פסח ראשון בלעדיו: מתמודדים עם אובדן בחג

בלה אלמוג, מתאמת ההשתלות של בית החולים "קפלן", שכלה את אמנון, בן זוגה, שנפטר ממחלה קשה לפני 33 ימים. שלושה ימים בלבד עברו מאז ציינה המשפחה את יום ה-30, וכבר עליה לעסוק בהחלטה היכן תהיה בערב ליל הסדר.

"קיבלתי הזמנות למשפחות של בני הזוג של ילדיי ושל גיסי, שם מנהלים סדר עם אורחים רבים שאינני מכירה", היא מסבירה את ההתלבטות הקשה. "כמו כן קבלתי הזמנה של חברי ילדות מאוד קרובים לעשות את החג במסגרת מצומצמת. ההתלבטות עבורי מאוד גדולה וקשה. מצד אחד אני מאוד רוצה להיות עם ילדיי בחג, אך מצד שני אני רוצה לעשות את פסח במסגרת פחות מחייבת, שבה ארגיש בנוח לבכות כאשר ארגיש צורך ולא אצטרך לעצור את עצמי ולחשוב איך האחרים ירגישו או לחשוש מהמבטים שלהם".

מאז מותו של אמנון אלמוג נמצאת במצב רוח ירוד למדי, האופייני לימים הסמוכים כל כך לאובדן. היא אמנם אחות במקצועה, ועוסקת בשכול ואובדן מתוקף תפקידה, והיא ידעה את כל פרטי מחלתו של בן זוגה ואת תוצאותיה ואף ניסתה להכין את עצמה לפרידה - אך כל ההכנות היו במישור הרציונלי, לא במישור הרגשי: "אי אפשר להתכונן רגשית לאובדן של אהוב", היא מסבירה.

בנוסף לעצב לכאב ולדכדוך היא חשה גם ירידה במצבה של מערכת החיסון. למרות היותה "פריקית של בריאות", כהגדרתה, מצבה הנפשי השפיע גם על מצבה הפיזי. מאז שאמנון איננו כל שבוע מופיעה אצלה מחלה אחרת, משפעת ועד דלקת גרון -  תופעה ידועה ומוכרת לאחר אובדן.

במקביל הופיע גם חוסר ריכוז ובלבול בין ימים ומועדי פגישות. קרה היא נסעה מחוץ לעיר לפגישה שנקבעה בכלל למועד אחר - גם זו תגובה אופיינית לאובדן.

בלה אלמוג ובן זוגה אמנון ז"ל. "אי אפשר להתכונן רגשית לאובדן"

יום לפני ערב החג גייסה אלמוג כוחות והצליחה לצאת לקנות מתנות לחג. בין חברי הילדות עמם תחוג את ליל הסדר ישנם כאלו שחוו אובדן של אדם קרוב ולכן הם מבינים אותה והולכים לקראתה. "החברים לא נתנו לי 'פטור' מההכנות לחג, אבל ויתרו לי על בישולים גדולים, ונשארתי עם משימה קלה - הכנת סלט", היא מסבירה. "זה החג הראשון בלי אמנון ויהיה לי קשה, אני יודעת, אבל אני רוצה להיות בחברת אנשים קרובים ומחבקים".

להישאב אל החג, לעזוב לרגע את היגון

אלמוג היא, כמובן, לא היחידה. לא יכול להיות חג משפחתי יותר מפסח. אנחנו חוגגים אותו יחד עם בני המשפחה הגרעינית והמורחבת ועם אורחים רבים, שאינם נפגשים בהכרח בשגרה. שבועות לפני החג כולם כבר מתכננים מי יארח ומי יתארח ועם מי נחגוג השנה. לכן חסרונו של אדם אהוב שאיבדנו מורגש בעיקר בחג הכל כך משפחתי הזה. אז איך בכל זאת צריך להתמודד עם המחסור?

