אמה של מיטל אהרונסון: מפחיד שהעבריין חופשי

שלום ימיני, שהורשע כי הפקיר את ההרוגה מיטל אהרונסון ואת חברתה בתאונת פגע וברח בתל-אביב ב-2008, שוחרר הבוקר (יום ה') מהכלא אחרי שנתיים וחצי. ימיני, שישב בתאונה הקטלנית ברכב הפוגע לצדו של שי סימון, שוחרר אחרי שריצה במלואו את העונש שנגזר עליו.

כתבות נוספות בערוץ החדשות

הקטל בכבישים: "טלפונים ניידים הם המכה ה-11"

בריחת העציר: "סוהר נרדם, השני הלך לשירותים"

מאז היוודע דבר השחרור עוברת משפחתה של מיטל אהרונסון שעות קשות. אמה ליאורה סיפרה: "אנחנו ממש לא מצליחים לחזור היום לשגרה. זה יום קשה, יום שמעלה את כל הכאבים שלמדת לחיות איתם במשך הזמן ומציף אותם ביתר שאת. המציאות הולמת בפרצוף ומכה בך".

משפחתה של מיטל אהרונסון, אחרי התאונה(צילום: דודו אזולאי )

אהרונסון מספרת: "עד לאותו הרגע שבו נודע לי שהוא משתחרר היום הכול היה בסדר גמור, ברגע שקיבלתי את ההודעה זה החזיר אותי 4.5 שנים אחורה. במהלך כל השנים ניסינו להכין את עצמנו לזה שהוא ישתחרר וייצא מהכלא ושנצטרך להמשיך את החיים שלנו, אבל כנראה תכנונים לחוד ומציאות לחוד".

התאונה שבה נדרסה אהרונסון למוות התרחשה ב-3:00 לפנות בוקר ב-17 באוקטובר 2008 בפינת הרחובות אבן גבירול וצייטלין בתל-אביב. מכונית טויוטה שחורה שבה היו סימון וימיני פגעה באהרונסון ובחברתה מלי יזדי. אהרונסון נהרגה ויזדי נפצעה. הדורסים נמלטו והמכונית נמצאה למחרת נטושה ברחוב הנרייטה סולד בתל-אביב.

משפטם של שני הנאשמים עסק בשאלה מי מהשניים נהג ברכב, וכל אחד מהם האשים את האחר. בפברואר 2010 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שסימון היה מאחורי ההגה, והוא הורשע בהריגה, בנהיגה בשכרות, בהפקרה לאחר פגיעה ובהשמדת ראיות. ימיני זוכה מהריגה אך הורשע בהפקרה לאחר פגיעה.

על ימיני כתב השופט כי "יכול היה בנקל למלא אחרי הציווי להושיט עזרה לנפגעות, אילו מנע משי סימון להמשיך לנסוע ואילו ביקש ממנו לעצור. בהימנעו מכך, לא רק שהפך עצמו לשותף להפקרה כמבצע בצוותא, אלא פעל פוזיטיבית להתחמק ממקום התאונה ובכך גם אפשר לסימון לברוח מאחריותו לגרימת התאונה". בתחילה נגזרו על ימיני חמש שנות מאסר. לאחר שערער הופחת עונשו לשנתיים וחצי.

ליאורה אהרונסון מספרת היום כי הייתה רוצה לראות את ימיני מאחורי סורג ובריח עד אחרית ימיו: "אחרי שהוא נשלח לכלא התנגדנו לשחרורו המוקדם, הגשנו התנגדויות והוא היה אמור לרצות את העונש עד סופו. ממה שהבנתי היה לו עוד חודש להישאר שם אבל אני לא יודעת איך בדיוק מחשבים את הימים. הבנתי שהוא היה אמור להשתחרר רק בחודש מאי ולכן כל השחרור שלו היה בשבילנו הפתעה גמורה. לא יידענו אותנו על התאריך המדויק, פתחנו את האינטרנט וזה הלם לנו בפנים".

לליאורה חשוב שיזכרו את מיטל כמו שהייתה: "חשוב לי שיידעו כמה היא הייתה מקסימה, טובה ויפה. היא הייתה ילדה מיוחדת שנלקחה מאיתנו בקלות. בלי ספק נצטרך עוד תקופה של התאוששות רק מהמחשבה שהוא מסתובב ברחובות, יש

לי פחד לפגוש אותו או להיתקל בו. המחשבה שהוא מסתובב באותם רחובות שאנחנו מסתובבים בהם מטרידה.

"אני לא יודעת איך אגיב אם אראה אותו, כבר אין מסגרת של בית שמפט או משטרה מסביב - הוא בן אדם חופשי מול אנשים חופשיים. כל עוד זה היה במהלך המשפט היה חוצץ. אנחנו לא אנשים אלימים ולא דוגלים באלימות. אין לי ספק שהוא יחיה את החיים שלו בשקט אבל אני לא יודעת איך יעברו החיים שלנו. הוא לא ירגיש מאוים מאיתנו, אנחנו מרגישים מאוימים ולא כי איים עלינו - עצם המחשבה שהוא בחוץ מעבירה בי צמרמורת".