בחירת תיכון: החלטה של ההורים או התלמיד?

בימים אלה, בהם עונת ההרשמה לתיכונים בשיאה, מתמודדים בני נוער רבים והוריהם עם תקופה לא פשוטה. ההורים המלווים את המתבגרים נדרשים לתמוך, להדריך אותם בדרך להחלטה ולעזור להם להתמודד עם הלחצים והקשיים. איך עושים זאת בהצלחה? המומחים שלנו מסבירים.

עוד על גיל ההתבגרות בערוץ הורים :

גיל ההתבגרות: לאן נעלם הילד המתוק שלי?

בת ה-16 רוצה לישון עם החבר: איך יוצאים מזה?

הילד חזר בתשובה? כך תמנעו קרע במשפחה

"תקופת ההרשמה לתיכונים הינה תקופה קשה ומורכבת עבור בני נוער רבים", מציינת צאלה מיינרט, מנהלת המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. "בחירת התיכון אליו ילך המתבגר פוגשת אותו בעיצומה של תקופת ההתבגרות, שלעיתים רבות מלווה בבלבול עצום בנוגע לעצמו ולרצונותיו. דווקא בתקופה זו עליו לעשות בחירות ולעבור שינויים, אשר ישפיעו על המשך דרכו. בנוסף לבלבול ולבעיות בדימוי העצמי אשר אופייניות לתקופה זו, ישנו במקרים רבים גם חוסר ידע עמוק באשר לאלטרנטיבות".

מיינרט מסבירה כי מצב זה עלול להוביל את המתבגר לבחירות שאינן נובעות בהכרח מתוך התאמה אישית לצרכיו כאדם וכלומד, אלא נובעות מתוך מניעים חיצוניים, דוגמת העובדה שבתיכון מסויים לא נותנים הרבה מטלות לימודיות, לא "לוחצים" בנוגע בגרויות, החבר'ה הולכים לשם ועוד. "בחירת התיכון או המסגרת אליה יבחר להצטרף יכולה להוות עבור המתבגר הזדמנות להתחלה חדשה, לשינוי ולפתיחת ערוץ חדש בחייו, אלא שלא תמיד עומדים לנגד עיניו האתגר, ההזדמנות והידע הרלוונטי הנדרש. פעמים רבות דווקא את ההחלטה משמעותית מקבלים המתבגרים עם עצמם וללא סיוע מבוגר אחראי ,שרואה לנגד עיניו את טובתם ואת צרכיהם. זה בדיוק השלב שלילד ולהורים יש לעתים אינטרסים מנוגדים".

"שפות שונות בתכלית"

"מתבגרים חווים כל החלטה כהרת גורל", מציין ד"ר עומר לנס, מרצה לעבודה סוציאלית מבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים. "ההורים מדברים בשפה הורית והמתבגרים בשפת המתבגרים, ואלו שתי שפות שונות בתכלית שגורמות בנקל לתקשורת גרועה. שפת המתבגרים היא שפה של קצוות שנובעת ממקום טוטאלי, וכל דבר מהווה מבחינתם דילמה של חיים או מוות. רבים מהמתבגרים חושבים ש'אם אקבל החלטה שאינה נכונה הרי ברור שחיי ייעצרו או ייהרסו'. מולם, עומדים הורים עם פרספקטיבת חיים רחבה שמבינים שישנה הזדמנות שנייה ושניתן לתקן, ולכן לייעוץ ההורי והתווית הדרך חשיבות עליונה".

ד"ר לנס מסביר שחשוב שההורים יבינו שעבור המתבגרים החוויות והרגשות נחווים בצורה עוצמתית, לעתים חסרת כל פרופורציה. "מצד אחד, ניתן לראות מתבגרים שחשים כאילו סוף העולם הגיע בגלל שהם לא התקבלו למגמה שרצו. מהצד השני של הסקאלה ישנם מתבגרים שנרשמים למוסד הראשון שמקבל אותם ללא שום בדיקה. להורים זו בהחלט יכולה להיות חוויה מטלטלת שגורמת לכעסים, תסכול וחוסר הבנה".

"ההורים עצמם עוברים משבר כפול", מוסיף לנס. "המשבר הראשון הוא אי היכולת להמשיך ולשלוט בילד שלך. המשבר השני הוא הרגשת הפיחות במעמדך כהורה, בניגוד לתקופה שבה ילדך היו צעירים וניתנים לשליטה מלאה והיית עבורו הדמות המשמעותית ביותר בחייו. ההורה חש שהוא הופך מדמות הורית מרכזית לדמות זניחה, והדעות שלו אינן נשמעות. וכך, ככל שילחץ לכיוון בית ספר או מגמה מסויימת, רמת האנטגוניזם תעלה ופעמים רבות הנער ינקוט בדרך הפוכה, גם אם יתלווה לכך מחיר שיפגע בו".

