"לדמיין מציאות של התעוררות משותפת"

דני לסרי הוא מחנך, הוגה דעות וסופר שהקים וניהל את "מיתר", מסגרת חינוך אלטרנטיבית יסודית הפועלת בבית אורן, ואת האקדמיה הדיאלוגית. הוא נחשב לאדם המוביל את החינוך הדיאלוגי בארץ, ועוסק בהכשרת אנשי חינוך ובליווי יוזמות חינוכיות ברוח הדיאלוג. מבין ספריו: "חינוך בביצת הפתעה", "אל הממשות", "באיזה גודל רואה אותנו אלוהים", "פינוקיו ירד מן הפסים", "הארות לפילוסופיה של נוודים".

ביקשתי לשמוע ממנו איפה הוא היה מתחיל אם היה צריך לבחור נקודת התחלה ל"תיקון עולם".

פעמים רבות מטילים את האחריות לעוולות החברתיות המציפות את העולם על טבעו המקולקל של האדם - אם עדיין יש בעולם עבדות, עוני, מלחמות, רעב, ניצול מיני ועוד אינספור בדידויות וניכורים, זה הרבה בגלל החמדנות האנושית שפורצת כל גדר ומנכיחה את עצמה בגוונים רבים.

אבל האדם הוא לא רק חמדן, תאב בצע, אכזרי ואנוכי, בו בזמן הוא גם אוהב, מתמסר, יפה, חכם, ונותן גדול - וזה חלק בלתי נפרד מטבעו. ואם בכל זאת מה שעולה לפני השטח הוא בעיקר הצדדים הכואבים והם אלה שמכתיבים את סדר היום הציבורי, זה לא רק בגלל שצדדים אלה הם האמת היותר גדולה של טבעו, אלא בשל אופי ההתארגנות האנושית - הצורה, הטכנולוגיה, והמשחק שהצורה הזו מזמינה לשחק (המשחק, משמע: השפה, התקשורת הבין אישית).

משחק מסוים קורא לאיכויות אנושיות מסוימות, שנעשות מוחצנות, ובתהליך של היזון חוזר כובשות את המרחב הציבורי. ואם היה מבנה אחר להתארגנות האנושית, ייתכן שהמשחק היה מתהפך והאיכויות שהיו באות בו לידי ביטוי היו אחרות. לפיכך, הייתי מתחיל בלימוד המשחק הזה ובחיפוש דרכים לשנות אותו.

דומה שכל התחומים הללו קשורים זה בזה ושכולם דוגמאות שונות של אותה שפה, של אותו משחק. זה משהו שקשור לטיבה של ה"ברית" או החוזה הבסיסי שחותמים ביחד באופן לא מודע האנשים שחוברים להתארגן ביחד. לכן לא די לשנות את הצורות בעולם הכלכלה, או בעולם החינוך, או בעולם השלטון, או בעולם האקדמי - שכן כל אלה קשורים אלה באלה, ושינוי שנעשה בתחום אחד, יבוטל במוקדם או במאוחר על ידי האינרציה של המבנים האחרים.

יש צורך ללכת לשורש השורשים של האמנה החברתית ולהתיר בה את הבחירה שנעשתה. מן הנקודה הזו ומן התיקון שיעשה כאן, נוכל בהמשך לקבל פרספקטיבה ולראות כיצד לתקן את המבנים היותר מורכבים.

זהו, שלדעתי, גם אם יש דבר כזה "טבע אנושי", הוא גמיש מאוד, והוא מושפע הרבה מאוד מן המשחק - מאופי ההתארגנות האנושי.

אני רוצה לתת לכך דוגמא, שקשורה לניסוי קטן שערכתי לפני שנים עם קהילה של ילדים. מדי פעם, בעיקר בימי הולדת, היו מחלקים עוגה, ופעם אחר פעם קרה שהילדים התנפלו על העוגה שבמרכז, כל אחד מנסה לחטוף את הפרוסה הגדולה ביותר.

החלטתי, אם כן, לשנות את חוקי המשחק וקבעתי רק כלל אחד: כל אחד רשאי באופן חופשי לגשת ולקחת לו פרוסת עוגה, אבל, את הפרוסה שהוא לוקח הוא לא יכול לאכול בעצמו - הוא צריך לתת אותה לאחר. והנה - חוק קטן זה עשה הבדל דרמטי.

