מפתחות החירות של אחרים בידינו

גבריאל היה סטודנט לניהול מערכות חינוך באריתריאה כשהשתתף בהפגנות נגד המשטר והושלך לכלא. בהמשך גויס לצבא האריתריאי כדי לעבוד בעבודות כפייה - נוהג מקובל במדינה הגוזרת על רבבות צעירים חיי עבדות בכסות של "שירות צבאי" ואוסרת עליהם לפגוש את בני משפחותיהם יותר מפעם בשנה.

ב-2007 הצליח סוף סוף גבריאל להימלט מאימת המשטר ולהגיע לישראל, כאן פגש את אשתו והוליד את ילדיו - מתן ויהודית. כיום, גבריאל עובד כמתורגמן של מבקשי מקלט מאריתריאה עבור "מוקד סיוע לעובדים זרים". ועדיין, למרות שנמלט בעור שיניו מהעבדות, גבריאל ממשיך לחיות בחשש ובחוסר וודאות. מדי שלושה חודשים הוא ניגש למשרד הפנים ומקווה שיחדשו לו את הויזה כדי להמשיך ולחיות כאן עם משפחתו הישראלית.

חבריו של גבריאל יכולים רק לחלום על גורל דומה לשלו. בפסח הזה שוהים בישראל קרוב ל-60,000 מבקשי מקלט - רובם ככולם נטולי מעמד כלשהו. כ-63% מהם הגיעו לכאן מאריתריאה, כ-26% מסודאן, והיתר ממדינות שונות באפריקה.

הדיון הציבורי בעניינם נגוע לרוב בסטריאוטיפים ובדעות קדומות עד כדי גזענות לשמה. כל ניסיון להציע חלופה שפויה יותר, ליברלית יותר, למדיניותו של משרד הפנים נענה מיד בהפחדות נוסח "המסתננים מביאים מחלות" ו"זה סוף המדינה היהודית". וכל זה קורה, כאמור, דווקא בישראל – מדינת שהוקמה על-ידי פליטים ושהייתה מיוזמות האמנה הבינלאומית לזכויות פליטים עוד בשנות ה-50' של המאה הקודמת.

ואין מדובר רק בפליטים ובמבקשי המקלט הצובאים על שערינו. בפסח תשע"ג, ישראל מחזיקה בידיה את מפתחות החירות של קבוצות מוחלשות בקרבה ושל רבים התלויים בה. האומה שיצאה מעבדות לחירות, ושמספרת לבניה סביב שולחן הסדר את אשר עשה לה פרעה במצרים, האומה הזו סובלת כיום משיעורי עוני ואי-שוויון מהגבוהים בקרב המדינות המפותחות.

"כאילו הוא יצא ממצרים"

האומה הזו, שמתגאה, ובצדק, בהיי-טק ובהישגיה בתחומי החקלאות והטכנולוגיה עוברת לסדר היום כשנשים מודרות לחלקו האחורי של האוטובוס ולחלקו האחורי של שוק העבודה. והאומה הזו התרגלה לכך שכחמישית מאזרחיה  - אזרחי ישראל הערבים - נחשבים "אזרחים סוג ב'", מופלים בהקצאת משאבים ומתויגים חדשות לבקרים כ"גיס חמישי".

ועוד לא דיברנו על המצב המדיני. כשהנשיא אובמה קרא לישראלים לשים את עצמם במקום הפלסטינים - דומה שקריאתו הייתה רלבנטית במיוחד לחג הפסח. מכיוון שמי כמונו, המחנכים את הדורות הבאים לראות את עצמם כאילו יצאו בעצמם ממצרים, מי כמונו חייבים להפנים את הלקח האוניברסלי של סיפור ההגדה ולהתנער משיכרון הכוח של השליטה בעם אחר.

ובכל זאת, בפסח הזה יש גם מקום לאופטימיות. הבחירות האחרונות העבירו מסר של רצון בשינוי וחלק מהח"כים החדשים מביאים עמם ניסיון עשיר בעשייה חברתית. ביקורו של אובמה אף הפיח רוח חדשה בתקוות לחידושו של תהליך השלום. יש לקוות אפוא, כי הממשלה החדשה תביא עמה בשורה חברתית ומדינית – לא רק במלים, אלא גם במעשים.

אך גם ללא קשר למדיניות הממשלה או לתהליך השלום, בחג הזה יש מקום לאופטימיות בזכות

מאות הפעילים והמתנדבים בארגונים חברתיים. אלה פועלים ברחבי הארץ כדי לסייע לעניים, לקשישים ולניצולי שואה, לבני העדה האתיופית ולעולים מברית המועצות לשעבר, לנשים הסובלות מאפליה והטרדה מינית, להומוסקסואלים, לסביות וטרנסג'נדרים, לערבים אזרחי ישראל ולפלסטינים בשטחים.

"אנשים טובים" ו"אוהבי חסד", כינה שופט בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין, את הפעילים למען מהגרי העבודה. ואמנם, הפעילים לשינוי חברתי מיישמים את לקחי יציאת מצרים במציאות הישראלית 2013 ומזכירים לנו את חשיבות החירות לא רק עבורנו אלא גם עבור אלה שסביבנו.

• הכותבת משמשת כמנכ"לית הקרן החדשה לישראל, היוזמת בחול המועד סדר פסח נשי הכולל קריאת הגדה עם מדרש נשי בשיתוף המדרשה באורנים.
• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות על החברה בישראל ובעולם? שלחו ל shlomit-sh@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.