקבלת תשובה שלילית, שמשמעותה: הכל תקין.
תחנה שלישית: ביופסיה
אם צילום הדימות של השד העלה חשד, ואפילו נמוך, לתהליך סרטני – יש לבצע ביופסיה (נטילת דגימת רקמה מהממצא לבדיקה מיקרוסקופית), כדי לעמוד על טיבה. זאת משום שרק ביופסיה נותנת אינפורמציה ודאית (בניגוד לממוגרפיה או אולטרסאונד, שרק מעלים חשד לקיום מחלה).
הביופסיה עצמה היא תהליך קצר, שמתבצע בהרדמה מקומית, ונקרא "דגימת מחט עבה" (טרוקט, או ביופסית ליבה) כאשר מתבצע בהנחיית של אולטרסאונד, ו"ממוטומיה" כאשר מתבצעת בהנחייה של ממוגרפיה.
המידע שמתקבל מן הבדיקה הוא מפורט מאוד, וכולל את מאפייני הגידול. כעבור מספר ימי המתנה – תקבלי את תשובת הביופסיה מהרופא. אם התשובה תקינה – עדיין ייתכן שתהיה המלצה למעקב קצר טווח כלשהו, אם בביופסיה התברר שמדובר סרטן – זה הזמן להתמודד עם הבשורה.
תחנה רביעית: התמודדות
סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בישראל, ורוב הנשים מחלימות ממנו לחלוטין. כיום יש טיפולים מצוינים לא רק למחלה עצמה (כאלו שיגרמו לך להבריא ממנה), אלא גם לתופעות הלוואי של הטיפולים עצמם (למשל: תכשירים שמונעים את הבחילות וההקאות בזמן כימותרפיה).
התמודדות עם הבשורה היא חלק חשוב בתהליך: ההכרה שלא מדובר בגזר דין מוות, הבנת המחלה שלך (פעם חשבו שסרטן שד היא מחלה אחת – היום כל גידול מאופיין במספר דרכים, והטיפולים מותאמים לסוגי הגידולים ולמאפיינים שלהם) ועיבוד רגשי של המכה שנחתה עלייך.
סרטן השד היא מחלה שההתקדמות שלה היא איטית יחסית, ולמרות שאין שום סיבה לדחות טיפולים – אין גם דחיפות לקבל החלטות טיפוליות מידיות. גם לאחר גילוי ואבחון המחלה מומלץ בהחלט לנשום עמוק, להתייעץ עם רופאים ולקבל החלטות.
ממש לא צריך לרוץ לחדר הניתוחים בדחיפות ולהסיר את הגידול תוך יום. התחלת טיפול 3-4 שבועות מרגע האבחנה היא סבירה לחלוטין, ואינה פוגעת בסיכויי הריפוי. מכיוון שסיכויי ההחלמה גבוהים כל כך, ומכיוון שעם תוצאות ההחלטות שאת מקבלת ברגע זה תצטרכי כנראה לחיות הרבה שנים, חשוב לקבל את ההחלטות בשיקול דעת.
מומלץ מאוד למצוא כירורג/ית שד שתרגישי איתם בנוח לשאול את כל השאלות שמציקות לך ושיעזרו לך לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורך.
תחנה חמישית: תכנון הטיפול
הטיפול בסרטן שד הוא טיפול רב תחומי, וכולל ניתוח להסרת הגידול, ניתוח שחזור במידת הצורך ועל פי בחירתך וטיפולים אונקולוגיים משלימים.
הטיפולים האונקולוגיים יכולים לכלול כימותרפיה, טיפולים הורמונליים, טיפולים ביולוגיים וטיפול קרינתי משלים, כאשר הטיפול המשלים בדרך כלל מבוצע לאחר הניתוח על סמך מאפיינים של הגידול ומידת ההתפשטות שלו (אם כי קיים גם פרוטוקול של כימותרפיה טרום-ניתוחית שמטרתה להקטין את הגידול ולמזער את היקף הניתוח).
במרבית המקרים הרופא שמרכז את הטיפול בשלב הראשון הוא כירורג שד, וברוב המקרים השלב הראשון בטיפול הוא הניתוח. אם אינך בטוחה או רוצה להתייעץ – תוכלי להיוועץ באונקולוג או לקבל חוות דעת נוספת מכירורג/ית נוסף.
לעיתים יבקש הרופא להעלות את עניינך ל-Tumor Board – פורום גידולים ממאירים שבו יושבים רופאים מכמה וכמה תחומים, ודנים במקרים בכדי להתוות תוכנית טיפול אופטימלית.
