לינה מחול - קולו של שינוי

לינה מחול, ערביה נוצריה מהעיר עכו, ואולי פלסטינית על-פי הגדרתה העצמית, זכתה במקום ראשון בעונה השנייה של "The Voice". למרות דעתם של הציניקנים ולמורת רוחם - זהו אירוע מרגש וחשוב. נכון, אין בזכייתה של מחול כדי לפתור את הסכסוך האלים ורוויי הדמים בינינו לבין הפלסטינים. אין בזכייתה כדי לבטל את ההקצאה האי-שוויון בחלוקת משאבים ציבוריים לציבור הערבי. זכייתה לא תשים קץ לקריאות "מוות לערבים" והיא לא תמנע בהכרח מקרים נוספים של התנכלות להולכי רגל ערבים ברחובותיה של ירושלים. אבל הזכייה מצביעה על דבר בעל חשיבות רבה.

היא מצביעה על שתי מגמות משלימות.

1. הציבור הערבי בישראל לא אמר נואש. הוא רוצה להשתלב בחברה הישראלית על מגוון האפשרויות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות שהיא מעמידה בפניה אזרחיה. אמנם שיעור ההצבעה של אזרחי ישראל בבחירות הכלליות נמצא זמן רב בשפל, אך אין להבין זאת כהתכנסות חד-משמעית ובלתי-הפיכה של אזרחי ישראל הערבים אל תוך הקהילות שלהם.
2. הציבור היהודי לא חסם באופן מלא את הדרך בפני הציבור הערבי להשתלבות בחברה הישראלית. אומנם אנו עדים להדרה שיטתית שלהם ממוקדי כוח רבים ולמופעי גזענות מבישים כלפיהם, אך עולם הזמר, ובמיוחד תחרויות הזמר, מלמדים על פתיחות מסוימת שאינה בלעדית לתחום התרבות. תחומי הבניין, הרפואה והרוקחות מספקים דוגמאות מרכזיות נוספות לפתיחות זו.
   

עוד בערוץ הדעות של ynet:

השר לפיד, הנה הכסף / יובל אדמון

מעבדות לחירות משפחתית / אירית רוזנבלום

מעט מאזרחי ישראל היהודים יודע לדוגמה שבוגרי בתי הספר לרפואה ערבים הלומדים בחו"ל, ובעיקר אלה הלומדים בירדן, עוברים את מבחני משרד הבריאות בשיעורי הצלחה גבוהים בהשוואה לבוגרי בתי ספר לרפואה הלומדים במדינות אירופה כמו הונגריה, איטליה ורומניה. בצדק רב אין בינינו רבים שמהססים להפקיד את בריאותנו ואף את חיינו בידם. דוגמה זו מלמדת על הפוטנציאל האדיר הטמון באוכלוסייה הערבית, פוטנציאל שבכוחו לסייע רבות לצמיחה הכלכלית של ישראל ולקידום את הרווחה של כלל אזרחיה, יהודים וערבים כאחד.

קושרים את גורלם בגורלנו

הצורך בהשתלבות גוברת של האזרחים הערבים בחברה הישראלית במגוון תחומי החיים צריכה לגרום לנו, היהודים, להשיל את מעטה החשד ואת העוינות וההתנשאות שאנו מפגינים כלפיהם. אומנם רצונם של אזרחי ישראל הערבים להשתלב בחברה הישראלית אינו מבטל את האהדה המתבקשת שלהם כלפי בני עמם הנאבקים לעצמאות מדינית בשטחי הגדה המערבית, רצון זה אינו מניח שהם מוותרים על זהותם הקולקטיבית הייחודית, על זכותם לשמר ולטפח אותה ועל הדרישה לשוויון אזרחי מלא בתוך מדינת ישראל. אך עדיין יש ברצון זה להעיד שהם מעוניינים לקשור את גורלם ואת עתידם עם גורלה ועתידה של החברה הישראלית. הצלחה שלה תהיה הצלחתם, וכישלונה יהיה כישלונם.

ההיענות לרצון זה מצדה של החברה היהודית יכול דווקא לתרום לשילוב פורה של האזרחים הערבים בחברה הישראלית ולהפחית את המתח והעוינות בין הצדדים. היענות לרצון זה צריכה להיות בוודאי חלק ממאמץ מחודש, בהשראת ביקורו של הנשיא אובמה, שמטרתו להגיע להסכם שלום כולל עם שכנינו הערבים.

העיקשות הראויה לציון של האזרחים הערבים להשתלב בחברה הישראלית, למרות המחסומים הרבים ניצבים בפניהם, מלמדת שהפרספקטיבה שדרכה אנו נוטים לפרש את העולם סביבנו - או שכולם ידידי נפש של המפעל הציוני שלנו או שהם אויביו המושבעים של המפעל הזה - תובעת טלטלה תודעתית. אפשר שנפתחות בפנינו הזדמנויות חדשות שמאפשרות את הבנייה של שיתוף פעולה פורה והדוק המקדם את האינטרסים החיוניים של שני הצדדים. מן הראוי שאנו, היהודים, נבחן הזדמנויות אלו ברצינות רבה. 

"הללויה" היה השיר שאותו בחרה לינה מחול לבצע בערב הגמר של התחרות. ואולי היא לא התכוונה לכך אך שירו של ליאונרד כהן, האמן היהודי האמריקני, נושא מסר שאיתו כולם יכולים להזדהות, יהודים וערבים כאחד: "אני עומד בפניי אל השירה ואין על לשוני מלבד הללויה".

פרופ' יוסי יונה, אוניברסיטת בן גוריון ומכון ון ליר בירושלים, התמודד בבחירות האחרונות מטעם מפלגת העבודה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il