ש"ס ויהדות התורה בחוץ - זה טוב לחרדים

קשה להישאר אדישים לנוכח ההתקפות של ראשי המפלגות החרדיות על הממשלה החדשה בעקבות הגלות באופוזיציה שנכפתה עליהם. מי שהקשיב להצהרות הלוחמניות שפוזרו לכל עבר, יכול היה לחשוב שמנעמי השלטון הם גזירה משמיים ושהחרדים מאמינים באמת ובתמים שעליהם לקחת חלק בכל הרכב ממשלה שתקום.

יש הטוענים כי מדובר במחאה לגיטימית של המפלגות החרדיות הנלחמות על הזכות לייצג ולהיטיב עם קהל הבוחרים שלהן. טענה זו עושה עוול למציאות. מי שבודק את התנהלותן של מפלגות אלו יגלה שלא זו בלבד שפעולותיהן הובילו לפגיעה בכלל הציבור על-ידי עיוות הקצאת המשאבים ופגיעה בסדרי העדיפויות הלאומיים, אלא שהתנהלותן פגעה יותר מכל בחרדים עצמם, תוך שהיא מובילה את המגזר החרדי אל עבר חיי עוני מחפירים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שנ"צ שירות / החייל הפשוט

לינה מחול - קולו של שינוי / יוסי יונה

מאז הקמת המדינה היוו החרדים חלק מהפוליטיקה הישראלית, אולם השפעתם על מוסדות השלטון התחזקה מאוד מראשית שנות ה-80 והן הפכו לחלק בלתי נפרד כמעט בכל ממשלה. ניתן היה לצפות שבמקביל למגמה זו נזכה לראות שיפור במצבו של המגזר החרדי, אולם אם נשווה את מצבו של המגזר החרדי היום לעומת מצבו בסוף שנות ה-70 נגלה תמונת מצב הפוכה. ככל שגברה מעורבותן של המפלגות החרדיות בפוליטיקה כך הידרדר מצבו של המגזר החרדי. החרדים הם כיום המגזר העני ביותר בישראל. שיעור העוני בקרבם עומד על כ-60% ונמצא במגמת עלייה. העניים החרדיים מהווים יותר מ-20% מהעניים בישראל - יותר מפי שניים משיעורם באוכלוסייה. מתוכם, שיעור העניים בתחתית טבלת העוני (דרגת העוני הקשה) מהווה פי 3.5 מיחסם באוכלוסיה. רק בעשור הקודם לבדו עלה שיעור העוני במגזר החרדי ביותר מ-50%.

מגייסים את הילדים למאבק בגיוס, מפקירים אותם לעוני (צילום: גיל יוחנן)

הסיבה לעוני נעוצה בשני גורמים עיקריים: השתתפות נמוכה בכוח העבודה ושיעור ילודה גבוה. הורגלנו לחשוב כי מאז ומתמיד התאפיינה האוכלוסייה החרדית באי יציאה לעבודה ובשיעור ילודה גבוה, אולם הנתונים מראים תמונה שונה מאוד על המאפיינים של המגזר החרדי כיום בהשוואה למצבו בעבר.

שיעור התעסוקה של גברים חרדים כיום עומד על כ-45%, לעומת כ-80% בסוף שנות ה-70, זהה לגברים חילונים. בטווח זמן של 30 שנים ירד אחוז החרדים היוצאים לעבודה כמעט בחצי. לשם השוואה, שיעור ההשתתפות של הגברים בקהילות החרדיות בלונדון ובמונטריאול עומד על כ-65% מה שמוכיח שאי-השתתפותם של החרדים בעבודה נובע מכשל פוליטי ולא מתפישה דתית. בנוסף, מבנה התמיכות בישיבות יצר מציאות שבה ראשי הישיבות מעודדים את האברכים להעדיף את חיי הישיבה על פני יציאה לעבודה כדי לא לפגוע בתקצוב המוסדות הנמדד על-פי מספר התלמידים.

שיעור הילודה תלוי בקצבאות

גם שיעור הילודה במגזר החרדי הוא תוצאה של תהליכים פוליטיים. בניגוד לדעה הרווחת, הילודה הגבוהה בקרב החרדים היא התפתחות של העשורים האחרונים. עד לשנות ה-70 עמד ממוצע הילדים למשפחה חרדית על כ-3.5. שיעור זה כמעט והכפיל את עצמו ועומד כיום על 6.7 (לאחר שב-2004 הגיע ל-7.6). החרדים אמנם טוענים כי הילודה היא עניין דתי ולא כלכלי, אך הנתונים מצביעים על מתאם בין גובה קצבאות הילדים לבין מספר הילדים. העלייה החדה בקצבאות בשנות ה-80 וה-90 תמכה בגידול במספר הילדים והמגמה התהפכה עם הקיצוץ בקצבאות בשנת 2003.

הטרגדיה האמיתית היא שמי שכן רוצה לפרוץ את מחסום העוני ולצאת לעבודה ייתקל בקשיים משמעותיים. בחסות המפלגות החרדיות הוצאו לימודי הליבה מתוכניות הלימודים תוך הפקרת עתידם של הילדים במוסדות הלימוד החרדיים. אלו שירצו לצאת לעבודה יגלו מהר מאוד כי ללא ידע בסיסי במתמטיקה ואנגלית היכולת לצאת ולהתפרנס או לחילופין לרכוש השכלה - הופכת למשימה קשה ביותר.

בחינת ההתנהלות של המפלגות החרדיות בעשורים האחרונים מראה כי הן הסבו למגזר החרדי יותר נזק מתועלת. "ההישגים" של המפלגות החרדיות בדמות תמיכות, קצבאות, מלגות והנחות הפכו עם השנים למלכודות עוני המקבעות את האביונות והתלות הכלכלית של מגזר זה. במקום לצאת בהתקפה על הממשלה החדשה היה עדיף שראשי המפלגות החרדיות יקדישו קצת זמן לחשבון נפש. חשבון נפש כלפי כלל אזרחי ישראל, אבל חשוב יותר - חשבון נפש כלפי המגזר החרדי עצמו תוך הכרה בהשפעות ההרסניות של התנהלותן כלפי אלו אשר שלחו אותם לייצגם.

הכותב מנכ"ל עמותת "יש סיכוי " לשינוי שיטת הממשל ושימש בעבר כיועץ לשר התמ"ת.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il