במקרים של גידול קטן שאובחן בשלב מוקדם, בדרך כלל אין צורך בביצוע בדיקות נוספות לפני הניתוח (כמו סריקת PET/CT) על מנת לשלול התפשטות של הגידול, מכיוון שהתפשטות כזו היא נדירה ביותר. יתר על כן: הבדיקות המקיפות רק גוזלות זמן ולעיתים מזהות ממצא שמתברר כשפיר אבל מצריך בירורים נוספים שגם הם מעכבים את תחילת הטיפול.
תחנה שישית: הניתוח
מטרת הניתוח היא כריתה מלאה של הגידול עם שוליים ברקמה בריאה, ובדיקת בלוטות הלימפה של בית השחי (מבלוטת הזקיף והלאה) כדי לוודא שתאי הגידול לא התחילו להתפשט (המקום הראשון אליו נוטה סרטן שמקורו בשד להתפשט הוא בלוטות הלימפה בבית השחי – כך אם נמצא שהגידול לא התפשט לבלוטות הלימפה האזוריות, נוכל כמעט בוודאות לומר שהוא לא התפשט גם למקומות אחרים, מרוחקים יותר).
ברוב המקרים ניתן להשיג כריתה מלאה של הגידול על ידי ניתוח להסרת הגידול (כריתת שד חלקית – למפקטומי), ואין צורך בביצוע כריתת שד מלאה (מסקטומי).
כריתת שד חלקית היא "עסקת חבילה": מצד אחד הניתוח קטן יותר, אך מצד שני המטופלת מחוייבת לעבור טיפול בהקרנות (רדיוטרפיה) כדי להפחית את הסיכון לחזרה מקומית של הסרטן. מטופלת שאינה רוצה או אינה יכולה לעבור הקרנות, צריכה לעבור כריתה מלאה.
הניתוח עצמו הוא קצר, ואורך כשעה עד שעה וחצי, מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית, ועל פי רוב אין צורך ביותר מלילה אחד של אשפוז. כל הרקמה המוצאת בניתוח מעברת למעבדה הפתולוגית, שם מבוצעת בדיקה מקיפה שמאפיינת את הגידול עצמו, את המרחק מן השוליים, ואת הממצאים בבלוטת הלימפה.
אם הממצא בשד גדול יחסית לגודל השד או מפושט, ייתכן שהכירורג יחליט להפנותך לאונקולוג על מנת לתת טיפול כימותרפי מקדים (שנקרא טיפול ניאו-אדג'ובנטי) במטרה להקטין את הגוש ולאפשר כריתת שד חלקית.
לאחר קבלת תוצאות הניתוח (בדרך כלל תוך כשבועיים) תקבלי הפניה לאונקולוג כדי לקבל החלטות לגבי המשך הטיפול (למשל: כימותרפיה), וייתכן שהאונקולוג יפנה אותך לבצע בדיקות נוספות, כמו בדיקת אונקוטייפ (בדיקה מולקולרית גנטית של רקמת הגידול שעורת להחליט לגבי הצורך במתן טיפול כימוטרפי משלים).
תחנה שביעית (אופציונלית): ניתוח השחזור
כאשר יש מספר גידולים או גידול מפושט בשד ייתכן ולא יהיה מנוס מכריתת שד מלאה. במקרים אלו אפשר כמעט תמיד לבצע שחזור שד מיידי באותו ניתוח על ידי פלסטיקאי. ניתוח קוסמטי לשחזור שד נחשב לחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהטיפול בסרטן השד, והוא נמצא בסל הבריאות ומכוסה על ידי קופות החולים.
ההחלטה אם ומתי לבצע את השחזור נמצאת בידי המטופלת – ניתן לבצע שחזור או לא - כל אשה על פי בחירתה, אפשר את השחזור כחלק מאותו ניתוח בו מתבצעת הכריתה או במועד מאוחר יותר (אפילו חודשים או שנים לאחר מכן).
שיטות לשיחזור השד
קיימות שיטות שונות של שחזורים, שמתחלקות לשתי קבוצות עיקריות:
שחזורים אלופלסטיים (שימוש בשתל זר): הכוללים השתלת תותב מסיליקון עם יריעה ביולוגית. אלו הם ניתוחי השחזור הנפוצים ביותר, אלו נתוחים קצרים יחסית, וההחלמה מהם מהירה יותר.
שחזורים אוטולוגיים: בהם משתמשים ברקמות גוף עצמיות של המטופלת, כמו רקמת שומן ועור מהבטן או בשרירים מהגב. אלו הם ניתוחים שאורכים הרבה יותר זמן ותקופת ההחלמה מהם ממושכת יותר.
