גרמניה: הסדרה ששואלת מה ההורים עשו בשואה
מיני-סדרה פופולרית בגרמניה, "האימהות שלנו, האבות שלנו", מצליחה להרגיז את היהודים, הפולנים והגרמנים, אך מעוררת דיון באשר לתפקידם של אזרחים רגילים במכונה הנאצית. יש מי שסבורים שהיא רק מציגה את הגרמנים כפי שהם היו רוצים להיות
הסדרה מתחילה ב-1941, כשהנאצים יוצאים למתקפה על בריה"מ. כל דמות מבינה בדרכה שהעולם שבו היא מאמינה הולך וקורס. האחים מגלים שהצבא הגרמני איננו אצילי כפי שחשבו, האחות מתחרטת על בגידתה בעמית יהודי, יחסיה של הזמרת עם קצין SS משתבשים, והיהודי נאלץ להילחם בגרמנים כדי לשרוד.
התגובות המעורבות לסדרה חושפות כיצד, כמעט 70 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הנושא הוא עדיין מקור לרגשות מרים באירופה, אפילו לדורות שנולדו לאחריה.
"מעולם לא היו כאלה"
מבקרים רבים שיבחו את הסדרה כאבן דרך בהתמודדותה של גרמניה עם עברה, וכבחינה נדרשת של אשמה פרטית. אבל הסדרה גם עוררה תגובות זועמות במזרח אירופה, משום שהיא מציגה את לוחמי ההתנגדות הפולנים כאנטישמים ומראה את החיילים הרוסים אונסים את האחות הגרמנייה.
בגרמניה עצמה היו שהאשימו את היוצרים בהמעטה במרכזיותה של השואה ובהצגת הגרמנים כקורבנות במקום כבני האומה שאחראית לרצח עם ולפרוץ מלחמה עולמית.
"זה סרט על מלחמת העולם השנייה שמוחק את השאלה המטרידה של שישה מיליון יהודים מתים", כתבה הפובליציסטית נטלי פיקה בשבועון היהודי המוביל בגרמניה, "יודישה אלגמיין".
יאן סוסלבק, חוקר באוניברסיטת מרבורג, אמר שהסדרה משקפת משאלת לב יותר מאשר עובדות היסטוריות. הדרמה מדלגת על עליית היטלר לשלטון ופרוץ המלחמה בכך שהיא מתחילה את סיפורה ב-1941. "הסרט הזה שוב מציג את הגרמנים באופן שבו הם היו רוצים להיות, אבל למעשה ההמונים מעולם לא היו כאלה", אמר סוסלבק.
מרגנסקי כתב שהצופים לא לומדים דבר על המרד בוורשה, שבו נהרגו כמעט 200 אלף אזרחים פולנים, ולא על הפולנים הרבים שסייעו ליהודים. המפיק ניקו הופמן אמר שהצגת הפולנים "מבוססת על חומרים היסטוריים בדוקים" ואין בה כוונה לפגוע בפולנים.
תומאש ז'רוטה, היסטוריון מומחה למחתרת הפולנית, אמר כי הסרט לוקה באי דיוקים היסטוריים רבים מספור, אך זו איננה הבעיה העיקרית בו לדעתו. חמור מכך, הסדרה מחזקת פרשנות גרמנית נפוצה בימים אלה, שמשווה בין הסבל של גרמניה לזה של קורבנותיה.
"יש עכשיו גל בגרמניה של דיבור על הסבל הגרמני", אמר ז'רוטה, "הגרמנים היו הקורבן האחרון של המלחמה שהם עצמם התחילו".
עשיתי את הסדרה בשביל אבא
גרמנים רבים שנולדו לאחר המלחמה לא יודעים דבר על מעשיהם של הוריהם משום שהם אינם מדברים על כך. הופמן הסביר שאחת ממטרותיו הייתה לעורר דיון לאומי בין-דורי ולעודד את הגרמנים "לדבר לראשונה על המלחמה". הוא אמר שהפרק האחרון זכה לרייטינג של 20.5 אחוזים בקרב צופים בני 14 עד 59.
גרמנים רבים גם מאמינים, חרף ראיות היסטוריות גוברות, שחיילים פשוטים לא השתתפו במעשי הזוועה של ה-SS וה-SA ולא ידעו עליהם. "האם החיילים הגרמנים באמת היו כה ברוטלים?", זעקה כותרת הצהובון "בילד" לאחר פרק שבו נראו חיילים הורגים אזרחים בפעולת נקם.
למעשה, חיילי הוורמאכט הרגו רבבות אזרחים וסייעו ליחידות שעסקו בהשמדת היהודים. הדיון מתעורר בתקפה רגישה עבור צבא גרמניה, שרק לפני 20 שנה שב לשלוח חיילים מחוץ לגבולות המדינה, ושבר כך את הטאבו שנוצר אחרי המלחמה. כיום משרתים 5,000 גרמנים באפגניסטן. עוד חיילים מוצבים בקוסובו, בלבנון ובמאלי.
בעקבות הסדרה פורסמו בעיתונים מכתבים וטורים רבים של קוראים שתיארו את הדממה במשפחתם סביב נושא המלחמה. הסדרה אולי תעורר דיון אצל חלק מהמשפחות, אך רבות כבר איחרו את המועד. על פי מדגם אחרון, כיום חיים רק 1.85 מיליון גרמנים שחיו בתקופת המלחמה, פחות מ-600 אלף מתוכם גברים.
הופמן אמר כי הפיק את הסדרה גם עבור אביו, שהתנדב לצבא הגרמני כשהיה בן 18, כמעט מת מפצעים שספג בחזית ועד היום מסרב לומר אם השתתף בפשעים.
לפנייה לכתב/ת 
