ג'אז: וויין שורטר מתחדש, רעות רגב חוקרת

Reut Regev's R*Time - Exploring The Vibes

המוזיקה של הטרומבוניסטית רעות רגב מייצרת סביבה חדשה המתיכה לתוכה סגנונות ומקומות שונים: מקצבים מהבלקן, ג'אז חופשי, פולק אפריקאי, רוק ובלוז, כשהגורם המאחד את כולם הוא האהבה הגדולה וחסרת התנאים של רגב ושותפיה ליצירה ולחדשנות. כפי שניתן להבין משם האלבום, הרביעייה יוצאת למסע של חקירה וחיפוש בעולם הצלילים המוכרים והחדשים, והתוצאה בהחלט מרשימה ומעניינת.

הגיטריסט הנהדר ז'אן-פול בורלי מהווה גורם משמעותי בצליל הייחודי כאשר הוא גולש למחוזות הפסיכדליה והבלוז, וסוחף אחריו את שאר חברי ההרכב בנגינתו הקשוחה והבלתי מתפשרת. האלבום נפתח בתרועת הטרומבון של רגב ומשם נשאב לגרוב הדוק המיוצר על-ידי המתופף יגאל פוני והבסיסט מרק פטרסון. לאורך האלבום ניתן לשמוע את רגב מנגנת על שלל כלים מלבד הטרומבון, ביניהם חצוצרה, חלילים מסוגים שונים וכלי הקשה, כשאליה מצטרפים פטרסון בדידג'רידו, פוני בקחון, ותוספת מפתיעה של נגן הטובה ג'ון סאס בקטע האחרון שנכתב על-ידי בורלי, בו הוא גם שר רית'ם אנד בלוז סווינגי וקליל.

Wayne Shorter – Without a Net

רבים רואים בוויין שורטר כגדול מלחיני הג'אז החיים היום. כמי שכתב מוזיקה לג'אז מסנג'רז של בלייקי, לחמישייה השנייה של מיילס דיוויס ול-Weather Report, יש לו אפסייד רציני. דווקא באלבומו החדש, לאחר עשר שנים של שתיקה בכל הקשור לתיעוד, הדגש מושם על הדינמיקה בין חברי הרביעייה הוותיקה שלו, כמצופה מהופעות חיות: החופש שהם נותנים זה לזה לפרש את מה שמנוגן והדרמות שהם מייצרים, גם אם לעיתים בצורה מלאכותית.

את המסתורין והחום שהקומפוזיציות שלו התפרסמו בזכותם החליפו רמיזות ההופכות אפקטיביות במיוחד למי שמכיר את המוזיקה של שורטר. הנגינה התזזיתית והשוטפת הפכה חסכנית ומחושבת, והיא מבקשת להיטמע בהרכב כחלק בלתי נפרד ממנו. בין קטעי הלייב מסתתרת "Pegasus", יצירה מולחנת בה מצטרף לרביעייה הרכב נשפנים. זו מציגה את שורטר במלוא הדרו: כסולן המנווט את ההרכב באפקטיביות וכמלחין המוסיף להשתנות ולהתחדש. 

Fire! Orchestra – Exit

אנחנו מאוד שמחים להציג בפניכם את אחד הפרוייקטים המרתקים במוזיקה הנסיונית של השנים האחרונות - Fire , הטריו הסקנדינבי מבית היוצר של המוזיקאי השבדי מטס גוסטפסון. נסו לשכוח את כל מה שאתם מכירים, בואו אל תוך הדבר הזה נקיים, בלי שום התניות ודעות קדומות - ויש סיכוי לא קטן שתתאהבו.

שני האלבומים הקודמים שלהם, שעדיין עושים לנו עור ברווז בכל פעם שהם מתחילים להתנגן, הכו אותנו בתדהמה ולא הותירו אפילו מקום קל לספק שאכן מדובר ביצירות מופת. הפעם, "מארח" הטריו כמעט את כל קהילת המוזיקה האקספרימנטלית בשבדיה, כשקרוב ל-30 נגנים לוקחים חלק בחזון הגוסטפסוני המופלא. ב-Fire! Orchestra, גוסטפסון, מוזיקאי של טשטוש גבולות, מצליח להביא את כל האלמנטים במוזיקה שלו לכדי מה שבאמת ניתן לכנות "קלאסיקה מודרנית". נסו ותיכוו.

Charles Lloyd – Hagar's Song

הסקסופוניסט צ'ארלס לויד חזר לבמה המרכזית בסוף שנות ה-90 והקליט מאז בלייבל ECM כמה וכמה אלבומים יפהפיים. העובדה שגם בראד מלדאו וגם ג'רי אלן, שני פסנתרנים גדולים ומשפיעים, היו חלק מההרכבים של לויד לאורך העשור האחרון, רק מקצינה את השלמות שבחיבור שיש ללויד עם ג'ייסון מורן, הפסנתרן הקבוע שלו מאז 2008.

הדואט החדש של לויד ומורן, שמוקדש ברובו להגר, סבתא-רבתא של לויד שנמכרה לעבדות בצעירותה, מוצא את השניים במקום אמוציונלי המביא אותם לשיאים חדשים של יופי ויצירתיות. בין לבין הם חוזרים אל המקומות החשובים ללויד, שחגג בשישי האחרון את יום הולדתו ה-75 - מאלינגטון, בילי הולידיי, דילן והביץ' בויז. שיא היופי.

Joshua Abrams – Unknown Known

באלבומו החדש, הבסיסט ג'ושוע אברמס מצליח לחבר את פאזל אישיותו המוזיקלית לכדי תמונה אחת המיטיבה לבטא את הסצנה האקלקטית בשיקגו,

שם הוא פועל. כחבר במספר הרכבים הנעים בין ג'אז מודרני לפוסט-רוק, ההישג של אלבומו החדש נעוץ ביכולת שלו ליצור קו רציף בין הסגנונות השונים ולחץ מהם אמירה מגובשת השואבת את הטוב שבעולמות השונים.

למוזיקה המקורית שכותב אברמס אורך רוח, ורובה מנוגנת במעין עצלות בריאה. ראשית היא מציגה עצמה, נותנת לעצמה להרגיש בנוח, ואז מתפתחת לאיטה. רמת המעורבות של כל המוזיקאים, המביעים יותר ככל שהמוזיקה מתקדמת, היא שמפתחת את המוזיקה ולא הסולואים של כל אחד ואחד בנפרד. התופים והבס מושכים את הנגינה קדימה, מספקים חיות וארציות, בעוד הויברפון מפריח ענני צליל היפנוטיים הנשארים גם הרבה אחרי שנעלמו, כמו מסמנים את הדרך שעברו. יחדיו הם עוטפים את המוזיקה באווירתיות סמיכה.

הכותבים עובדים בג'אז באוזן - חנות הג'אז של האוזן השלישית.