לנוהגים לעלות לקבר

מומלץ לבקר בבית העלמין ערב לפני החג. בשעות אחר הצהריים או הערב המוקדמות, כאשר אין אנשים רבים וצפיפות, ניתן לייצר אינטימיות: לדבר, לספר ולהתפרק - כל אחד בדרכו.

ביום בו חל ערב החג

כדאי להתרכז בהכנות לחג עצמו. ישנם רבנים האומרים כי זה הזמן להתנתק מהיגון האישי ולהישאב לשמחה הלאומית של יציאת מצרים והפיכתנו לבני חורין. מאחר ובערב פסח אוכלים מאכלים מסורתיים, זה יכול להקל על המכינים והמבשלים, שאינם נדרשים ליצירתיות בתפריט או במתכונים. בדרך זו הם יכולים להרשות לעצמם להכין דברים מוכרים ונוחים שאינם דורשים אנרגיות או ריכוז, כי גם כך הכל קשה.

סדר רחוק מהבית או בחו"ל

המלצתי היא כי לא מדובר ברעיון טוב. משפחות רבות ממשיכות לנהל את החג כבעבר, כי צריך, כי אין ברירה, כי הם בחרו בחיים, בשביל הילדים או כי המערכת האמונית והדתית מחייבות לקיים את הסדר כהלכתו. משפחות אחרות יבחרו מודלים שונים לקיים את החג, במסגרת מצומצמת, אולי במקום רחוק, אפילו בחו"ל, ואולי גם בכלל לא. כל משפחה לפי בחירתה וסגנונה.

החג המשפחתי כל כך יכול להעניק תחושה של חיבוק ותמיכה, כמו גם להעצים את האין, את החסר. אפשר לקרוא בהגדה ולברך, אבל לא חייבים לשיר - כל משפחה ודרכה. למתקשים בעריכת הסדר המלא ניתן לייצר מסגרת טקסית מצומצמת ולאכול את ארוחת החג.

יציאה לחו"ל או למקום רחוק כדי להתנתק יכולה לעתים לגרום לתופעה הפוכה. את תחושת החופש והשחרור עלולה להחליף תחושת עצב ובדידות. לכן מומלץ למבקשים להתנתק לעשות זאת בארץ, באזור קרוב יחסית, שיאפשר "מילוט" חזרה הביתה במידת הצורך.

דברו על הנפטר בשולחן הסדר  

אזכור היקיר שאיננו בראשית הערב, בקריאת דברים שהוכנו מראש או בדיבור חופשי, יכול לעזור מאוד לבני המשפחה. בוכים, דומעים, מרגישים את הכאב ביחד, ולאחר מכן 'מוכנים' ומשוחררים להתחיל בקריאת ההגדה.

אפשר גם לשתות "כוס חמישית" לזכרו של היקיר שאיננו. בעת הרמת הכוסית

כל אחד מבני המשפחה בתורו יכול לספר בכמה מילים על זיכרון, חוויה, חלום או מחשבות שהיו לו בקשר לנפטר. רכישת גביע יין מכסף לשולחן הסדר, עליו חרוט שם הנפטר, תשאיר אותו "נוכח" כל הערב.

חשוב לזכור שהמוות על פי היהדות הוא לא סוף פסוק, הנשמה נשארת. ועל פי דברי משפחות שכולות רבות היא נוכחת בערב החג, לא באופן מוחשי - אבל נוכחת.

בחגים הבאים מרבית המשפחות כבר יסגלו לעצמן מודל התנהלות שמתאים להן. בבית המשפחה או מחוצה לה, לארח או להתארח, להיות בארץ או בחו"ל, לעשות פסח כהלכתו או לייצר מסגרת שונה מעט מותאמת למצב הרוח. ולמרות כל אלו, כל פסח מחדש זוכרים את היקיר שאיננו ודואגים לדבר עליו ולתת לו מקום רגשי בשולחן הסדר.

הכותבת היא מנהלת המרכז הלאומי להשתלת איברים ומנחת קבוצות תמיכה למשפחות שכולות