החישוב השגוי של ארדואן

רק בחודש שעבר השווה ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן את הציונות לפאשיזם. שר החוץ שלו, אחמט דבוטאולו, אמר בערך באותו הזמן שישראל היא מדינה פורעת חוק. אז מה באמת הביא לפיוס הפתאומי בין ממשלות טורקיה וישראל בעיתוי הנוכחי, אחרי כל כך הרבה ניסיונות שנכשלו להגיע לנוסחה גואלת שתהיה מקובלת על אנקרה וירושלים?

פיוס בין טורקיה לישראל - הכותרות האחרונות:

• ליברמן: ההתנצלות לארדואן שגיאה, איפה הכבוד?
• מהמשט לעזה ועד הפיוס: כרוניקה של משבר
• פיוס ישראלי-טורקי: נתניהו התנצל בפני ארדואן
  

התשובה היא שבעיתוי הנוכחי קרו כמה דברים ביחד שגרמו לתפנית, בעיקר בטורקיה. בישראל היו מוכנים מזמן וניסו ללא לאות להגיע להסכמה על התנצלות על אירועי המשט במאי 2010. אבל הטורקים סירבו לקבל את הנוסח הישראלי, וישראל בלחץ שר החוץ אביגדור ליברמן והשר לעניינים אסטרטגיים דאז משה (בוגי) יעלון, סירבה להגמיש עוד יותר את הניסוחים של עורך הדין יוסף צ'חנובר, שליח ישראל לוועדת הבדיקה של האו"ם סביב המשט.

ראש ממשלת טורקיה עם אבו מאזן. הסגר על עזה יימשך(צילום: רויטרס)

הטורקים גם דרשו שישראל תסיר את המצור הימי מעל עזה וגם תשלם פיצויים למשפחות הנפגעים, אבל העיקר היה הדרישה הטורקית החד-משמעית להתנצלות משמעותית, זאת למרות שוועדת פאלמר של האו"ם קבעה במפורש שישראל פעלה כחוק, גם אם הפעילה כוח בלתי סביר שגרם למותם של תשעה אזרחים טורקים. אותם אזרחים אמנם הפעילו אלימות קשה נגד חיילי צה"ל ופצעו אותם, אבל לא השתמשו בנשק חם, ולכן ננזפה ישראל על הפעלת כוח בלתי סביר.

על כל פנים, טורקיה לא זכתה לגיבוי משפטי בינלאומי. הטורקים סירבו לקבל את נוסחי ההתנצלות הישראליים, שהיו למעשה התנצלות עקיפה על טעויות מבצעיות ונכונות להקים קרן לפיצוי משפחות האזרחים שנהרגו, כל עוד ממשלת טורקיה היא זו שתשלם להם. כל זה לא עזר, מפני שארדואן ראה בעימות עם ישראל הזדמנות מצוינת לחזק את מעמדו הפוליטי בתוך ארצו, ובעיקר להצטייר כמנהיג אזורי. ב-2010 טורקיה הייתה עדיין בשיא שאיפתה להפוך למעצמה אזורית, כפי שהייתה בזמן שלטון הסולטנים העות'מניים.

האביב הערבי טרף את הקלפים

ניאו-עות'מניזם קראו לאסטרטגיה הזאת שעיצב שר החוץ הטורקי דבוטאולו ושארדואן האיסלאמיסט חיבק בחום. באסטרטגיה הזאת מרכיב חשוב היה אפס חיכוכים עם שכנים קרובים ורחוקים, ובמסגרת זו הייתה התקרבות גדולה בין סוריה לטורקיה. אבל הטלטלה העזה בעולם הערבי טרפה את הקלפים הטורקיים, והטורקים נכשלו כמעט בכל מהלך מדיני - בלוב ובעיקר בסוריה. גם מצרים של האחים המוסלמים לא קיבלה בעין יפה את ניסיונותיו של ארדואן ללמד אותה כיצד להתנהל פוליטית.

הטורקים הלכו מכישלון לכישלון בעולם הערבי, וראו שהעימות המתמיד עם ישראל לא מביא להם את הרווח המדיני ואת המעמד שקיוו לו, ולעומת זאת הוא גורם להם לנזקים בנאט"ו ובוושינגטון. אבל זה לא הכול. ההשתלחויות המתלהמות של דבוטאולו וארדואן האיסלאמיסטים בתקשורת העולמית נגד מדינת ישראל חזרו אליהם כבומרנג, וארדואן לפחות נאלץ להתנצל ואף הראה סימנים שעמדתו כלפי ישראל מתרככת בראיון שנתן לעיתון בדנמרק.

