"משחקי הכס": לקלקל לעצמי או לא לקלקל?
חובבי הפנטזיה מתמודדים עם דילמה לא פשוטה: האם לקרוא את ספרי "שיר של אש ושל קרח", ועל הדרך לספיילר לעצמם את "משחקי הכס"? שוחחנו עם הקוראים שממליצים ("לא מפריע לדעת מי מת ומתי"), וגם כאלה שנטשו את הסדרה בעצבים
על אף הדחיסה של ספר בן כמעט 800 עמודים לעונה בת עשרה פרקים, לקח ל"משחקי הכס" קצת זמן להתניע אי שם בתחילת העונה הראשונה ב-2011. התרגלנו לאקשן מהיר, אבל הסדרה מתנהלת במסלול משלה, גדול מהחיים. קורה בה המון, אבל עם ריבוי הדמויות והמורכבות שלהן - לחלקנו לקח זמן להתאהב.
הפרומו לעונה השלישית של "משחקי הכס". הם חוזרים
אבל עם קצת סבלנות, התככים, הסקס, האכזריות והעובדה שאף אחד - כולל דמויות אהובות במיוחד - לא בטוח, הובילו תוך פרקים ספורים להתמכרות. וההתמכרות לסדרה הגיעה יד ביד עם אויב אחד נורא מכל. לא, אנחנו לא מדברים על ה-white walkers - אלא על הספוילרים.
והם בכל מקום. אבוי למי שלא רואה את הספק מיד עם שידורו המקורי. אם חלילה חיכיתם יום או שניים עד לצפייה, אתם חשופים: מהביקורות עוד אפשר לנסות להתחמק, אבל סטטוסים בפייסבוק ובטוויטר אורבים בכל פינה. אפילו ההשלמה האוטומטית של גוגל קלקלה כמה פעמים, כשהציעה לצפות במוות של דמות שצפינו לה חיים ארוכים - וכל כמה שרצינו זה בכלל לראות את אות הפתיחה בביצוע אקוסטי של חתול וכלב.
במקרה של "משחקי הכס", לספוילרים החברתיים מצטרפים יודעי הדבר. הם קראו - או עדיין קוראים - את הספרים, וחלקם עושים את זה עוד מלפני שכלל האוכלוסיה גילתה שבחורה ערומה עם דרקונים (דאינריז טארגאריין בשבילכם) זה מגניב. מדובר במחויבות, כי הספרים - חמישה במספר עד כה - ארוכים, רחבי יריעה יותר מהסדרה (לטוב ולרע), וגם הם עדיין לא סיימו את דרכם. חלק מהקוראים צופים נלהבים של הסדרה, אבל חלקם ניסו, נכוו, ולא מוכנים להתקרב אליה.
"משחקי הכס" אינה הסדרה הראשונה שמבוססת על ספר. אולם בעוד שפעמים רבות מדובר במקור ספרותי נשכח - או להבדיל, מקור קלאסי שסיים להתפרסם זה מכבר - כאן סדרת הספרים, "שיר של אש ושל קרח", עודנה חיה, בועטת ונכתבת. לקוראיה, שחיכו בסבלנות לפעמים גם יותר מחמש שנים בין ספר לספר, מחכים עוד שני ספרים (נכון לעכשיו) עד שהסדרה תבוא לקיצה.
בניגוד למקרים בהם המקור היה זניח יחסית עד הופעת הסדרה, לסדרה הזו יש קהל מעריצים נאמן - גם כאן בישראל - שהפליג בדמיונו לווסטרוז הרבה לפני שהגיעו החבר'ה מ-HBO. המצב הזה מזכיר את זה של "המתים המהלכים", שמבוססת על סדרת הקומיקס שיצר רוברט קירקמן, שמעורב גם בהפקת סדרת הטלוויזיה. כמוהו, גם המחבר ג'ורג' ר. ר. מרטין מעורב בעיבוד לספריו, ואצל שניהם סדרות הטלוויזיוניות עשו רק טוב לסדרות על הנייר.