נהלו עמם שיחה אמיתית(צילום: shutterstock)

לנס מסביר שלעתים יש לנו, כהורים, פנטזיות כלפי הילדים שלנו, שמשפיעות ומוסיפות גם הן לשלל הלחצים. "אם כהורה אני מרגיש שלא מיציתי את עצמי כתלמיד, אז אני עשוי לדחוף את הילד שלי למסלול של מצויינות כדי להגשים את הפנטזיה שלא מימשתי כנער מתבגר. כהורה חשוב להבחין מתי מדובר בצורך אישי שלי, שכעת באופן לא מודע אני מפקיד על כתפיי הילד".

-מאיזה גיל צריך להשאיר את ההחלטה בידי הנער עצמו?

"נער בגיל החטיבה עוד לא מוכן לקבל החלטה לגבי מסגרת לימוד בכוחות עצמו בלבד, אך בהחלט צריך לקחת חלק פעיל ומרכזי בתהליך", מציינת ד"ר אסתר אורליאן, פסיכולוגית קלינית ומרצה במכללת חמדת הדרום האקדמית הדתית לחינוך בשדות נגב. "על ההורה לשים את הצרכים של המתבגר במוקד, ולא לתת לצרכים חיצוניים, דוגמת המשאלות שלו עבור הנער והציפיות של החברה, להשפיע. עם זאת, להורה יש ניסיון חיים וראייה לטווח ארוך ומתפקידו להעמיד ציפיות, להכניס פרופורציות ולזכור שיש גם ערכים שהוא רוצה להעביר. עליו לקחת בחשבון את ההשלכות של כל החלטה על התפקוד בכל התחומים – השכלי, הרגשי וחברתי".

אורליאן מסבירה שחשוב לדון בכל הסוגיות הרלוונטיות תוך הקשבה רבה לנקודת המבט של המתבגר ולדברים אשר נאמרים בין השורות: מה מעסיק אותו, מה מטריד אותו, מה חשוב לו. "החלטות מספקות לא מתקבלות כאשר מושיבים את הנער לשיחה רשמית", היא מסבירה, "יש צורך לדון בנושא בהדרגה, בזמנים מתאימים ובטבעיות. ייתכן שיהיו גם ויכוחים, שהרי גיל התבגרות הוא שלב בו הנער מנסה לאמץ עמדות משלו, ולעתים זה כרוך בהתנגדות לדברים אשר ההורה מדגיש או ממליץ. אך אם יש התנגשויות יתר על המידה, לא מצליחים להגיע למסקנות, או רואים שהילד מוצף וחרד במיוחד, יש לשקול פניה לעזרה, ליועצת בית הספר ובמידת הצורך לגורם טיפולי".

הורים, אל תרימו ידיים 

"בני נוער רבים הולכים בבית כסהרוריים בתקופה זו, ולעתים העניין הופך לנושא השיחה העיקרי ואף היחיד בבית, תוך שהוא מלווה בכעסים ותסכולים", מתארת ליליאן ללום, פסיכולוגית חינוכית ומנהלת מכללת הורים במנהל החינוך בעיריית ראשון לציון. "חשוב להוריד את הדרמטיזציה מכל התהליך, למרות שבחוויה של המתבגרים כל צומת הופך לשאלה הרת גורל. אומנם מדובר בבחירה חשובה ובעלת משמעות שאין לזלזל בה, אך חשוב לאפשר למתבגרים להתחבט, להתלבט ולקבל החלטה - לכאן או לכאן".

ללום מסבירה כי חשוב להעניק למתבגרים הזדמנות לבצע בדיקה עצמית ולמצוא את דרך הפשרה בין רצונות מתנגשים, דוגמת הרצון במגמה יוקרתית בבית ספר מסויים לבין העובדה שלשם כך זה מצריך מהם לעמוד בתחנת האוטובוס בשעה מוקדמת במיוחד. "אסור לשכוח כי אלה נערים שעוד שלוש שנים בלבד יחזיקו נשק ויצטרכו להתמודד עם החלטות הרות גורל במשמעות החזקה והנוקבת של המילה", היא מדגישה.

"דווקא ברגעים בהם הכי קשה לנו ההורים להתמודד עימם, חשוב שנזכור שהמתבגרים צריכים וזקוקים מאוד לתמיכה שלנו ומושפעים מאוד מתגובתנו", מוסיף לנס. "אסור לנו כהורים ליפול למלכודת ולומר 'הוא ממילא לא מקשיב לי אז שיסתדר לבד', כי אז אנו חוטאים לתפקידנו ההורי, מוותרים על הילד ובמידת מה נוטשים אותו רגשית. החוכמה היא לדעת להתנהל קצת כמו בלרינה - להיות בדיאלוג עם המתבגר ולשקול את הנושא יחד אתו, אך לא ללחוץ יתר על המידה ולדעת שייתכן שהבחירה שלו תהיה בניגוד לרצונות שלי כהורה.

"חשוב להבין שככל שנלחץ, כך המצב יהפוך למשחק של שליטה לשם המאבק עצמו ולא לשם השגת המטרה, ולכן תפקידנו כהורים הוא להיות פרטנרים לחשיבה ולא אלו שדוחפים ולוחצים כל הזמן. באופן פרדוקסלי, ככל שנוותר על הניסיון לשלוט במתבגר, כך ההשפעה שלנו תהיה משמעותית יותר, לכן חשוב מאוד לדעת לשחרר".

"ההורים צריכים לסייע למתבגר לעשות את בחירותיו מתוך מגוון שיקולי דעת, בחינת היתרונות והחסרונות של כל בחירה, ולהעניק לו את הרגשה שיש לו עם מי להתייעץ", מדגישה גם מיינרט, "וזאת בתקופה בה המתבגרים רואים בהורים בדרך כלל כתובת חלקית, אחרונה ואף מיותרת למענה לבעיותיהם".

מיינרט מסבירה כי דווקא בתקופה זו, שהילד לקראת מעבר ושינוי, מקבלים ההורים הזדמנות להיות נוכחים ומשמעותיים.

"גם אם הוא מתנהג כאילו הוא יודע הכל, שיש לו תשובות לכל דבר, הדלת שלו הרבה פעמים סגורה וחברים ממלאים את חייו - הוא בהחלט זקוק לכם! לא להטפת מוסר ולא לקביעה פסקנית, אלא כיד מכוונת וככתובת שניתן להתייעץ אתה ממקום בטוח, בלי חשש מהאשמות וביקורת ועם קבלה אמפטית לרצונותיו".

מיינרט מסבירה כי למרות שמדובר בתקופה הקשה של גיל ההתבגרות "הדבר יתאפשר בתנאי שנתפנה, נהיה כנים, נשתף אותם בשיקולים שלנו ונסביר להם למה אנחנו מקווים וממה אנחנו חוששים. חשוב שנכיר בעצמנו את האלטרנטיבות ונהיה מוכנים לשמוע את רצונותיהם בפתיחות גם אם הם לגמרי שונים משלנו".

בנוסף, גם אם נראה לכם כי מדובר במעבר פשוט לכאורה, מחטיבת ביניים לתיכון שמתקיימים באותו מבנה או באותו ישוב, הדבר יכול לעורר קשיים וחרדות מפרידות ושינויים וכי "הייאוש לא נעשה עבורם יותר נוח". "הדבר נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר במעברים יותר מורכבים", מציינת מיינרט ומדגישה כי "חשוב מאד שנזכור שכל שינוי הוא בראש ובראשונה הזדמנות ואתגר לשינוי מיטיב, גם אם אלו יבואו ליידי ביטוי 'רק' בהרגשתו של המתבגר עם עצמו ועם סביבתו".

-ואם הוא בוחר בבית ספר שפחות נראה לנו, ההורים, רק בגלל החברים?

"ההורים צריכים לעזור בניווט ולבדוק למה הסיבות שמביאות אותו לבחור בבית הספר כזה או אחר, אבל מותר למתבגר להחליט ללכת לבית ספר פחות טוב כדי לשנות סביבה חברתית, שכן זהו שיקול בעל משמעות נלווית חשובה מאוד", מסבירה ללום. "הצלחה בתחום הלימודי תלויה כמובן בהצלחה הרגשית, וידוע שמצב רגשי וחברתי משפר באופן ניכר הישגים לימודיים. אך גם אם לא, עדיין ייתכן שבשינוי הסביבה החברתית יזכה המתבגר לשיפור בביטחון העצמי, והרי הדבר לא חשוב פחות מציון גבוה ממבחן בתנ"ך".