"פרויקט הלהקה": אין חדש תחת הריאליטי

באיחור בלתי אופנתי בעליל, אחרי "The Voice", "איל גולן קורא לך", "כוכב נולד" ו"בית הספר למוזיקה", עולה בערוץ הילדים "פרויקט הלהקה". המטרה הרשמית: להרכיב את להקת הפופ הבאה של ישראל. האמצעי: לזנק על עגלת הריאליטי המוזיקלי ולהחזיר את הצופים הצעירים לערוץ. חבורה של מתמודדים יעברו אודישנים, יגורו בבית אחד, יעברו גיבושונים ומשימות עד שיהפכו להרכב הדוק ומניב.

מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:

סער מעוז: איך מספרים לאמא שאתה נשא HIV? 

למי תתנו את הקול? מתכוננים לגמר "The Voice"

מה הופך את התוכן הזה למתאים דווקא לערוץ הילדים? הרי הנבחנים אינם ילדים (בני 18 עד 24 לפי התקנון, שינוי מרענן מהפעוטון של הסדרות האחרות). התשובה היא שום דבר מיוחד. הקהל אליו מכוון הערוץ - ילדים ובני נוער (החל מגיל שמונה, אם לסמוך על הסקרים) - כבר צופה בסדרות ריאליטי בערוצים 2 ו-10, ולא סתם צופה אלא מהווה נתח נכבד מהרייטינג של התוכניות האלה.

פרויקטורים. מיכל אמדורסקי, הנרי, אסף דרעי, אמיר פרישר גוטמן וריף כהן

בערוץ הילדים הבינו שאין שום סיבה שהם לא יתנו ביס בנתח הזה, ועל הדרך אולי ייצרו כוכבי ילדים נוספים שישרתו בשורותיהם בעתיד. זאת ההזדמנות שלהם להחזיר את הצופים הסוררים, שנגזלו ממנו בשנים האחרונות לטובת מותגים בינלאומיים כמו דיסני וניקלודיאון.

תחרויות מהסוג הזה, שבסופן מחכה לא רק פרס למנצח אלא אמורות להעמיד מוצר פרודוקטיבי (מי אמר "גריז"?), הן סוג של פרדוקס. הגוף המשדר מרוויח בעיקר - אם לא רק - מהתוכנית עצמה. לא באמת אכפת לצופים, ואולי אף אחד גם לא מצפה, שהלהקה שתוקם באמת תצא לסיבוב הופעות או תוציא סינגלים לרדיו. הבנפיט מבחינתם הוא רייטינג או באזז תוך כדי הסדרה, והעלאת קרנו של הערוץ.

אם המתמודדים יצליחו למנף את זה אחר כל לקריירה מוזיקלית - שיעופו על זה. לא נגבה מהם תמלוגים על ההכנסות. זה מסביר למה מבחינת הערוץ מדובר ב"להקה הכי מדוברת בישראל" (כמו שהבטיח הקריין יותר מפעם אחת לאורך הפרק הראשון) למרות שאיש עוד לא אמר עליה מילה. זמן הוא מותרות, ואין מצב לחכות שהלהקה תהפוך ללהקה, כי הרייטינג נמדד עכשיו.

מחליק לנעלי סיימון קאוול. אסף דרעי(צילום: אלון פורת)

אלא שאחרי שנחיל תוכניות המוזיקה פשט על הטלוויזיה וניקה את המדינה מזמרים פוטנציאליים, כמה כשרונות מוזיקלים אנונימיים שמחזיקים מסך עדיין שוחים בבריכת הגנים המקומית? לא הרבה, אם לשפוט על פי הפרק הראשון, במהלכו השופטים חסו על בחורה אחת ששרה ממש יפה ולא קיבלו אותה לפרויקט, ומנגד העבירו הלאה בחור צעיר שהפרויקטור (שילוב בין שופט למנטור כנראה) אסף דרעי קבע שהוא סובל ב"מבעית אטיטיוד קשה ביותר".

מה שאומר שהחידוש האמיתי פה הוא דווקא בגזרת הפרויקטורים - ריף כהן, מתוקה אמיתית שעוברת מסך נהדר, ודרעי, שמצליח להשתחל בטבעיות לנישת הסיימון קאוול. מיכל אמדורסקי תמיד נתנה תמורה לשקל (ובינתיים עושה רושם ששם נעצר התקציב), ואמיר פיי גוטמן, ובכן, אישית קשה לי להאמין לו מאז "האח הגדול VIP", אבל אני מניחה הוא עושה את העבודה.

תספק את הסחורה? מיכל אמדורסקי(צילום: אלון פורת)

"פרויקט הלהקה" מורכב מאותו DNA של "דה וויס", "כוכב נולד" ו"האח הגדול" - דומעים כשמישהו מספר סיפור עצוב, מגחכים שמישהו חושב שהוא שר יפה אבל בעצם הוא לא, שמחים שמישהו שאנחנו מזדהים איתו ממשיך הלאה, מתרגשים כשמישהו שר יפה. אלא שהנוסחה פה, פולישטיקים והכל, אבל הגלאם נעדר. אין לי מושג לגבי השלבים הבאים, אבל שלב האודישנים נראה כמעט עירום על המסך. זה קצת תמים מצד ערוץ הילדים להציע מוצר כמו "הלהקה", לא בדיוק הזיקוק הכי נוצץ באריזה, אחרי שפלח הגילאים אליו הוא מכוון כבר פונק בטלוויזיה דומה, שנהנית מתקציבים מסקאלה אחרת ווליום הפקה מתוחכם בהרבה.

הוא יודע מה זה להקה. אמיר פרישר גוטמן(צילום: אלון פורת)

הערך המוסף של "הלהקה", שאמור להבדיל אותה משאר תחרויות הכשרונות המוזיקליים, הוא העובדה שהמטרה היא ליצור הרכב מוזיקלי ולא רק להנפיק סולני-קריוקי. בינתיים הביטוי היחיד של הרעיון הזה הוא בעובדה שהנבחנים עולים לאודישן בחמישיות ולא בבודדים, ובסוף האודישן מתבקשים לבצע שיר אחד ביחד, בניסיון לא מוצלח לדמות דינמיקה קבוצתית.

אפשר להניח שבהמשך, כשהמתמודדים יעברו לסדנאות, הדרכות ומשימות שירה וכוריאוגרפיה, כל הג'וס שאמור לאכלס ריאליטי כזה יקבל דגש קצת יותר משמעותי. במקרה הטוב נגלה פה את להקת הפופ הבאה של ישראל, במקרה הפחות טוב נגלה את את התחתית של הקיבה הציבורית כשזה מגיע לסדרות ריאליטי מוזיקליות.