אבל רוחב היריעה של הספרים עשוי להרתיע את מי שזו לו התנסות ראשונה בז'אנר הפנטזיה, ולכך מתווספת הדילמה: האם הידע על תפניות העלילה מהטלוויזיה לא יפריע ליהנות מהספרים, ובהמשך - האם לא מדובר בהכנסת ראש בריא ונטול ספוילרים לתחרות עלילתית בין הכתוב למשודר, כזו שבסופו של דבר תהרוס את המתח מהסדרה?
"מחכה לראות אם לבמאי ולי חזון דומה"
"תתחילו לקרוא, ככה יהיה לכם אכפת יותר מהדמויות וממה שקורה איתן", ממליץ עדן קופרמינץ, בן 26 מתל אביב שעוקב אחרי הספרים מכיתה י"א. כששמע שהולכת לצאת סדרת טלוויזיה הוא התרגש: "אני מעריץ מושבע של HBO, והתעדכנתי אצל מרטין בבלוג על כך שהוא שותף בכיר בכתיבה. הנחתי שיהיה טוב".
אבל שלושה פרקים הספיקו לו כדי להבין שזה לא בשבילו. "זו דלות המדיום הטלוויזיוני", הוא אומר, ומסביר שלדעתו יש שני חידושים עיקריים בספרים עבור ז'אנר הפנטזיה האפית: ערך החיים הנמוך של הדמויות והעומק הפסיכולוגי שלהן.
"שני המרכיבים לא מובעים טוב בסדרה. כשדמות חשובה מתה, כבר ידעתי שזה עומד לקרות. אין לזה הפאנץ' שהיה לזה בפעם הראשונה". עם זאת, הוא מדגיש שאלו לא הספוילרים שממש מפריעים לו: "הבעיה האמיתית היא שלא מצאו דרך טובה להעביר את העולם הפנימי של הדמויות. כל אדם כמעט מאופיין בדרך הסתכלות אחרת על האירועים, ויש דמויות ואירועים שאנחנו מקבלים מהמון נקודות מבט. צריך כותבים שיוכלו לתרגם לטלוויזיה את האיכות הייחודית של ספרים, והיא המונולוג הפנימי".
הוא מציע לצופים לקפוץ פנימה ולהעשיר את ההיכרות שלהם עם ווסטרוז בעמודי הספרים: "יש לא מעט פאנצ'ים והפתעות שלא נכנסו לסדרה, שלא לדבר על הספרים השלישי, הרביעי והחמישי שעוד לא הוצגו. העולם בספרים רחב פי כמה מהעולם של הסדרה, כי אין זמן להכניס למסך את כל עשרות דמויות המשנה".
לעומתו, יש מי שצופים, קוראים ונהנים. נועה ליברמן-פלשקס, מאיירת, מעצבת וקוראת נלהבת, שמעה על "שיר של אש ושל קרח" מזמן, אבל החלה לקרוא רק עם בוא סדרת הטלוויזיה. בעונה הראשונה היא עוד לא סיימה את הספר הראשון. עם תום העונה השנייה, היא כבר סיימה את החמישי.
היא די נהנית מההשוואה בין הספרים לגילום הטלוויזיוני שלהם: "לא מפריע לדעת מי מת ומתי, בייחוד אם קראת את הספרים קודם. הסדרה נפלאה, השחקנים מצוינים והארט משגע, אבל מדובר בגרסה קומפקטית. בגלל זה הספוילרים לא מבאסים אותי. להיפך, אני ממש מחכה לראות איך יציגו סצנות שאהבתי באופן ויזואלי, ולראות אם לי ולבמאי היה חזון דומה".
היו דברים שאהבת יותר בגרסה הטלוויזיונית?
