פסח בנוסח הקבלה

רזיאל פריגן, מורה רוחני, סופר ומרצה, המלמד חוכמת ישראל ופסיכואנליזה, מגלה לנו כמה מסודות ליל הסדר לפי שיטת המקובלים. "ליל הסדר יכול לחולל סדר בחייו הפרטיים והכלליים של האדם", אומר פריגן. "המקובלים טוענים שעריכת ההגדה, סידור קערת הסדר והישיבה בהסבה, יכולים ליצור סידור מחדש של המציאות. זהו הזמן לשינויים. ליל סדר נכון יכול לשמש כמפתח לחיים נכונים. עד כדי כך מאמינים בזה המקובלים, שהם טוענים שדברים כאלה יכולים להיעשות לא רק בליל הסדר כפעולה רוחנית של סדר בחיים. הזוהר הקדוש אומר שכל הרעיון של לחם עוני בפסח היא בריחה מגדולה, וכל מי שבורח מגדולה, הגדולה רודפת אחריו.

"נקודות נוספות הן סימני הסדר וסידור הקערה, היכולים לסדר את חלקי הנפש של האדם שאבדו לו באותה שנה. סגולה נוספת היא לצחצח מספר כלים ישנים ולמרק אותם לשימוש בארוחת החג. עצם פעולת מירוק כלים והגעלתם מביאה למצב תת-הכרתי של ניקוי פנימי של הנפש. המקובלים היו נוהגים להצפין חלק מהאפיקומן, ולתפור אותו לבגד כסגולה לשמירה בדרך. יש כאלו שמחביאים בארנקם חלק מהאפיקומן כסגולה לפרנסה טובה.

"בכל בית  של יוצאי מרוקו נוהגים להעביר את קערת הסדר מעל ראשם של כל אחד מהמסובים ואומרים 'בבהילו יצאנו ממצרים הלחמא עניא בני חורין'. עצם סיבוב הקערה מעל ראשם של המסובים ואמירת 'בבהילו' באה לבטל גזירות וקיטרוגים שנגזרו על המסובים, ולהוציא אותם מבהלה ולהפוך אותם לבני חורין.

"פסח הוא זמן של התחדשות גם ברמה הפנימית. חופש מבעיות כלכליות ומבעיות בריאות. אנו לא חוגגים אירוע שאירע בעבר, אלה מהלך שקורא היום ומתחבר לעבר. יש הנוהגים לקרוא בערב פסח את 42 מסעות בפרשת 'מסעי בני ישראל' ומאמינים שזוהי סגולה לסידור המסע האישי של כל אדם. בעדות רבות נוהגים לקרוא את האיגרת של רבי שמעון מאוסטרופולי, שידע את סוד חג הפסח. ישנן הגדות שהאיגרת מצורפת אליהן. איגרת זו, שבמקור נכתבה על ידי האר"י הקדוש, יש בה סגולה להכניס את האדם למערכה רוחנית של הגנה. יש המאמינים שיש בה סגולה שבאותה שנה האדם לא ימות מיתה משונה", מסכם רזיאל.

בסגנון תימן

עובדיה מלמד, הבעלים של חנות המכולת המפורסמת 'ציון' בבורו פארק, והאיש שהכניס את הג'חנון המפורסם שלו למדפי מרכולים בכל רחבי ארה"ב, משמר את כל כללי חג הפסח. מלמד הוא שמורת טבע של שמירת המסורת והמנהגים של העדה התימנית. הוא ורעיתו מחלקים את זמנם בין ישראל לארה"ב. מספר שבועות לפני חג הפסח הגיעו הזוג מישראל לערוך את הסדר עם הילדים והנכדים כמו שנהגו אבותיהם בתימן.

עובדיה מספר: "אני משתדל לשמר את מנהגי אבותי ולהעביר זאת לנכדים. ראשית, לפני חג הפסח הנשים מנפות את הקמח של המצות ואת גרגירי החילבה. יש לנו תנור מיוחד לפסח בו אנו אופים מצות דקות. אנו שורפים את החמץ ובנוסף שורפים גם ערבות של הושענה רבה. לפני החג כל ילד מקבל ביצה ומקשט אותה בצבעים לפי טעמו האישי. בליל הסדר יושבים המסובים על כריות המונחות על הריצפה, בהסבה. בליל החג, שולחן הסדר נמוך כארבעים ס"מ משולחן שבת. על השולחן פרושה מפה לבנה. נהוג לקשט את השולחן בצרורות של ירק. כל מבוגר עוטה גלימה לבנה. הילדים מגיעים, דופקים בדלת כששקים על גבם ומקל בידם. המסובים המבוגרים שואלים: 'מנין באתם?' והילדים עונים, 'ממצרים'. 'ולאן אתם הולכים?' והם עונים, 'לירושלים'. ואז הצעיר בילדים שואל את ארבע הקושיות ומתחילים לעשות את סימני הסדר, קוראים בהגדה, מצפינים את האפיקומן כדי שהילדים ישארו עירניים במהלך קריאת ההגדה. אנו נוהגים לאכול אורז וקיטניות בפסח, שלא כמנהג אחינו האשכנזים והמרוקאים".