כאשר ניתוחים כאלה הם מוצלחים התוצאות האסטטיות הן יותר טובות מאשר אחרי שחזור עם משתל, אולם העובדה שמדובר בניתוחים הרבה יותר ארוכים ומסובכים מביאה לכך שהם מבוצעים בשכיחות נמוכה יותר.
ההחלטה על שיטות השחזור נעשית אחרי פגישה עם פלסטיקאי תוך התחשבות בנתונים הרפואיים, במצב הרפואי הכללי ובהעדפותיה האישיות של המטופלת.
סיכויים גבוהים לריפוי והישרדות
לאחר טיפול, סיכויי החזרה של המחלה הם קטנים, בין 2% ל 5%. סיכויי ההישרדות והריפוי של מי שטופלה הם גבוהים מאוד ועומדים על 97% למחלה שהתגלתה בשלב 1 (כלומר גידול בקוטר עד 2 ס"מ הממוקם בשד) ו- 92% למחלה בשלב 2 (גידול של מעל 2 ס"מ ו/או מעורבות של בלוטות הלימפה).
גילוי מוקדם
אחרי כל זה, כדאי להזכיר שוב את חשיבות הגילוי המוקדם: לנשים בגילאים 50-74 מומלץ בהוראת משרד הבריאות לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים. לא רק שהבדיקה מכוסה על ידי קופות החולים, קיימת מערכת זימון אקטיבית המזמנת נשים בגילאים המתאימים לבדיקות באופן יזום.
בנוסף, כבר מאמצע שנות ה 30 חשוב לבצע מעקב קליני שגרתי אצל רופא/ה (כירורג/ית שד, רופא/ת משפחה או גינקולוג/ית) על מנת לזהות נשים שנמצאות בקבוצת סיכון וזקוקות לבדיקות דימות או בירור גנטי עוד לפני גיל 50. ומעל לכל - היי קשובה לגוף שלך ולכל שינוי שחל בו, ופני להתייעץ עם רופא אם שמת לב לממצא חדש.
סרטן שד בנשים צעירות
גם אם את מתחת לגיל 40 והרגשת גוש בשד, גשי בהקדם לכירורג שד. רוב הנשים החולות בסרטן השד בישראל הן מעל גיל 50, אבל כ 25% מן המקרים מופיעים בנשים לפ ני גיל 50, ו 5-7% מהמקרים מתגלים אצל נשים מתחת לגיל 40.
חשיבות הרקע המשפחתי
למרות שהרוב הגדול של מקרי סרטן השד מאובחנים אצל נשים שאין להן גורמי סיכון למחלה, הסיכון להתפתחות המחלה בקרב נשים שנמצאות בקבוצת סיכון הוא גבוה יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית.
אם מישהי ממשפחתך חלתה בסרטן השד או השחלות יש מקום לשקול ייעוץ גנטי כדי לבדוק אם יש במשפחה מוטציה שמעלה את הסיכון לפתח סרטן שד ושחלות באופן משמעותי.
גם אם אין מוטציה מוכרת במשפחה, הסיכון לפתח סרטן כאשר יש קרובות מדרגה ראשונה או שנייה שחלו הוא גבוה יותר, ומומלץ להתחיל בבדיקות דימות שגרתיות כ 10 שנים לפני הגיל בו חלתה קרובת המשפחה הצעירה ביותר (כך, למשל: אם אמך חלתה בסרטן השד בגיל 55, ההנחיה היא להתחיל להיבדק כבר מגיל 45).
מילון מושגים:
ממוגרפיה: היא צילום רנטגן של השדיים, שמתבצע תוך לחיצה של השד בין שתי פלטות. בדרך כלל מבצעים 2 צילומים לכל שד מזוויות שונות, כלומר בסה"כ 4 צילומים. הממוגרפיה יכולה לזהות בשד גושים, הסתיידויות ועיוותים.
בדיקת הממוגרפיה היא בדיקה יעילה מאוד, אך יכולה לקבוע רק אם יש ממצא ולא מה בדיוק טיבו - לצורך כך יש צורך בביופסיה. בדיקת ממוגרפיה היא פחות יעילה בנשים עם מבנה שד "צפוף", שאלה בדרך כלל נשים צעירות, אבל ישנם ממצאים כמו הסתיידויות שממוגרפיה יכולה לזהות גם כאשר מבנה השדיים צפוף.
הממוגרפיה היא הבדיקה היחידה שהוכחה כמפחיתה תמותה מסרטן שד כאשר מבוצעת כבדיקת סקר שגרתית. כמות הקרינה לה נחשפים בבדיקת ממוגרפיה היא קטנה מאוד, ואינה נחשבת מסוכנת.