במקום ההמולה הרגילה נוצר סוג של שקט, ובמקום להחצין את הלקחנות, באה לידי ביטוי כעת אהבת הנתינה. מבחינה מעשית אפשר לומר ששתי המערכות שקולות - הרי מדובר באותה עוגה, ואפשר להניח שבמבחן התוצאה, העוגה חולקה בשני המקרים באותה מידה של צדק ויעילות.

אבל, במקרה השני נוצר גם ערך מוסף הקשור ברווחתם של הילדים - הם גילו את כוחם לתת ואהבו את הגילוי הזה. גם אם נניח שהמערכות שקולות מבחינת תועלתנית, יש עדיפות לשנייה מבחינה אנושית.

האם ילדים הם לקחנים מטבע מהותם או נותנים מטבעם? אם היינו צריכים להסתמך על כל אחת מן המערכות - היינו נותנים תשובות שונות. אבל בהתבוננות על שתיהן כאחת, נראה שהילדים הם גם לקחנים וגם נותנים מטבעם, ומה שמולך בסופו של דבר במרחב הציבורי קשור לצורת ההתארגנות, לחוקי המשחק, יותר מאשר ל"טבע".

אני חושב שללא מודעות יש עדיפות קלה למשחק הפחד. לא בהכרח כי יש לפחד חלק יותר נכבד בטבעו של האדם, אלא בשל סיבות אחרות הקשורות לצורה ולכוחה של הצורה ולעצם הדבר שקורה כאשר חוברים אנשים יחדיו. הייתי אומר שזה כמעט עניין סטטיסטי.

באופן ספונטני תהיה נטייה להתארגנות להחליק במורד הפחד, ודי שזו תהייה נטייה, ואפילו הייתי אומר - נטייה קלה - כדי שהמערכת תקרוס לצד זה. מצד שני, בדיוק בשל כך, די בשינוי קטן שנעשה בשורש הבחירה כדי לאפשר להגיע למערכת מבוססת אמון.

כפי שברור מהניתוח שעשיתי, אני סבור שתיקון הצורה - תיקון מבנה ההתארגנות החברתית שלנו וחוקי המשחק שלה - עשויים ליצור שינוי מבורך ברווחה של כולנו. ואני מאמין שאם המבנה החדש היה מחזיק מעמד מספיק זמן, הוא היה יכול בהדרגה לחנוך את ההתייצבות החדשה.

אם זה היה קורה, היה רגע שבו היה נוצר שיווי משקל חדש, וכעת שוב לא היה צריך להתאמץ לשמור על הסדר החדש - בשלב הזה של שיווי המשקל החדש, הכוחות שהיו מגיחים באופן טבעי מן האינטראקציה

האנושית, הם גם אלה שהיו תומכים בסדר זה ללא כל מאמץ מלאכותי.

אפשר לדמיין מציאות של התעוררות משותפת של קבוצת אנשים, שברגע ההתעוררות הם מקבלים על עצמם סוג של סדר חדש, שגם אם הוא מלאכותי להם בשלב ראשון, הם בוחרים בו מתוך איזו חוכמה של התעוררות, הממשיכה לכנן בהם גם אחרי שהתעוררותם פגה. הם מציעים את עצמם לסדר החדש, לא ממקום אידיאולוגי, אלא יותר ממקום חוקר, ממתינים לראות כיצד ההתארגנות החיצונית תאפשר גם התבגרות אישית.

במילים אחרות: אם קבוצה של אנשים למדה בגרות, טוב תעשה אם תקדיש זמן ומחשבה ל"תקן" או לקבוע חוקי משחק חדשים, שיתמכו בהמשך בגרותם, ולא תניח כמובן מאליו שהם יישארו כאלה בכל תנאי.

"איך עושה שינוי?" - האם יכול האדם להשתנות במהותו? האם יכולים היחסים בין בני אדם להשתנות באופן יסודי ועמוק? האם יכולה החברה להשתנות באמת? ואם כן, אז איך? ואיך אוכל אני "להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם"? ראיונות, מאמרים ורבי-שיח שנוגעים בשאלות היסוד של כל תנועת שינוי.

עמיר פריימן , עורך המדור, הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית, כותב ועורך ספרים, יו"ר מועצת התנועה להעצמת הרוח בחינוך. הצעות לקישור עם אנשים או קבוצות שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com .

לראיונות נוספים במדור לחצו כאן .