אובמה עם נתניהו ופרס. האמריקנים תכננו מראש(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

בישראל כל המערכת הביטחונית, כולל המועצה לביטחון לאומי, המליצה לנתניהו להגיע לנוסחת התנצלות כלשהי מול טורקיה, ונתניהו אכן עשה ניסיונות ושלח שליחים - אבל ללא הועיל. הפעם האחרונה הייתה בחודש שעבר, כשמנכ"ל משרד החוץ הטורקי ושליח מישראל נפגשו בז'נבה, אבל השרים בממשלת נתניהו השנייה, ליברמן ויעלון, טענו שאין להתכופף בפני הטורקים כיוון שכוונתם היא להשפיל את ישראל ולזכות בנקודות על חשבוננו. ישראל זקוקה לטורקיה מהרבה בחינות, גם אם ברור שכל עוד ארדואן ומפלגתו בשלטון - וזה יהיה כנראה להרבה זמן - היחסים לא יהיו חמים כשהיו.

גורם מכריע נוסף בהתקרבות היה וושינגטון, שמנסה לפייס בין טורקיה לישראל ולהחזיר את שני הצדדים לשיתוף פעולה, בעיקר מאז החל המשבר בסוריה. האמריקנים רוצים למנוע מצב שבו מלחמת האזרחים בסוריה ובעיקר הנשק הכימי שנמצא שם יזלגו למדינות אחרות, אבל האמריקנים לא נמצאים באזור וכדי להכיל את התוצאות הלא רצויות ממלחמת האזרחים בסוריה למדינות אחרות באזור, נחוצה פעולה מהירה של בעלות בריתה כאן, ובראשן ישראל, טורקיה וירדן.

דווקא בשנות הנתק: הסחר גבר

ארה"ב גם מעוניינת בייצוב האזור ובמניעת מוקדי עימות אפשריים כדי שתוכל להתמקד במשימות אסטרטגיות אחרות הנובעות ממדיניותה הגלובלית החדשה, מדיניות שבמרכזה עומד העימות עם סין, עם צפון קוריאה ועם איראן. כך שלנשיא אובמה היה חשוב, ואנשיו אמרו זאת עוד לפני הביקור, להביא לפיוס בין נתניהו לארדואן בזמן הביקור.

המוזר הוא שכל אותן שלוש שנים שבהן היו היחסים הדיפלומטיים בין טורקיה לישראל מנותקים, הקשרים הכלכליים נמשכו ללא הפרעה. התיירות הישראלית לטורקיה אמנם פחתה בצורה ניכרת, אבל המסחר, כולל סחר ביטחוני, הלך וגבר. טורקיה גם הציעה את עזרתה בשחרור גלעד שליט באותה התקופה, וראש המוסד הטורקי הציע למתווך הישראלי דוד מידן את עזרתו, ואף ניסה לתווך בין ישראל לחמאס, כך שהיה ברור שהמצב המוזר הזה יסתיים בשלב כלשהו בפיוס.

הפצצה של צבא אסד בחלב. ארה"ב זקוקה לשיתוף פעולה ישראלי-טורקי(צילום: AP)

ביקור אובמה בישראל ובאזור יצר את הקליימקס שאפשר לארדואן להתגמש מעט ולא להתעקש על שלוש הדרישות ככתבן וכלשונן, ונתניהו לעומת זאת ניצל את המומנטום של הביקור כדי להגמיש מעט את נוסח ההתנצלות הישראלי ולתת לארדואן סולם לרדת בו מעץ הדרישה להסיר את המצור על עזה והפיצוי למשפחות. כשיש רצון טוב, מסתבר שהניסוחים הדיפלומטיים הם לא מכשול. ארדואן פשוט הבין שמדיניותו המשתלחת בישראל לא נותנת לו את הדיווידנדים שהוא קיווה להם, אלא מזיקה לו במערב.

בכלל, ארדואן נמצא כיום במצב רוח מפויס אחרי שהגיע להסכם הפסקת אש עם הגדולים שבאויבי המשטר בטורקיה, הכורדים, אנשי תנועת ה-PKK. רק שלשום הודיע מנהיג התנועה עבדאללה אוצ'לאן היושב בכלא הטורקי כי אנשיו מסכימים להפסקת אש ויחזרו לבסיסיהם בצפון עיראק אחרי מלחמה שנמשכת לסרוגין מאז 1984 וגבתה יותר מ-40,000 קורבנות. מטרתו העיקרית של ארדואן היום היא להיבחר לנשיא טורקיה

(הוא אינו יכול לרוץ לכהונה נוספת כראש הממשלה), ובמקביל לשנות את החוקה הטורקית כדי שהנשיא יהיה בעל סמכויות ביצועיות עליונות, בדומה לנשיא ארה"ב. פיוס עם ישראל תוך מחווה לנשיא ארה"ב משרת את המהלך הזה.