ממשה עד משה לא קם כצ'רלטון הסטון
משה רבנו הופיע בשלל גלגולים על המסך, אבל כולם מחווירים אל מול צ'רלטון הסטון ו"עשרת הדברות". האם שתי הפקות הענק החדשות ישקמו את הקריירה ההוליוודית של גדול נביאי ישראל?
התנ"ך, הברית החדשה, הקוראן ושאר כתבי הקודש מכילים עושר נרטיבי אדיר. אפשר להגדיר את הספרים הללו כערש התרבות האנושית, וככאלה הם מכוננים יצירות אמנות ופרוזה חשובות. אולם נראה כי טרנד זה פסח דווקא על הוליווד - לפחות בעשורים האחרונים. האולפנים נמנעים מלגעת במקורות הכתובים של היהדות, הנצרות והאיסלם, וזנחו אותם לטובת הומרוס וסיפורי המיתולוגיה היוונית, או זו הנורדית, שתופסת תאוצה לאחרונה.
ויש להם, למפיקים וליוצרים האמריקנים, סיבה טובה: בכפר גלובלי נפיץ כמו שלנו, כל יצירה קולנועית שמעיזה לגעת בדת, מסתכנת בעליהום תקשורתי במקרה הטוב - ומהומות במזרח התיכון במקרה הרע. הוכחה לכך ניתנה במקרה של מקבץ הקטעים המחורבש שכונה "Innocence of Muslims" (ונתעקש לא לקרוא לדבר הזה סרט), אשר יזם מארק באסלי יוסף - ברנש מפוקפק, שהדליק את כל העולם בגלל מפגן זוועה בן 14 דקות שמציג את הנביא מוחמד כפרא, פדופיל ותאב בצע.
באסלי אינו מייצג את הקולנוע האמריקני, אך מרטין סקורסזה ומל גיבסון דווקא כן, ושניהם נכוו כשניסו לשרטט את דמותו של ישו בקווים עקמומיים, ולא מיושרים על פי הכנסיה או הרבנות. אבל חדי האבחנה יכולים להבחין ברוח חדשה שמנשבת בהוליווד. חזרה בתשובה - אל התנ"ך. בימים אלה מוביל דארן ארונופסקי פרויקט אדיר המגולל את סיפורו של נוח והמבול בסרט שייצא בעוד שנה בדיוק. והנה עכשיו, כך פתאום, יוצאות לדרך שתי הפקות שונות שילווה את דמותו של משה.
המירוץ לגיבוש דמותו הקולנועי של משה מתנהל בין אולפני האחים וורנר ופוקס. בעוד שהיוזמה של הוורנרים ספגה מהלומה כשסטיבן שפילברג פרש מבימוי "Gods and Kings" (ויוחלף ככל הנראה על ידי אנג לי), ההפקה המקבילה של פוקס - "Exodus", זכתה לרוח גבית. על פי הדיווחים, כריסטיאן בייל צפוי לגלם את משה בהנחייתו של רידלי סקוט שיעמוד בראשה.
שני הסרטים אמורים להיות עתירי תקציב ושאפתניים, אולם לפי השמועות יעסקו בהיבטים שונים של הגיבור המקראי. שפילברג התכוון על פי הדיווחים להציג את משה כמנהיג נועז, ולגלול את סיפור מאבקו למען חירותם של בני ישראל - קצת כמו וויליאם וואלאס הסקוטי שגילם גיבסון ב"לב אמיץ" זוכה האוסקר. מנגד, בייל אמור להיכנס למורכבות דמותו של משה - ילדותו אפופת המסתורין, יחסיו עם פרעה, גמגומו, תלותו באחיו אהרון ואצילות רוחו - אם תרצו, קצת כמו המלך ג'ורג' השישי שגילם קולין פירת' ב"נאום המלך" (גם הוא זוכה אוסקר).
שני הסרטים הללו - בהנחה שאכן יצלחו את האתגרים ההפקתיים שצפויים להם ויהפכו לשוברי קופות מהדהדים - ינסו לחלץ את דמותו של משה רבנו, כפי שעוצבה והשתמרה בפניו, קולו וזקנו של צ'רלטון הסטון בסרט "עשרת הדיברות" מ-1956. היצירה רחבת היריעה של הבמאי ססיל בי. דמיל מגוללת לאורך שלוש שעות וארבעים דקות את סיפור עלייתו של משה, הנהגת בני ישראל אל מחוץ למצרים, יחסיו עם אלוהים והמשברים שבדרך: מעמד הר סיני, עגל הזהב ועוד.