אולטרסאונד שדיים: היא בדיקה על קולית של השדיים, שמבוצעת על ידי טכנאית או רופא/ה, בעזרת מתמר בו סורקים את השד. בדיקת אולטרסאונד יכולה לזהות ממצאים גם בשד צפוף, ואינה כרוכה בקרינה.
בשדיים בעלי מבנה "שומני", בעיקר אצל נשים מבוגרות יותר, האולטרסאונד היא בדיקה פחות יעילה בגלל שהשומן מפריע לגלי העל-קול.
ביופסיית שד: מבוצעת בדרך כלל בהנחיית אולטרסאונד (או בהנחיית ממוגרפיה אם הממצא לא נראה באולטרסאונד) בהרדמה מקומית באמצעות מחט מיוחדת ("טרוקט") שדוגמת פיסה קטנה מן הגוש.
הבדיקה אורכת כ 10-15 דקות וכואבת קצת יותר מבדיקת דם אבל פחות מטיפול שיניים. אחרי הביופסיה עשוי להתפתח באזור שטף דם תת עורי (סימן כחול) שנעלם תוך כשבוע עד שבועיים.
חשוב: ביופסיה אינה גורמת לפיזור של תאי סרטן ואינה גורמת לגידולים שפירים להפוך לממאירים! תשובות ביופסיה ניתן לקבל במרבית המקרים תוך 5-7 ימים, והרופא שהפנה אותך לביופסיה הוא זה שצריך לזמן אותך לקבל את התשובה.
כימותרפיה: לא כל חולת סרטן שד זקוקה לכימותרפיה. כאשר יש צורך בכימותרפיה אפשר לתת אותה לפני או אחרי הניתוח. מדובר בשילוב של תרופות שניתנות בעירוי לוריד במסגרת אשפוז יום. הטיפול הסטנדרטי כולל 4 טיפולים של שילוב אחד כל שבועיים או 3 שבועות, ואח"כ 12 טיפולים שבועיים של תרופה אחרת, אך ישנן ואריאציות.
התרופות התומכות הניתנות ביחד עם הכימוטרפיה אחראיות לכך שתופעות הלוואי של הטיפול בדרך כלל אינן קשות. בימים הראשונים אחרי כל טיפול ייתכנו מעט בחילות והרגשה כללית רעה, אך אלה בדרך כלל קלים וחולפים.
נשירת השיער שכולן חוששות ממנה מתרחשת בדרך כלל באופן פתאומי אחרי הטיפול השני, מה שמאפשר להיערך אליה מראש על ידי גזיזת השיער והכנת פאה או כיסוי ראש מתאים. השיער שנושר במהלך הכימוטרפיה תמיד צומח חזרה אחרי סיום הטיפולים, הרבה פעמים אפילו יותר סמיך ועבה ממה שהיה לפני.
טיפול הורמונלי משלים: כאשר הגידול רגיש להורמונים, חלק חשוב מן הטיפול הוא טיפול אנטי הורמונלי. למרות שמדובר בסך הכל בכדורים, ולמרות שזה טיפול הרבה פחות דרמטי מניתוח, כימותרפיה או הקרנות, לגידולים הרגישים לטיפול כזה זהו הטיפול החשוב ביותר אחרי הניתוח!
ישנם מספר סוגים של תרופות כאלה, ובעיקרון מדובר בכדור שנוטלים דרך הפה פעם ביום במשך 5 או 7 שנים. אלה הן תרופות בעלות פרופיל תופעות לוואי יחסית קל, ובדרך כלל נשים שנוטלות את התרופה מתלוננות לכל היותר על גלי חום (שבדך כלל מוקלים כעבור מס' שבועות או חדשים), וכאבי פרקים או שרירים שבדרך כלל קל להתגבר עליהם.
טיפול קרינתי משלים: זהו טיפול בו ניתנת קרינה לשד, בדרך כלל כחודש אחרי הניתוח או אחרי סיום הכימותרפיה במקרים בהם יש צורך בטיפול כימותרפי.
הקרינה היא חיצונית, וניתנת פעם ביום לאזור השד במשך 6-7 שבועות (אם כי יש גם פרוטוקולים יותר קצרים). הקרינה אינה כואבת, ויש לה תופעות לוואי מועטות וקלות מאוד, בייחוד רגישות יתר של העור באזור המוקרן, שמזכירה כווית שמש.
ד"ר אלוייס היא כירורגית שד ב"אסותא מרכזים רפואיים", יו"ר החברה הישראלית למחלות שד ומרצה בכירה בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית ומנהלת המכון לבריאות השד בקפלן
לפנייה לכתב/ת 
