היא יוצאת מגדרה כדי להעניק, הוא רק לוקח

מדהים אותי כל פעם מחדש לראות את החיבורים שנוצרים בין אנשים שונים בזוגיות: הפלפלית שמתחברת לרציני ולמחושב, הבליין שרוצה להגיע למסיבות הטובות בעיר ומתאהב דווקא בשקטה שמעדיפה להישאר בבית, הקשקשנית שלא מאפשרת להכניס מילה לשטף דיבורה ומתחברת עם המופנם וכדומה.

רובנו נמצאים בטווח שבין כל התכונות הללו, אך במקרים בהם אחת התכונות אצלנו היא קיצונית, יהיו לנו שתי אופציות: או שנבחר להתחבר למי שדומה לנו או שנעשה את ההפך ונתחבר למי שישלים אותנו (לאו דווקא במודע).

המעניק מול הלוקח

היום אתייחס לחיבור נפוץ בזוגיות - המעניק והלוקח (אגואיסט). אנו נחשב ל"לוקחים" בקשר כאשר אנו מצפים מהצד השני להיות זה שאחראי על האושר שלנו, למלא את הריק שבתוכנו (בדידות, עצב וכד' ), לקחת אחריות על הכאב שלנו ועוד.

לעיתים האדם הלוקח יכול להיראות כאחד שנותן מעצמו, אבל זה לעולם לא יגיע ללא תמורה, והוא תמיד יצפה שהצד השני יקיר לו תודה על מעשיו ויתאמץ עוד יותר כדי להקל עליו בחיי היומיום, כאבי העבר וכדומה.

בצד השני נמצא "המעניק" - אדם שמבחינתו, חלק אינטגרלי מתפקידו הטבעי בעולם הוא לשמור על השמחה והטוב בחיי האחרים. כמובן שככל שהאחרים קרובים יותר, כך המאמץ שיעשה המעניק הוא רב יותר והאחריות רק תלך ותגדל.

המעניקים נוטים להתעלם מהרגשות שלהם, ועיקר העיסוק הוא ברגשות האחר. הנטייה של אנשים מהסוג הזה, היא לחשוב שגם האחרים יחזירו להם טובה ויהנו כאשר ירגשו או ישמחו אותם, כי זהו טבע האדם. כאשר הם נתקלים באדישות, התעלמות וזלזול ברגשותיהם, הם חשים המומים ופגועים.

אנחנו שנינו מאותו הרצף

מהתיאור שכאן נראה שנוח יותר להיות בזוגיות עם מעניקים, ואכן שילוב זה של שני מעניקים אינו נדיר, אך גם בין המעניקים ללוקחים יש משיכה טבעית, כי לרוב אנשים מהסוג השני הם כריזמטיים ומעניינים ועל כן מרתקים הם את המעניקים וגורמים להם להתאמץ אף יותר על מנת לשמח אותם, להרשים אותם, להקשיב להם וכדומה.

גם המעניקים וגם הלוקחים הם שני צדדים של אותו הרצף. הם יודעים להיות בשני הצדדים שלו אבל מעדיפים צד אחד - כאשר המעניקים לא נמצאים בזוגיות הם דואגים לצרכים ולרגשות שלהם, אך זונחים את עצמם לטובת האחרים ברגע שהם נכנסים לזוגיות. הלוקחים יודעים לדאוג לעצמם כאשר הם לבד, אבל גם שונאים את המצב הזה ומנסים למלא את הזמן בצפיה בטלוויזיה, אכילה מרובה או סוגי התמכרויות שונים שיסיחו את דעתם מהתעמקות ברגשות בינם לבין עצמם, דאגה לעצמם ולקיחת אחריות על האושר שלהם.

האמונה הבסיסית של הלוקחים היא שהאחרים נועדו לאהוב אותם והם עושים זאת טוב יותר מהם. אין בהם את האמונה שיש דרך להיות מאושרים, מוצלחים ושבעי רצון בלי שמישהו חיצוני ידאג להם, ובוודאי שהם מסרבים להכיר בכך שהמזור לכאביהם נמצא בתוכם ולא אצל דמות חיצונית.

האמונה הבסיסית של המעניקים היא שלדאוג לצרכים שלהם עצמם זה מאוד אגואיסטי ולא מקובל. הם סבורים שעליהם לזכות באהבה ושהיא לא ניתנת להם באופן אוטומטי בגלל מי שהם. הם יודעים היטב כיצד לדאוג לעצמם, אבל מרגישים שזה בזבוז ושהם יכולים להועיל יותר במקום אחר, כמו זוגיות או משפחה. המפגש בין שני הקצוות הללו יכול להסתיים בטון צורם, אך הוא יכול להוות גם גורם צמיחה אדיר עבור שני הצדדים, במידה וישכילו ללמוד זה מזה (ללמוד אהבה עצמית וללמוד את ההנאה שבנתינה - בהתאמה).

איך עושים את זה?

קודם כל, מדובר בתהליך הדרגתי. חשוב להיות סובלניים לכך שכל אחד רגיל להיות בקצה האחר של הסקאלה והשינוי לא יכול להתרחש בין רגע. בנוסף, תקשורת היא מילת המפתח וחשוב מאד לשתף זה את זה ברגשות שלכם. לאט-לאט תוכלו ללמוד להתקרב האחד לשני ולצאת מהתפקיד הרגיל שלקחתם על עצמכם, למען יצירת הדדיות והגעה לעמק השווה.

בסופו של דבר, להיות בצד שלא רגילים אליו - המעניק או הלוקח, היא חוויה מלמדת, ומגיע לכל אחד מכם להתנסות בה ולו בשביל להבין את רגשות בן/בת הזוג והמניעים שלו/ה. חוץ מזה שכך תוכלו לגלות בדרך כמה דברים על עצמכם.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק  

הכותבת היא מטפלת זוגית