הטריילר של "עשרת הדברות"
הסטון - אז בן 33 - קיבע את מעמדו ככוכב ההוליוודי הגדול ביותר באותם זמנים, וסלל את דרכו ל"בן חור" שלוש שנים לאחר מכן (בתפקיד ראשי כיהודי אחר, יהודה בן חור). לצדו כיכבו יול ברינר כפרעה, אדוארד ג'י רובינסון כדתן מתנגדו של משה. את תפקיד יהושע גילם ג'ון דרק, שארבע שנים לאחר מכן שיחק ב"אקסודוס" - שגם הוא עוסק בנדידת יהודים לארץ המובטחת (ובהמשך נשא לאשה את הדוגמנית בו דרק, וביים אותה בסרטים הארוטיים "בולרו" ו"טרזן מלך הקופים").
עם כל הכבוד להסטון והכריזמה שלו, מי שעיצב ועדכן את דמותו של משה בקולנוע הוא הבמאי דמיל, שהוקסם מסיפורו של המנהיג היהודי ופיתח מעין אובססיה לקורות חייו. בקטע הבא הוא מסביר את מקורות התחקיר שביצע, הנובעים מפסלו המונומנטלי של מיכלאנג'לו, ציורו של ואן דייק, ספרי היסטוריה וגם מהטקסט המקראי. "סיפורו של משה הוא אחד מסיפורי ההרפתקאות שאי פעם נכרכו בספר", אומר הבמאי הנערץ:
"עשרת הדברות" בכיכובו של הסטון היה הביטוי השאפתני והגרנדיוזי ביותר של אובססיית משה של דמיל, אולם 23 שנים לפני כן יצא הבמאי למסע דומה בגרסה מוקדמת - קצרה יותר (136 דקות בלבד), אילמת ובשחור לבן. ב"עשרת הדברות" מ-1923 כיכב השחקן תאודור רוברטס בתפקיד משה. כבר אז הפגין דמיל את החזון הקולנועי הגדול מהחיים עם גופרית, תמרות עשן, זיקוקים והמוני ניצבים. בשנות החמישים זה אף יתעצם.
סרטיו של דמיל הם הזכורים והמשמעותיים ביותר בביוגרפיה הקולנועית של משה, אבל הם לא הראשונים. מטבע הדברים דמותו ריתקה את היוצרים - והוא הפך לנער הפוסטר של המקרא, לפחות בעיני הבמאים. כבר ב-1909 ג'יי. סטיוארט בלאקטון יצר מקבץ של חמישה סרטים אילמים, שגוללו את סיפורו מהיותו תינוק בתיבה ועד להובלת בני ישראל לארץ המובטחת.
ב-1934 זכה משה למקום של כבוד בסרט "Are We Civilized" בין מוחמד, ישו, בודהה, קונפוציוס, כריסטופר קולומובוס, נפוליאון, ג'ורג' וושינגטון, אברהם לינקולן, ושאר מנהיגים חשובים בהיסטוריה האנושית, שכוללת לרוע המזל גם את אדולף היטלר. הבמאי אדווין קרווי ניסה לשרטט קווים להתנהגותם של בני האנוש לאורך השנים, וגם משה (בגילומו של אלין קייבין) נכלל ביניהם כנציג היהדות.
קפצו ל-32:50 ותגלו את בני ישראל ומשה
כך המנהיג היהודי הפך להיות סמל והשראה לאמריקנים נוצרים - גברים ונשים, לבנים וגם שחורים. במחזה "The Green Pastures" של מארק קונלי, סיפורי התנ"ך מסופרים מחדש בהקשר של האוכלוסיה האפרו-אמריקנית. וכשמדובר בעבדים שהיינו במצרים, אין הקשר מתאים יותר להשוואה, וזה מה שעשו קונלי ו-וויליאם קיילי בעיבוד הקולנועי שלהם. וכך משה (בגילומו של פרנק ה. ווילסון) מתעמת עם פרעה (ארנסט ווייטמן) ומפגין את יכולותיו עם המטה שהופך לנחש:
פרעה מכנס את קוסמיו. הריצו ל-1:55 וצפו במשה ואהרון השחורים
ולשם השוואה: הסטון כמשה לפני פרעה ב"עשרת הדברות" מ-1956:
אחרי האימפקט הדרמטי של "עשרת הדברות" מ-1956 נראה היה כי דמותו הקולנועית של משה תישאר צרורה לנצח בפניו החזקות של הסטון. הנביא די נעלם מהמסך הגדול ועבר לזה הקטן. משם ניסו לעצב מחדש את הסלב המקראי בעזרתם של כוכבים גדולים ומוערכים אחרים - ללא הצלחה.