"יש מקרים שבהם הסדרה הציגה בצורה הרבה יותר ברורה פרטים שבספר היה מסובך להבין, עקב ריבוי עלילתי. למשל, היה נוח יותר להבין מה קורה כשטיריון לאניסטר (פיטר דינקלייג') ניסה לגלות מי מהכוחות הפועלים בחצר המלוכה הוא החפרפרת בעונה השנייה. לעומת זאת, כשדאינריז טארגאריין מקבלת נבואה על עתידה, ממש התאכזבתי. הסצנה הייתה הרבה פחות מרשימה מהאופן בו היא נכתבה בספר".
"אנשים מגניבים עם תלבושות מגניבות, ובלי עומק"
יש גם מי שמוצאים את הסדרה לא מספקת ברמה מעליבה. איתי גריף, אנליסט בן 32 שהפך עם הזמן למומחה בענייני "שיר של אש ושל קרח", כשחקר אל הספרים במסגרת קמפיין משחקי תפקידים שהכין, פשוט לא מסוגל לצפות בה. וזה לא שהוא לא ניסה."אין לי בעיה עם עיבודים, יש לי בעיה עם עיבודים גרועים", הוא אומר. "כששמענו על הסדרה, ארגנתי מסיבת צפייה עם קרוב ל-20 חברים, וזו היתה חוויה מאוד מאכזבת. מאז החלטתי שלא להמשיך לצפות, וכל מה ששמעתי על ההתרחשויות בסדרה מאז רק מחזק את זה.
"הסיבה שכל כך הרבה אנשים נהנים מהספרים היא שהם הפכו על הראש הרבה מהקונבנציות של הז'אנר. ברוב הספרים יש משפחה של גיבורים טובים ויפים שמנצחים כנגד כל הסיכויים. קראנו וראינו מה קרה למשפחת סטארק. עוד דוגמה היא המחיר הלוגיסטי של מלחמה פנטסטית. אצל טולקין לא קוראים מאיפה הגיעו פתאום 2,000 פרשים ומי צייד אותם. מרטין מראה אותם, ומראה את המחיר שהמלחמה האפית גובה מהאנשים הפשוטים".
גם לו צורם הקושי בהצגת נקודות המבט השונות: "מרטין נותן קול לדמויות שנחשבות לנבלים, ומראה אותן מנקודת המבט של מי שסובלים מהן וגם מנקודת המבט שלהן עצמן. בסדרה אין דבר מזה. היא לא מראה את המחיר של המלחמה ולא את העומק והמורכבות של הפוליטיקה. יש בה רק אנשים מגניבים בתלבושות מגניבות, שאומרים טקסטים מקוצרים".
הבעיה לדבריו היא לא שהסדרה שונה מהספרים, אלא שהיא נצמדת אליהם בצורה עקומה: "בסדרת טלוויזיה צריך היה להסביר יותר בפירוט את המבנה של המשפחות, את ההיסטוריה, ואפילו לא להתחיל בנקודה בה הספרים מתחילים. ספוילרים לא מפריעים לי, גם לא שינויים. פיטר ג'קסון ב'שר הטבעות' לא היה נאמן לספרים, אלא למה שקורה בהם, ולכן זה עובד. מי שעשו את הסדרה הזו לא הבינו מה קורה בספרים - רק שבן אדם דוקר בן אדם אחר. יש אירועים, הם נראו להם מגניבים וזהו, בלי ההקשר".
אז, האם להתעטף בסטים המגניבים ורק לצפות, או לנסות לצלוח את חמשת הספרים? תלוי עד כמה אתם צמאים ליידע. גם מי שיתחיל בקריאה עכשיו יצטרך לחשוש, לפחות בהתחלה, מספוילרים משמאל ומימין. אבל יש סיכוי טוב שהוא יסיים לקרוא לפני שהסדרה הטלוויזיונית תסתיים, ואז יוכל להשוות, וגם להיות בעל הכוח ממנו חוששים כל מי שלא קוראים - ולהתנפח מגאווה. רק תעשו טובה ותסתמו את הפה, כי באמת לא בא לנו לשמוע מי הבא שמת.
