אבא, למה כבר אין היום נסים?

1. הילד

הילד מתרגש מפסח כל הזמן. בלי קשר לערכים ולתובנות, ולחיבתו נטולת הזיכרון למצות, צריך להודות שיציאת מצרים זה אחלה סיפור, גדוש פירוטכניקה ותהפוכות. כל שנה הוא מספר לי בהתלהבות ובמין תחושת בעלות חמודה על מה שקרה לבני ישראל שמה במדבר, כאילו היה התסריטאי הראשי או מינימום חבר מן המניין בצוות הכותבים.

אבל כל שנה הוא נהיה יותר חכם. התפתחות, אתם יודעים. השאלות שלו מתחילות לעלות למדרגה של אשכרה קושיות. מה שהתחיל כתהייה מתוקה בגיל שלוש וחצי "אבל אבא, איך המן והשלו לא נפלו לבני ישראל על הראש?" הבשיל לבסוף, במבואות כיתה א', לשאלה הבאה: "אז אבא, למה היום אלוהים לא עושה נסים?".

כתבות נוספות של גיל ונטורה בערוץ הורים:

של מי שיעורי הבית האלה, לעזאזל?

בלי "לא בא לי"; איך תחזירו לעצמכם השליטה בבית?

תפסיקו לזרוק את האחריות על הלמידה על ביה"ס

"סימנת את בתי מהרגע הראשון"; מכתב למלכת הכיתה

עכשיו ככה. כשאני כותב ב-YNET אני גיבור גדול. יש לי זמן לנסח, לחשוב, להחליף מהלומות עם טוקבקיסטים (מה ,הסגנון שלי כזה מתחכם ומייגע? ממש נעלבתי). פה זה היה על אמת. בשידור חי. תגובתי האותנטית? "אה...אה... אתה יכול להסביר לי למה אתה מתכוון?" ( טריק פסיכולוגים חבוט וישן שנועד להרוויח זמן).

ידו הקטנה עדיין בידי, והוא נושא דבריו: "אז, כאילו, אם כשהיה לבני ישראל צרה ואז אלוהים עשה נס וסידר את זה, וניצח את המצרים, אז איך כשהיום יש צרות, אם אנשים עניים וחולים, למה אין עכשיו נס מאלוהים?".

אמרתי לו בלי להניד עפעף: "ילדי, התרחשויות בעלות גוון מטא-פיזי הן נושא שנוי במחלוקת, ודבריך אף רומזים להצמדת מסר ערכי ברור לאותן התרחשויות, עקב ייחוסן לכוונה אלוהית. אי לכך, משתמע...".

סתם. לא באמת קניתם את זה? עשיתי פשוט מה שאני עושה כשכל טכניקה טיפולית אחרת נכשלת. אמרתי את האמת: "אני לא יודע מתוקי. אני צריך לחשוב על זה. רוצה לשחק כדורים מסתובבים?".

בלילה ההוא נדדה שנתי. השאלה שלו חפרה בי. גם מצוותה של העורכת ,"צריך טור לפסח", חפרה בי כדבעי. כל המושגים של לקיחת אחריות על הגורל, עמידה בתסכולים, הורים וילדים, ואלוהים חכם שמסרב לתת אגוזים למי שאין לו שיניים, התערבבו. טקסט הזוי לגמרי התנסח ועלה. קמתי בבוקר, בדקתי שכל הבית עדיין ישן, רצתי למקלדת ודפקתי עליה בכל כוחי. נראה את העורכת מאשרת את הטקסט הזה.

2. המכתב

אל: משה בן עמרם, מנכ"ל עמותת "בני ישראל"

מאת: הקדוש ברוך הוא, אל עליון ויו"ר דירקטוריון

העתק: אהרון בן עמרם, סמנכ"ל ודובר העמותה

הנדון: השעיית פרויקט "הארץ המובטחת" עד להודעה חדשה

"בני ישראל" היוותה מאז ומתמיד אפיק השקעה מועדף בקרב בעלי המניות שלנו, ולאורך השנים שמחנו להעניק לכם סעד חומרי, כלכלי ומשפטי בשלל נקודות מפתח מאז ייסוד העמותה. תקצר היריעה מלפרט באופן מלא, אבל נזכיר רק את הסיוע שהוענק לכם בעת סיום ההתקשרות הבלתי מוצלחת עם חברת "פרעה פירמידות וקונסטרוקציות בע"מ", ואת התמיכה הפיסית והפיננסית בהפקת מיזמי "הישרדות-מדבר סיני", "עמוד ענן" ו"חציית ים סוף - העונה הראשונה".

כמדומני, נכבדי, שהובהר לכם חזור והבהר שכל אותם פרויקטים רב תחומיים (להלן "ניסים") מהווים אך ורק אבן בוחן ראשונית לבדיקת אפשרותכם להוביל את פרוייקט הדגל של החברה, "הארץ המובטחת" או "ארץ הבחירה", לחילופין. ההחלטה לבחור בכם לאייש את הארץ המובטחת ולהעדיפכם על פני חברות כוח אדם אחרות (לדוגמה "מתבודדי עמלק", "המדיינים – פתרונות אכלוס") התקבלה בכובד ראש, ואך ורק לאחר התחייבות מפורשת מצדכם לעמוד בקוד האתי של חברתנו.

