נקמת הרווקים: 5 תשובות לדודות המביכות

תקופת החגים. כל עם ישראל מתאגד לו, משפחות נסבות יחדיו סביב השולחן. האוכל נערם בצלחות, ואנשים מתעדכנים בחיי קרוביהם. ימי החג בכלל וארוחת החג בפרט הם זמן טוב לחזור לחיק המשפחה המחבק והחם. או החם קצת פחות.

לא פעם קרובי משפחה מנצלים את הזמן המשותף כדי לחטט בחיינו, לדלות עוד פרטים על מצב הזוגיות שלנו, על טיבה או על סיבת אי קיומה. מכירים את הדודה המעצבנת ההיא שתמיד דוחפת את האף לעניינים שלא שלה? או את הסבתא של הבעל של האחות שתמיד שואלת שאלות מציקות כמו: "נו, אז מתי תביאי לנו איזה בחור לארוחת החג?", כן כולנו מכירות אותן.

אך לשמחתנו, ניתן להתמודד עם המצבים האלו. ראשית, חשוב לנשום עמוק לספור עד עשר ולא להתעצבן. כל הסבתות וכל הדודות וכל האימהות שלנו הן פולניות, ופולנייה זה לא מוצא - פולנייה זה "סטייט אוף מיינד".

לרוב שאלות אלו לא עולות מתוך רצון לגרום אי נעימות אלא מתוך עניין כנה או אפילו סתם מתוך שעמום בחייהן שלהן. וכעת, לאחר שהצלחנו להרגיע את הדופק, הנה מספר דרכי התמודדות עם הסיטואציה המרגיזה של חטטנות משפחתית בחיינו הפרטיים.

1. הגישה הסנסציונית

לגישה הזו נדרשת בריאות טובה של קרובי משפחתך, כי לא נרצה להרוג אותם בהתקף לב או שבץ שעשויים לנבוע מהתשובה שלך. וכך, בפעם הבאה שסבתא שואלת אם יש לך חבר, תעני לה: "אין לי חבר, יש לי חבר'ה. כל ערב אני יוצאת לפאב השכונתי שלי, דגה שם איזה גבר ועולה איתו לדירה שלי. נורא כיף לי ככה, בלי מחויבות ובלי דאגות, לפעמים אפילו בלי אמצעי מניעה".

ואם את בכל זאת רוצה להרוג את קרובייך וגם לוודא הריגה את יכולה להוסיף: "בשביל מה צריך זוגיות כשיש ויברטור? בדיוק אתמול פינקתי את עצמי בצעצוע חדש, חכו אני מביאה להראות לכם".

ורסיה נוספת של הגישה הסנסציונית היא: "למען האמת, סבתא יקרה, הכרתי מישהי. אשה מקסימה. היא עובדת זרה מהפיליפינים, מנקה בתים של אנשים, למרות שכרגע אין לה עבודה. היא גרה ליד התחנה המרכזית אבל בקרוב אנחנו עוברות לגור ביחד. וזו גם הזדמנות טובה לומר שאני אשמח להביא אותה לארוחת ערב. אמא, אבא, נכון שתשמחו להכיר אותה?".

2. הגישה הפילוסופית

המטרה של הגישה הזו היא פשוט להתיש את כל מי שמאזין לכם בשאלות טרחניות שהולכות סחור סחור ולא נותנות מענה לסקרנות ולחטטנות של הקרובים. אם שואלים אתכם מה קורה עם חיי הזוגיות שלכם, ענו: "למה אנחנו בכלל צריכים זוגיות? מי קבע שאנחנו חייבים להתחתן ולהתרבות? למה אנחנו כולנו חייבים לחיות באותו מסלול? ואולי אנחנו בכלל אמורים לחיות כאינדיבידואלים? אולי דווקא פוליגמיה עדיפה על מונוגמיה?".

הרעיון הוא להתיש את קרובי המשפחה כך שלא יתחשק להם שוב לשאול אתכם למצבכם הזוגי. הם יבינו שמדובר באדם חסר תקנה ואולי קצת מופרע ובעל דעות מוזרות, ומוטב להם כי יפסיקו את הדיון בזה הרגע ויימנעו ממלחמת ההתשה כי הם עלולים לנחול בה תבוסה מבישה.