כבש מבוכרה

משה אמינוב מקווינס הוא קצב ובעל אטליז מפורסם במיין סטריט. בימים שלפני החג עסוק במשה במכירת כבשים שלמות לבני עדות יוצאי בוכרה, קווקז ופרס. כבשים אלה מיועדות לשחיטה לפני חג הפסח.

"מנהג שחיטת הכבש הוא חלק ממנהגי העדה הבוכרית לזכר קורבן הפסח", אומר אמינוב. "יש כאלה שלוקחים את דמו של הכבש ומורחים בו את משקוף ביתם, כמו במצרים. אצלנו, כמו גם בעדות נוספות, נוהגים לצום בערב חג הפסח, לזכר מכת בכורות. בליל הסדר אנו יושבים על כריות הממוקמות על הריצפה. כאשר חוזרים הגברים מבית הכנסת, אשת הבית מקבלת אותם עם שק של מצות על גבה כשהיא מחוללת ריקוד בוכרי. במהלך קריאת ההגדה, כאשר מגיעים לפרק האומר, 'ואילו הוציאנו ממצרים', ושרים 'דיינו', מקבל כל אחד מהמסובים הצלפות עם בצל ירוק על גבו: אב מצליף בבנו, הבן מצליף באביו והאישה בבעלה, לזכר ההצלפות בהן היכו המצרים באבותינו שהיו עבדים במצרים. מנהג נוסף: בעשר המכות, בעת התזת היין המסמל כל מה ומכה, שופכים את היין לקערה גדולה ושומרים אותו במשך כל השנה, כסגולה לשמירה מפני אויב או שכן רע. נוהגים לשפוך את היין על מפתן ביתו של השכן במקרה שיש סכסוך. כאשר אחד הילדים מוצא את האפיקומן, אוכלים חלק ממנו, וכל אחד לוקח לסגולה חתיכה קטנה לכיסו ומצפין אותה במשך כל השנה כסגולה לעושר".

מבבל לירושלים

אשר מועלם, איש נדל"ן, עורך את הסדר עם בני משפחתו, בביתם בלונג איילנד, לפי מנהג אבותיו שבאו מבבל ובמנהג ירושלמי.

"ילדי נולדו פה וכך גם נכדי", אומר מועלם, "אבל את החגים, במיוחד פסח, אני מקפיד לערוך כמנהג אבות אבותי. אני יודע שלפחות אני מעביר מדור לדור את השושלת והשורשים,היהודים ומקיים את מצוות 'והגדת לבנך'. פסח זה חג שהנכדים והילדים מחכים לו כל השנה. בבית הכל חגיגי, הכלים חדשים וכך גם הבגדים. במהלך קריאת ההגדה, כשאומרים 'קדש', זאת סגולה לכל הרווקים לבקש רצון להתקדש, מלשון קידושין. כאשר אומרים 'מה נשתנה', כל אחד מהמסובים מספר מה הוא רוצה שישתנה השנה, והמסובים עונים אמן. על השולחן מונחת בנוסף לכל הדברים גם חרוסת דבש תמרים, שנקראת סילן, אליה מוסיפים שקדים כתושים. אשתי, שהיא ממוצא עיראקי, סוחטת את התמרים ומוציאה מהם את הדבש. החרוסת מסמלת, לפי יהדות בבל, את הטיט שבו השתמשו אבותינו במצרים. אנו נוהגים לאכול בשר טלה בערב פסח. מנהג ירושלמי הוא להניח על השולחן כוס גדולה לאליהו הנביא. אנו גם משאירים את הדלת פתוחה במשך כל הלילה לאליהו הנביא. בתי נשואה לאשכנזי, ואצלם לא נוהגים לאכול קיטניות, למרות שאצלנו אוכלים אורז וקיטניות במהלך החג. אבל אנחנו מבשלים אוכל מיוחד, כמנהג הבעל. חג הפסח הוא התכנסות משפחתית. זאת הזדמנות טובה להעביר את המנהגים מדור לדור. זה מה שאני זוכר מבית אבא ואמא וזה מה שאני מעביר לילדי ונכדי.