תוכל ודאי להבין, מר בן עמרם, מה רבתה אכזבתנו עת נוכחנו שיממה בלבד לאחר ההסכמה על עשרת סעיפי החוזה הסופי בין שני הצדדים, ממש עם חתימת זיכרון הדברים והעלאתם על לוחות הברית, רגע לפני מועד ההנפקה - צפינו בהפרה וולגרית ובוטה של אותם עקרונות התנהלות שמשמשים נר לרגלינו מזה דורות. כוונתנו כמובן לתקרית "עגל הזהב", שסוקרה בהרחבה במגזינים "קול הים האדום", "צדיקים ברשת" ואל ג'זירה.

שוב נדגיש - הסיוע שניתן לכם עד עתה במסגרת אותן הפקות עתירות תקציב ("ניסים", בלשונכם), בין אם מדובר באספקת אמצעי תאורה חלופיים לצורך ניווטי לילה או בשירותי קייטרינג מוצנחים - ובכן ,סיוע זה מטרתו היתה טכנית גרידא, והוא לא נועד לפצות בשום צורה ודרך על היעדרם המוחלט של הסטנדרטיים המקצועיים הנדרשים מתו תקן "עם סגולה", גירסה 3.

היכן נשמע כדבר הזה? המנכ"ל ממריא להתייעצות קצרה במשרדי הדירקטוריון, אך ורק לצורך חתימת החוזה המסדיר מעבר חלק לארץ זבת חלב ודבש, תוך צמצום דרישותינו המוסריות לעשר דיברות בלבד (וכן, משה יקירי, במקור דובר על 28 סעיפים, כולל איסור גורף של גלישה ברשתות החברתיות בראשון, חמישי ושבת!) - וכבר צוות העובדים פורק עול , ופוצח במופע זימה רווי אלכוהול ונצנצים, משל הייתם דרדק זב חוטם שאינו יכול לעמוד בפני צלחת תופינים. הכצעקתה?

התייעצות חוזרת בנוגע להתאמתכם לפרוייקט "הארץ המובטחת" תיערך שוב בחדר הישיבות שבמרומי ההר, קומה 100. נוכחותך נדרשת, כמובן.

ואם יותר לי לסיים בנימה אישית: אל תנסה אותי, מושיק. סמכתי עליכם מימי בראשית, ויש לי תוכניות גדולות בשבילכם, אבל עוד פדיחה אחת כזו - ואני מייבש אתכם ארבעים שנה בנדודים מפקיד לפקיד. גם אתה, מושיק, לא חסין ממסקנות אישיות ומחרון אפי.

ומבלי לפגוע בזכויות

ה'

3. מסר חינוכי נאות בנוגע לניסים

אנחנו ממתינים לנס כשאנחנו רואים אותו נקבר שוב ושוב מול המחשב ולא שולח יד לפעול בעולם האמיתי. אנחנו

מייחלים לנס כשהיא שוב ושוב לא מצליחה להתרכז בלימודים, ומתמסרת לכאוס. אנחנו ממתינים לנס כשאנחנו מנהלים את מריבותינו הזוגיות בקולי קולות מעל ראשם של הילדים, ומקווים שאיכשהו, יום אחד, מערכת היחסים תסתדר. יש לא מעט משפחות במדינת ישראל שתקועות בעמדת המתנה, מעבירות את החיים יום אחר יום בצל צרת ילדים/הורים משמעותית - ומצפות לנס.

אחד הרגעים הכי מטלטלים שהיו לי בראשית ימי ההורות שלי היה היום שבו הבנתי שהדבר היחידי ששומר על הקטנה בפיג'מה הלבנה הוא שיקול הדעת של ההורים שלה. איכות המחשבות והתובנות שעוברות לנו בראש קובעות את ההישרדות של הילדים.

אז אתה מבין, חמוד שלי, השאלה שלך על הניסים ואלוהים עדיין נותרה אצלי ללא מענה, אבל אם קלטתי משהו מההגדה של פסח זה מתנסח ככה: ניסים זה טוב ויפה ואקראי, והסתברותם עולה ברגעי משבר אמיתיים (לא חמודי, זה שהמשחק של האנגרי בירדס לא עולה כמו שצריך לא נכלל בקטגוריה של "משבר") אבל הג'וב שלנו הוא להישאר ראויים לנס. אמרו את זה קודם, לפני. לא כל כך משנה: כהורה וכאדם אתה מייחל באיזשהו מקום נסתר לנס, לטוויסט המדהים בעלילה, למכה של עשר מיליון בלוטו. בפועל? אתה אמור לנהל את ימיך ושנותיך באופן מדוד, אוהב ומחושב, כזה שיהפוך את מושג הנס ללא רלבנטי.

ואם נהיה הוגנים כלפי ההוא מלמעלה, ההגעה שלך ושל ואחותך לפלנטה, לחיבוק שלנו, היא בדיוק הנס שהייתי זקוק לו. יותר מזה, אנחנו ממש לא צריכים.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית, מפתח המיזם "אסטרטגיות למידה - מלמדים את הילדים ללמוד" ומחבר הקורס "ציונים מתחילים ברגשות "