שנ"צ שירות
ב-7:00 מסדר דגל מביש, אחר כך פתיחת משרדים מאוחרת, ארוחת צהריים, שנ"צ, אוכל ושוב שינה. לפני שאתם מחפשים שוויון בנטל, בדקו את האבטלה הסמויה בצה"ל. טור אישי
אני החייל הפשוט שמשרת בחטיבה סדירה בגדוד חי"ר. מאז שהתגייסתי אני קורא יותר ויותר על שוויון בנטל ועל כך שחייבים שכולם יתגייסו ויתנו מעצמם שלוש מהשנים היפות ביותר שלהם ולא מבין כל כך במה מדובר.
כמי שגדל על מורשת הצבא בבית שבו אבא שירת כמעט 30 שנה, היה ברור שארצה לתרום למערכת. קצונה נראתה כמו הדבר הטבעי ביותר. לפני גיוסי התמיינתי ליחידה מובחרת לאחר שעברתי את כל השלבים, אך בראיון האחרון כשלתי לצערי. בסופו של דבר התגייסתי לגדוד חי"ר, עברתי את ההכשרה בהצלחה ולאחר המסלול הלא-פשוט התגלתה אצלי בעיה רפואית שלצערי קטעה את המשך המסלול כלוחם. עברתי למפקדת הגדוד שבה יועדתי על-ידי המפקד לצאת לקצונה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
לינה מחול - קולו של שינוי / יוסי יונה
השר לפיד, הנה הכסף / יובל אדמון
מאז ועד היום חלפו כבר חודשים, שבהם נחשפתי לשגרת החיילים. הנה טעימה ממנה:
7:30 - "מסדר דגל". סגן הרס"פ מרים את דגל ישראל בצורה ביזיונית שמביישת את הדגל. אף קצין לא נוכח בהרמת הדגל, החיילים אינם מדוגמים והאווירה עכורה. לאחר פעולה קשה זו, חייבים חיילי המפקדה לנוח (בכל זאת, פעולה שנמשכת יותר מחמש שניות היא שיא בגדוד). באותו הזמן אמורה להיות מוגשת ארוחה בוקר בגדוד אך זה דבר שהוא בגדר המלצה בגדוד ויש חיילים שפשוט מחכים לצהריים. אז לאחר מסדר הדגל המעייף נחזור לישון, לא?
8:30 - הגיעה שעת מסדר על החדרים על-ידי רס"ר הגדוד. כך לפחות כתוב בנהלים. אני לא זכיתי לראותו כבר ארבעה חודשים.
9:00 - המשרדים נפתחים (שלישות, לוגיסטיקה, נשקיה ומודיעין). משרדים אלו נותנים שירותים דחופים לפעילות המבצעית והחשובה שהלוחמים מבצעים. לרוב השלישות באמת נפתחת בשעה 9:00. שאר המשרדים יחכו, בכל זאת הנשק צריך לישון ומש"קי המודיעין עייפים מכדי לחתוך מפות.
11:30 - הגיעה שעת ארוחת הצהריים. אט אט נקום, נתארגן, נעלה על ב' ונלך לחכות לארוחה. פה כבר סיפור אחר: הטבחים עירניים, בכל זאת עובדים קשה אחרי שבוע בבית.
12:30 - חזרה למשרדים. אנחנו נחזור לישון שנ"צ, בכל זאת הרגע סיימנו לאכול.
18:00 - המשרדים נסגרים ואנחנו נקום כדי לעשות על האש מהאוכל שהבאנו מהבית או לשמור את השמירה היומית או נישן שוב אם שמרנו.
זה לא מקרה נקודתי
לאחר חודשים במפקדת הגדוד אני כבר לקצונה לא אצא, למרות הבטחות המג"ד, למרות הנתונים הטובים שלי ולמרות המלצת מפקד הפלוגה, כי מה אתה כבר יכול לצפות מגדוד שמתקשה להכין ארוחת בוקר?
אם חלילה הזדעזתם ואתם אומרים לעצמכם שזה ודאי מקרה נקודתי של גדוד אחד מתוך צבא שלם, תתפלאו לשמוע ש-90 אחוזים מחבריי הקרובים שהיו איתי בבית הספר פשוט לא עושים כלום בצבא. לא משנה אם התגייסו ליחידת מודיעין או לגדוד לוחם, לא משנה אם היו תלמידים מצטיינים או פחות.
הייתי רוצה לפנות לממשלת ישראל היקרה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל: לפני שאתם מחפשים שוויון בנטל מחוץ לצבא, לפני שאתם מחפשים להכניס למערכת עוד ועוד צעירים שמהם תיקחו שלוש שנים מהחיים, חשבו שנייה אם אתם צריכים אותם. אם כן, תמצאו יעד - אל תגייסו ללא מטרה. כי חבל שאותו חרדי יתגייס בשביל להסתכל על התקרה האפורה, חבל שיבוא לישון ולא לעשות כלום. את זה הם יכולים לעשות גם בבית, במיטה נוחה יותר ולא לבזבז את משאבי המדינה.
לפני שאתם מתחילים לדבר על שוויון בנטל ועל כל מיני דברים גדולים, בדקו את המשמעויות של גיוס חרדים. האם באמת צריך אותם? האם עדיין צריך גיוס חובה בישראל? האם לצה"ל יש יכולת לגייס כל כך הרבה חיילים, והאם יש מה לעשות איתם בכלל?
הצבא היקר שלנו דורש בדיקה מעמיקה לאורכו ולרוחבו וגם מפקדיו הבכירים והזוטרים טעונים בדיקה. חייבים להפסיק לגייס צעירים מלאי רצון ומוטיבציה כמוני לשלוש שנות שינה. אני אסיים את השירות בתחושה של אכזבה ואי-מיצוי, אך אנסה לתרום למדינה האהובה שלנו בדרכים אחרות. ואתם? אני מקווה שבפעם הבאה שבה ידברו איתכם על שוויון בנטל - תתעלו מעל לססמאות, תראו את הדברים בצורה שונה ואמיתית ותבקשו לתקן את הטעון תיקון.
החייל הפשוט
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