כל למשל במיני סדרה "Moses The Lawgiver" מ-1975, שיוצריה גייסו את הכוכב ההוליוודי המזדקן ברט לנקסטר, כדי שיגדל זקן ויופיע כמשה. בנו ביל לנקסטר גילם את הגרסה הצעירה שלו, אבל אף אחד מהם לא נחקק בתודעה כאיש שחקק את עשרת הדברות על לוחות הברית. עשרים שנה לאחר מכן נעשה ניסיון מוצלח קצת יותר של רוג'ר יאנג שליהק את בן קינגסלי כמשה בסרט טלוויזיה. אגב, השחקן הבריטי כיכב גם בסרט אחר של יאנג, "יוסף" - הפעם בתפקיד פוטיפאר.
קינגסלי מקבל את התורה על הר סיני
הפקות טלוויזיה אחרות ניצלו את האופי החזק שלו ומורשתו המהדהדת של משה למטרות חינוכיות שונות ומשונות. כך למשל ב-"The Burning Hell" מ-1974, שביים רון אורמונד והמחיז, לשמחתם של ראשי הכנסיה, איזכורים לגיהנום בתנ"ך - ביניהם פרשת קורח, דתן ואבירם ויציאתם נגד משה.
קפצו ל-3:15 וצפו במשה מהגיהנום
מי שסיפק זווית חדשה לעיניים, ובעיקר לאוזניים, הוא המלחין הגרמני ארנולד שונברג, שהביא לעולם בתחילת שנות ה-30 את האופרה "Moses und Aron", שהיה מבוסס בחלקו על תנועת הציונות באירופה בהובלתו של תאודור זאב הרצל וזקנו (שכמו תאודור רוברטס וזקנו נמצאו מתאימים לתפקיד). ב-1975 הופקה באירופה גרסה קולנועית לאופרה, וזו סללה את דרכן של גרסאות מוזיקליות נוספות בגרמניה וצרפת.
זה משה או הרצל? "Moses und Aron"
בעוד האירופאים עסוקים בלהציג את הצד המוזיקלי בסיפורו של משה, בהוליווד די נואשו מהצד האובר-דרמטי שלו וסטו אל זה הקומי. גארי וייס השתמש בסיפור המקראי כדי להציג את דאדלי מור כהרשל - מי שהיה אמור להיות מנהיגם של בני ישראל ונדחק הצידה על ידי משה התינוק. אמנם הקומדיה "!Wholly Moses" מ-1980 מתרכזת רובה ככולה באנטי-גיבור הרשל, דמותו של משה מהדהדת ברקע וכך גם פרעה (בגילומו של ריצ'רד פריור) והשטן (ג'ון ריטר).
האיש שהיה אמור להיות שם - דאדלי מור כהרשל
שנה לאחר מכן, יצא לאקרנים סרטו של מל ברוקס "ההיסטוריה המטורפת של העולם - חלק 1", ושם הקומיקאי היהודי עצמו גילם קריקטורה של משה רבנו - אם כי לא בטוח ממי הוא שואב השראה, המקור מספר בראשית או מהסטון בסרט ההוא. גם לא ברור מי מדבר מהשמיים - אלוהים או ססיל בי. דמיל.
מל ברוקס כמשה ב"היסטוריה המטורפת של העולם - חלק 1"
גרסה עדכנית ומעופפת יותר ליחסים האמביוולנטים בין משה לאלוהים נוצרה בסרט הקצר "God & Moses B.F.F" של ג'ון גריי מ-2009. מזל שאין דיבר כזה "לא תעשן סמים":
כאמור, כל הניסיונות לעשות הפרדה בין משה הקולנועי לפניו של הסטון המנוח כשלו עד כה. זהו האתגר הגדול שיעמוד בפני היוצרים שלקחו על עצמם את הפרויקטים הבאים. עד שרידלי סקוט יביא לנו את כריסטיאן בייל המזוקן למסך, האנימטורים יהיו אלו שיפשפשו בדמותו של משה בעזרת כריסטיאן סלייטר (שב-2007 נתן מקולו בגרסה מצוירת ל"עשרת הדברות"). חברו אליו כמדבבים אליוט גולד (כאלוהים), אלפרד מולינה (כפרעה) וגם קינגסלי - כן, שוב הוא, הפעם כמספר.
הטריילר של "נסיך מצרים"
במקרה של "נסיך מצרים" של דרימוורקס מ-1998, גויסה סוללת כוכבים גדולה אף יותר עם רייף פיינס, סנדרה בולוק, מישל פייפר, הלן מירן ו-ואל קילמר,
שהסתתר מאחורי המראה האוריינטלי משהו שייחסו האנימטורים למשה (והוא דומה לבן קינגסלי יותר מאשר להסטון).
כך הפך הנביא לדמות מצוירת - משהו פחות מחייב, ולבטח פחות נפיץ. קשה למעוד כשאתה מגולל את סיפורו בצבע. ילדים צריכים ללמוד תנ"ך בכל מקרה. מה עומד מאחורי הסיפורים? זה כבר עניין למבוגרים - והם הרי גם כך ימצאו סיבה לריב ביניהם.
