עוצר שבת בבית החולים

בשנתיים האחרונות איבדתי את שני הוריי לאחר שסבלו ממחלות קשות וממושכות שהובילו את שניהם לשהייה ממושכת בבתי חולים ובמוסדות שיקומיים. במצבים שכאלו, קרובי המשפחה (במקרה שלי, בעיקר אני ואחי) שוהים זמן ממושך במחיצת החולים, לרוב גם בלילות.

לישון בבית החולים תל השומר וגם בבית החולים בלינסון זה דבר בהחלט אפשרי, במיוחד כאשר אדם שחשוב לך נמצא לידך, ער וסובל מכאבים. עם זאת, בתי החולים אינם ערוכים, במתכוון כנראה, ללינת משפחות החולים לצד יקיריהן וכך יוצא שכמות הפעמים שבה נכנסים ויוצאים מבית החולים גדולה מאוד. באים למשך כמה שעות לבית החולים ולאחר מכן ממשיכים לעבודה, ללימודים ולפעמים גם מספיקים לשים את הראש על הכרית לכמה שעות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ש"ס ויהדות התורה בחוץ - זה טוב לחרדים / שלומי צדקי

שנ"צ שירות / החייל הפשוט

הדרישה לתחבורה ציבורית בשבת נובעת מחוסר אפשרויות - מצורך(צילום: רועי צוקרמן)

הבעיה אצלי התעוררה בשבתות ובחגים כמובן: מרגע שנכנסת השבת הרי אין תחבורה ציבורית, וליד בית החולים תל השומר גם אין מוניות שירות. במצב שכזה נעות הברירות בין שהות בבית החולים במשך כל השבת לבין שהות בבית (אפשרות שאינה מתקבלת על הדעת) או נסיעה במוניות תמורת 60 שקלים בכל פעם לכל כיוון. כך מצאתי את עצמי, שבת אחרי שבת, מגיע לבית החולים לפני כניסת השבת ונשאר עד צאת השבת, לבד, בלי מקום מסודר ללון ולרוב גם בלי אוכל ושתייה. בבית החולים שוהים בסופי שבוע הצוות, משפחות החולים או חברים שאינם שומרים שבת שבאו והלכו עם רכביהם הפרטיים, ומשפחות דתיות, שלעתים החליטו להעביר שבת בבית החולים.

כחודש לאחר פטירתה של אמי ולאחר הקמת הממשלה אני פונה בקריאה לשינוי לטובת אחרים שזקוקים לתחבורה ציבורית כדי להגיע מביתם למקומות חשובים ובחזרה, גם בשבת. אני ורבים כמוני במדינת ישראל זקוקים לתחבורה ציבורית בשבת לא על מנת לנסוע לים, ולא על מנת לנסוע למסיבות. אנחנו זקוקים לתחבורה הציבורית על מנת לבקר את יקירינו בבתי החולים או בבתי האבות, על מנת להיות עם המשפחה בשבת, לפעמים כדי לחלוק כבוד אחרון להורים.

למה שזה יפריע לכם?

גדלתי באזור בני ברק, ואני מכיר טוב מאוד את המחסומים שחוסמים את כלי הרכב. ואתם יודעים מה? זה בסדר, כי זו משמעותו של הסטטוס קוו. הבעיה שלי איננה עם כבישים חסומים. הבעיה שלי היא עם כבישים פתוחים, אבל פתוחים למחצה, פתוחים רק לבעלי כלי רכב פרטיים ולמי שיש כסף לשלם עבור מונית. הבעיה שלי היא עם מצב שבו, כרגיל, המעמד החלש כלכלית נפגע.

אני גם לא מנסה לשנות את דעתם של שומרי השבת כדי שיחללו אותה. אבל בשבת יש שידורי טלוויזיה, יש מקומות בילוי פתוחים, יש חשמל מחברה שעובדת בשבת, שבואו נודה - גם רבים מהאוכלוסיה שומרת השבת משתמשים. לכן, למה שזה יפריע לכם? הרי גם כך מותר לנהגי המוניות לנסוע ובמקומות אחדים יש גם מוניות שירות.

מכם, האזרחים שאינם שומרי שבת אך עדיין מתנגדים לרעיון תחבורה ציבורית מסודרת בשבת, וביניכם נציגי ציבור לא מעטים: אל תשכחו שיש אנשים שאין להם רכב ואין באפשרותם לנסוע אפילו לבתי חולים. מתישהו גם ילדיכם יצטרכו לנסוע באוטובוס, אז אל תתנגדו לתחבורה ציבורית בשבת בטענה שזו "מדינה יהודית" כי זו הרי צביעות לשמה. המדינה תהיה יהודית גם אם לי, לחבריי הסטודנטים ולחבריי מעוטי היכולת האחרים יהיה איך להגיע למחוז חפצם בכל מהלך השבוע. רק שמדינה יהודית כזו תהיה גם קצת יותר דמוקרטית, סובלנית, שמיטיבה לכל אזרחיה.

עובדתית, הדרישה לתחבורה ציבורית בשבת אינה נובעת מרצון ילדותי לעשות דווקא, אלא מחוסר אפשרויות - מצורך. במצב הכלכלי הלא-פשוט שכולנו נאלצים להתמודד איתו, אין הצדקה לכליאת ציבור שלם בבתיהם לאורך השבת. אין זה תפקידם של חלק מהאזרחים לקבוע כיצד נראים חייהם של השאר במדינתנו. הכבוד לאורחות החיים ולאמונות של האחר חייב להתקיים עבור כולם.

הכותב הוא בן 27, קצין במילואים, סטודנט לביופיסיקה ומדעי היהדות בבר אילן, עוסק בהוראה ופעיל חברתי.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il