3. גישת הפאסיב-אגרסיב

לגישה הזו נדרשת מידה נכבדת של תיאטרליות וקהל מתאים בעל מצפון רגיש. בכל פעם שצצה שאלה על חייך הרומנטיים, הרכיני את ראשך היפה ופרצי בבכי קורע לב, תוך מלמול: "למה הזכרת לי את זה? אני לא יודעת למה לא הולך לי, אף אחד לא רוצה אותי. אני מרגישה אומללה, בא לי למות!", ואם את יכולה לרוץ להסתגר באיזה חדר – מה טוב. השיטה הזו היא ילדותית מאוד ומעצבנת מאוד, אבל היא עשויה לעשות את העבודה: היא תצור אי נעימות רבה ומתח סביב שולחן החג, קרובי משפחה מסוימים עשויים לנזוף באותה דודה או סבתא חטטנית, ולהבא היא תחשוב פעמיים אם כדאי לה להעלות את הנושא.

4. הגישה הנקמנית

הגישה הזו דורשת מידע מוקדם על הנפשות הפועלות, ובעיקר על אותה דודה או קרובה חטטנית – מה מצבה המשפחתי, איך חיים ילדיה, איזה בעיות יש לה ואילו נקודות רגישות אצלה. כך, כאשר היא תשאל אותך על רווקותך המאוחרת תוכל מיד לשנות נושא: "עזבי, הרבה יותר מעניין לדבר על הבת שלך. שמעתי שהיא מתגרשת, זה נכון? הוא בגד בה?!"

או – "אני אענה לך מיד על השאלה שלך, אבל לפני כן אני חייב לומר לך שנורא השמנת לאחרונה. אני חייב לסדר לך את הדיאטנית שלי. היא תבנה לך אחלה תוכנית תזונה, את תרדי במשקל בלי שום בעיה". זכרו שאין משפחה בלי בעיות ואין אדם בלי נקודות תורפה. פשוט אספו מידע ונצלו זאת לטובתכם.

5. הגישה הסולידית והישירה

יש שיטענו כי הגישות שהוזכרו עד כה הן קיצוניות או לא ישימות. לכן מובאת כאן הגישה הבאה שהיא הרצינית והפרקטית מכולן - הגישה הבוגרת והנכונה ביותר לטעמי. הרעיון הוא פשוט לחתוך, להוציא את הרוח מהמפרשים על ידי ישירות וכנות. "דודה יקרה, כשאני אתחתן את תדעי ותוזמני לחתונה. כשיהיה לי חבר רציני הוא יוזמן לארוחת החג. כשאני ארצה להכיר לכם גבר רציני בחיי – אעשה זאת. עד אז אין טעם להרחיב בעניין או לשאול שאלות. אנא על תעמדו לי עם סטופר מעל הראש. תודה".

ומילה אחת למשפחות ולקרובים: כאשר יושבים לפניכם רווקי המשפחה בשולחן החג – מיותר לחלוטין להעלות את נושא רווקותם לדיון. אין טעם לחטט, גם לא מתוך עניין כנה ואמיתי.

אישה או גבר הם רווקים משתי סיבות: או שאינם מעוניינים בזוגיות – ואז אין טעם בכלל לדון איתם בנושא כי זו החלטה שלהם, או שהם דווקא מעוניינים בזוגיות ויוצאים לדייטים – אבל לא הסתדר להם, ובמצב כזה באמת אין שום סיבה לחפור בנקודה זו שרק תצור אצלם תחושה עזה של חוסר נעימות.

בשורה התחתונה עצתי לכם היא: לא לשאול. פשוט לא. אם אותה אישה או אותו גבר ירצו לספר משהו על חייהם הרומנטיים – הם יזמו זאת בעצמם. במקום לחטט, לחפור ולייעץ – קבלו את קרוביכם הרווקים לחיקכם בלי שאלות ובאהבה גדולה.

כבר שבוע שאנחנו חוגגים את חג החירות, ועל כולנו לזכור: חירות אמיתית היא היכולת לקבל את עצמנו ואת זולתנו – כפי שהם. גם אם הם רווקים.

חג שמח!

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק