לארדואן יש אומץ ורצון פוליטי, ופרטנר כורדי?

החלטה לנהל משא ומתן עם מנהיג ארגון טרור והודאה בפני הציבור בכך שלא ניתן למגר טרור באמצעים צבאיים בלבד אינם דבר של מה בכך בתהליכי יישוב סכסוכים. אך אלו הם בדיוק הצעדים שנקטה בחודשים האחרונים ממשלת טורקיה ושעומדים בבסיס פריצת הדרך בסכסוך הטורקי-כורדי. סכסוך שנמשך כבר כ-30 שנה, ושגבה כ-45,000 קורבנות.

עבדוללה אוצ'לאן, ראש המחתרת הכורדית PKK המוחזק בכלא הטורקי מאז 1999, קרא בהצהרה היסטורית לחברי הארגון שאותו ייסד לסגת משטח טורקיה. תם שלב המאבק המזוין – קבע במכתב שכתב בתא המעצר ושהוקרא בפני ציבור גדול בחגיגות ראש השנה הכורדית – והגיע שלב המחשבה והפוליטיקה.

כורדים חוגגים את השנה החדשה עם תמונות אוצ'לאן. פריצת הדרך היא רק ההתחלה (צילום: רויטרס)

היה זה שיאו של תהליך מו"מ מזורז בין ממשלת טורקיה ל-PKK שהחל בחורף 2012. במשך כארבעה חודשים ניהלו ראשי המודיעין הטורקי מו"מ עם אוצ'לאן. השיחות התנהלו בבית הסוהר שבו הוא כלוא, על אי מבודד לא רחוק מאיסטנבול. בשלב מתקדם של השיחות, הוזמנו לקחת בהן חלק גם חברי פרלמנט טורקים כורדים.

המוטיבציה של ארדואן

ארדואן עצמו חשף את דבר קיום השיחות בדצמבר 2012, וחרג מהדפוס המקובל של ניהול מו"מ שכזה בחשאיות גמורה עד אשר הוא מבשיל לכדי הסכם. בכך נטל על עצמו ארדואן סיכון פוליטי. מו"מ עם מי שנתפס כגדול אויבי המדינה אינו מתכון בטוח לצבירת פופולריות. אך עד כה המהלך מתברר כמוצלח. ארדואן זכה לברכת הדרך מצד רבים בציבוריות הטורקית – כולל גורמי צבא ואופוזיציה ראשיים, והמהלך שהוביל הניב את פריצת הדרך המקווה.

ארדואן בהלויית חייל שנהרג בסכסוך. החרפה ב-18 החודשים האחרונים(צילום: AP)

היוזמה הטורקית נבעה משילוב של צרכים פוליטיים פנימיים ושל תגובה להתפתחויות אזוריות. הסכסוך עם ה-PKK עלה מדרגה במהלך השנה וחצי האחרונות ושב לגבות קורבנות רבים. הדבר פגע בתדמית הממשלה בתקופה שבה היא נתונה ממילא לביקורת על אי-הצלחת מדיניות-החוץ האזורית שלה. החשש מפני ההתעצמות הכורדית בצפון סוריה, והחשש שתיפתח משם חזית נוספת למאבק כורדי נגד טורקיה היו גורמים מרכזיים נוספים.

ארדואן שואף גם לזכות בתמיכת חברי הפרלמנט הכורדים במהלך לגיבוש חוקה חדשה לטורקיה, שתכלול את שינוי שיטת המשטר במדינה לנשיאותית. חוקה חדשה, שהכורדים דורשים שתכיר בזהות האתנית שלהם, תסלול את דרכו של ארדואן לבחירות לנשיאות ב-2014, שבהן חשוב לו לקבל את תמיכת הכורדים. זאת למרות אחוזי התמיכה הגבוהים ממילא שלהם הוא זוכה כיום בציבור הטורקי הרחב.

אכזבה בעבר

בעבר, ארדואן כבר הצליח לרתום את הכורדים לצדו, אך לא לאורך זמן. לאחר עליית מפלגתו לשלטון ב-2002, הוביל ראש ממשלת טורקיה שורת רפורמות שהעניקו זכויות לכורדים, כחלק ממאמצי אנקרה להצטרף לאיחוד האירופי. ב-2005 קיים ארדואן ביקור היסטורי בדיארבאקיר, העיר הכורדית הגדולה, שבו שבר טאבו רב-שנים בטורקיה והכיר בקיומה של בעיה כורדית.

(צילום: AFP)

מדיניותו של ארדואן הזניקה את התמיכה הכורדית במפלגתו בבחירות 2007. אך האטת הרפורמות בשנים שלאחר מכן לאור האכזבה מהאיחוד האירופי, כישלון היוזמה הכורדית של ממשלת טורקיה ב-2009, והלחימה הגואה בין הצדדים, הובילו לנסיגה משמעותית בתמיכה הכורדית במפלגת הצדק והפיתוח בבחירות 2011. התנצלותו של ארדואן בשלהי 2011 על הרג הכורדים בטורקיה בשנות ה-30 הייתה ניסיון להתקרב חזרה לכורדים.

הפסקת האש האחרונה עם ה-PKK היא צעד משמעותי נוסף בניסיונו של ארדואן להבטיח את תמיכת הכורדים במהלכים הפוליטיים הבאים. הפסקת הלחימה אמורה להוביל תגובה מצד הטורקים, שמצופים לשדרג באופן ניכר את זכויות הכורדים, לקדם פיתוח כלכלי באזור הכורדי של טורקיה, ואולי אף יכירו באופן רשמי בזהות הכורדית.

ואולם, אין עדיין ודאות שפריצת הדרך אכן תניב את הפירות הרצויים, גם לאור העובדה שאוצ'לאן טרם קרא ל-PKK להניח את הנשק אחת ולתמיד. אין זו הפעם הראשונה שבה מוכרזת הפסקת אש בין טורקיה ל-PKK. מיד לאחר מעצרו ב-1999, הכריז אוצ'לאן על הפסקת אש, אשר נותרה על כנה עד להחלטה על חידוש הלחימה ב-2004 מצד הנהגת שטח חדשה ונצית של ה-PKK.

תומכי אוצ'לאן חוגגים. עדיין לא נתן הוראה להניח את הנשק סופית(צילום: AFP)

תומכי אוצ'לאן בסטרסבורג. עדיין אותו מנהיג פוליטי עוצמתי אחרי 14 שנים בכלא?(צילום: רויטרס)

הצהרת אוצ'לאן על הפסקת האש והסגת ה-PKK מטורקיה מעוררות ציפיות גבוהות בקרב הצדדים. אך כמו בתהליכי שלום רבים אחרים, פריצת הדרך היא רק שלב ראשון בדרך ארוכה וסבוכה אל עבר הסכם שלום מלא. השלבים הבאים במו"מ יעמידו במבחן את מחויבותו האמתית של ארדואן למהלך ואת כוחו הפוליטי של אוצ'לאן.

האם לאחר 14 שנים בכלא הטורקי, אוצ'לאן הוא עדיין אותו מנהיג פוליטי עוצמתי, או שמא חל כרסום בכוחו והוא נותר בעיקר כסמל? האם ממשלת טורקיה אכן מעוניינת בפתרון היסטורי לאחת מבעיות היסוד שלה, שבה נמנעה מלעסוק במשך עשורים רבים, או שמא זהו רק ניסיון לקנות קצת שקט בתקופה פוליטית ואזורית סוערת?

האם הדרישה הכורדית לשחרור אוצ'לאן, שהכשילה ניסיונות שלום בעבר, תשוב ותעלה כאבן נגף בתהליך, ואיך תגיב עליה הפעם טורקיה? האם יצליחו מטרפדי-שלום משני הצדדים לתקוע מקלות בגלגלי התהליך באמצעות חידוש הטרור והאלימות? והאם תשכיל ממשלת טורקיה לא רק לנהל מו"מ עם ארגון טרור אלא גם לחזק את המתונים בקרב החברה הכורדית על ידי קידום רפורמות חברתיות במקביל לתהליך מול ה-PKK?