איך קובעים עונש? אל תשאלו את בימ"ש העליון

מה טווח הענישה הראוי למי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בתאונה? תלוי את איזה שואלים. ביוני 2009 פגע י' ברוכב אופנוע, שנפצע באורח קשה ונפטר לאחר אשפוז ארוך. בית משפט לתעבורה קבע כי הענישה הנהוגה במקרים דומים היא מאסר בפועל לתקופה של 14 עד 36 חודשים. בית משפט מחוזי פסק שהעונש הראוי דווקא נע בין חצי שנה בעבודות שירות ועד 30 חודשי מאסר. כך קוצר עונשו של י' מ-26 חודשי מאסר ל-18 חודשים.

י' הגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון. עורך דינו, אילון אורון, טען כי 18 חודשי מאסר חורגים מרף הענישה המקובל, וביקש מבית המשפט להכריע האם בכלל נדרש טווח עונשים ברור ואחיד לעבירות כמו גרימת מוות ברשלנות. אלא שהשופט אורי שוהם נמנע מלקבוע עמדה חד-משמעית בעניין, והסתפק בדחיית הבקשה. בכך למעשה נשארה בעינה חוסר האחידות בענישת עבריינים - בעיה הגורמת לדעת רבים לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט.

כל שופט וטווח העונשים שלו?(צילום: אורי הולצמן דוברות משטרת תל אביב)

שופטים ונאשמים מחפשים אחידות

ביולי 2012 נכנס לתוקף חוק חדש, שמטרתו המוצהרת היא "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". בין השאר, החוק נועד ליצור אחידות בעונשים שמוטלים בגין עבירות ונסיבות דומות. זאת, על-מנת שלא יוטל עונש מחמיר על נאשם אחד, בזמן שנאשם אחר - שביצע עבירה זהה ובנסיבות דומות - יקבל עונש קל משמעותית. אחידות בענישה, כך הסבירו בעבר במשרד המשפטים, תגביר את אמון הציבור במערכת המשפט.  

במסגרת החוק, מונחים כיום שופטים לקבוע "מתחם עונש" - מעין טווח של עונשים, שבתוכו יימצא בסופו של דבר העונש הראוי לכל נאשם. אלא שבמקום ליצור אחידות בענישה, החוק יוצר בעיקר בלבול ומחלוקת. המקרה של י' הוא דוגמה לבעייתיות שיצר החוק, ומאחר שבית המשפט העליון נמנע מלקבוע כללים ברורים - נראה כי הבלבול והמחלוקת יימשכו עד שתתקבל פסיקה ברורה בעניין.   

מה הענישה הנהוגה במקרה של י'? 

במאי 2012 הרשיע בית המשפט לתעבורה בתל אביב את י' בגרימת מוות ברשלנות. כאשר גזר את דינו ביולי, קבעה השופטת שרית קריספין כי "מתחם הענישה" נע בין 14 חודשי מאסר בפועל ו-36 חודשים. העונשים שהטילה עליו כללו 26 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי לשלוש שנים, שלילת רישיון ל-15 שנה, ותשלום פיצוי למשפחת ההרוג בסך 50 אלף שקל.

אלא שבית המשפט המחוזי בתל אביב, שדן בערעור שהגיש י', מצא שבית המשפט לתעבורה טעה בקביעת מתחם הענישה. "במקרים רבים הענישה (המינימאלית) עומדת על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות", פסק הרכב של שלושה שופטים. "הענישה המחמירה ביותר עמדה על 30 חודשי מאסר, וגם תקרה זו חריגה, ואינה מאפיינת את רמת הענישה הנהוגה". הערעור של י' התקבל בחלקו, ועונש המאסר של ע' קוצר ל-18 חודשים.

האם רצוי שתהיה ענישה אחידה? 

י' הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וטען כי למרות ההקלה בעונשו, המאסר שנגזר עליו חורג משמעותית מרף הענישה המקובל במקרים דומים. עו"ד אילון אורון גם ביקש כי בית המשפט העליון יקבע כללים ברורים בכל הנוגע לאותו "מתחם ענישה" ששופטים נדרשים כיום למצוא. "בתי המשפט בישראל לא מיישמים את מתחם הענישה כנדרש וכמצופה מהם", טען עורך הדין בפני בית המשפט העליון.  

בהמשך גם ביקש עו"ד אורון מבית המשפט להכריע בעניין שאלה עקרונית - "האם רצוי כי יהא מתחם ענישה אחיד לעבירות ספציפיות, כדוגמת עבירת גרם מוות ברשלנות". אלא ששופט העליון אורי שוהם בחר שלא לענות על השאלה. "ניתן להותיר, בשלב זה, את השאלות אותן העלה (הנאשם) בנושא זה, בצריך עיון", כתב השופט בהחלטתו לדחות את בקשת רשות הערעור של י'.

ומה בעצם זה אומר? אמנם עוד לא עברה שנה מאז נכנס החוק החדש לתוקף, אך כבר כעת נראה כי מטרתו אינה מושגת. משפטנים בכירים אומרים כי בפועל, כל שופט קובע את מתחם הענישה הראוי לדעתו, וכך נשמר חוסר האחידות בעונשים שמוטלים על מי שמבצעים עבירות זהות בנסיבות דומות. "בית המשפט העליון נמנע בעצם מלגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה", מסכם עו"ד אורון בשיחה עם ynet.