כהורים, תפסנו יותר מדי תחת; מכתב לשר החינוך

תשמע, כבודו,

בדרך כלל פוסטים עם כותרת סטייל "מכתב לשר החינוך הנכנס" היו תחום ההתמחות של כותב טורים פופולרי ב"7 ימים", אבל מאז שהוא נהיה הבוס שלך, המשבצת הזו נותרה מיותמת משהו. כל קלחת הנושאים של מערכת החינוך, וכמה חינוך זה חשוב, וכמה המורים הם פויה, וכמה אלימות זה איכסה, ועתיד ילדינו, ותקוות נכדינו ועוד אי אילו קלישאות שימושיות – ובכן, כל אלו לא שינו את האמת הבסיסית: הנושא הזה מאוד חשוב לנו, הורים ותיקים, הורים צעירים ומתכננים להתרבות. כדי להוסיף לחץ לסיר, הרבה מאיתנו תולים בך המון תקוות.

כתבות נוספות של גיל ונטורה בערוץ הורים:

"אבל אמא..."; כך תגרמו לילדים להפסיק לחפור

של מי שיעורי הבית האלה, לעזאזל?

בלי "לא בא לי"; איך תחזירו לעצמכם השליטה בבית?

תפסיקו לזרוק את האחריות על הלמידה על ביה"ס

"סימנת את בתי מהרגע הראשון"; מכתב למלכת הכיתה

אז אני רוצה לפתוח ולהסביר לך משהו אודותי, אדוני השר - אני אידיוט. ולא סתם אידיוט, אלא אידיוט שיודע שאין לו שום ניסיון בניהול מערכות ענק ציבוריות, ואין לו שום היכרות עם מניפת הלחצים השמנונית שאתה עומד להיתקל בה. עם זאת, אני גם אידיוט שמגדל שני ילדים ומדבר עם המון מורים, תלמידים, מנהלות, גננות ואוקיינוסים של הורים. אני אידיוט שמבקש ממך בנימוס להקשיב לו.

הנה מה שאני רוצה להגיד לך. אני יודע שיש לך לו"ז היסטרי, אז סיכמתי את זה בנקודות.

1. תקשיב לעצמך ואל תתבייש להגשים את החלומות שלך

שיקראו לי נאיבי עד מחרתיים. אף אחד לא מסתער על תפקיד כזה אם אין לו אג'נדה חינוכית מבעבעת. יש לך תמונה בראש של איך זה צריך להראות ומה צריך להשתנות. המון אנשים רציניים ומנוסים עשויים לומר לך בחביבות מהולה בסנוביזם ש"להצליח בבחירות זה טוב ויפה, אבל בעבודה האמיתית צריך להתנהל אחרת". נא באוזן. אל תקשיב. אתה יכול להיות חביב, ממלכתי, נעים הליכות או גס רוח – אבל בסופו של דבר המנדט שלך הוא לקדם במלוא הטורבו את השינויים שאתה מאמין בהם.

2.. בבקשה בבקשה, תן מכת מוות לחשיבת הרייטינג

ועל הדרך גם תשמיד ותנתץ את כל המטאפורות של מתן שירות שדבקו במערכת החינוך. אינטראקציה של תלמידים ומורים (והורים) אמורה להיות מערכת יחסים ארוכה, מורכבת ומתפתחת, וכל ניסיון להקביל אותה לשיחה קצרה עם דיילת מכירות שמבטיחה לשדרג לך את הסלולרי היא מוטעית מיסודה. תלמידים אינם לקוחות, מורים אינם נציגי שירות, ואנחנו ההורים, צר לי להגיד, תפסנו יותר מדי תחת וניתנה בידינו עוצמה רבה מדי. המערכת אמורה להקשיב לנו, אבל לא להכפיף את קידומם וגורלם התעסוקתי של המורים לגחמותינו. גבה את המורים שלך (אני יודע שאני סותר את המלצתי מהסעיף הקודם, כי עכשיו התחלתי להשיא לך עצות, אבל תמיד הרבה יותר קל להיות בעמדת הפרשן. תשאל את הבוס).

שר החינוך הנכנס, שי פירון (משמאל) עם השר היוצא, גדעון סער. החזר את ההנאה ללמידה(צילום: אוהד צויגנברג)

3. ציונים, מבחנים ושיעורי בית הם כלי, לא מטרה

המטרה היא כמובן ללמוד. במישור האינטלקטואלי, בכל חודש שעובר, הדרדק אמור לשפר במשהו את רמת הידע ואת טווח המיומנויות שלו. במישור הרגשי, הילד אמור להגיע לשלב הקרוי בספרות: "חדוות למידה" – מצב מנטלי שבו הלומד מפיק הנאה מתהליך הלמידה ואף מעוניין לחזור עליו שנית. אם שואלים אותי, המטרה הרגשית אפילו קודמת לאינטלקטואלית, ואולי גם מאפשרת אותה. העניין הוא שאף אחד כרגע לא שואל אותי. אתה, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר.

4. חאלאס עם טירוף המדידה!

תוצאות, תוצאות ומיצ"ב והשוואתי ומגן וממוצע כיתתי ותוצאות ויעילות בית ספרית ושוב תוצאות – די! מדידה היא כלי עזר והיא מאבדת את ערכה הפסיכומטרי אם היא הופכת לעיקר. מורים ותלמידים והורים הפסיקו מזמן לדבר עברית ועברו לדבר מספרית. כולם כורעים תחת העומס, מעבירים את בטטת הלחץ מיד ליד ומרוב מדידות וסטנדרטים נדיר למצוא מישהו שמתרגש מללמוד משהו חדש. בארבע השנים האחרונות השאלה "כמה?" החליפה טוטאלית את השאלה "למה?". תוכל להחליף דיסק?

5. צווחות תקשורתיות לא יכולות לנהל אותך

כלומר הן יכולות, ואפשר להיות פופוליסטי ולהזיז תקציבים למיגור אלימות/ חיזוק ערכי היהדות/ שיפור הבטיחות כל שני וחמישי. כל נושא חם וטעון רגשית, וכל מקרה קיצוני, אם יקבל את הכיסוי הראוי ,עלול ללכוד את תשומת הלב הציבורית ולהיות מנוף לחץ. אתה יכול להעתר לרחשי הלב, אבל עדיף מאוד שלא, בעיקר בגלל מה שהומלץ בסעיף הראשון.

6. תזכור שהורי שנות האלפיים עומדים בסיטואציה בלתי אפשרית

חיבתי (הכנה!) למורים ידועה למי שקורא את הטורים שלי, אבל צריך גם להניף שלט מצוקה הורית ניאוני: אדוני השר, אנחנו מתחרפנים. אנחנו צריכים לעבוד יותר שעות כדי לממן חיים של משפחה ומקריבים על הדרך את האפשרות לפקח ולחנך כיאות את אהובינו הקטנים.

נמאס לנו לשמוע שאנחנו לא בסדר, ועינינו פעורות בתדהמה נוכח החופשות הארוכות שאתם קורעים בבשרנו. שבועיים וחצי פסח? חודשיים חופש גדול? מה נסגר איתכם? (סליחה, אדוני השר, עליתי לטונים. לא יקרה שוב).

7. קח בחשבון שאולי לא תהיה קדנציה שנייה

לא בציניות חלילה, אלא מתוך בהילות ודחיפות. הסטטיסטיקה הפוליטית די ברורה בכל הנוגע לתפקיד שלך, אי לכך - אל תמתין. הדרך אצה לך ולנו. ככל שהחריש שלך יהיה עמוק יותר ויתחיל מוקדם יותר, יהיה קשה יותר לבוא אחריך לעשות undo.

8. והכי חשוב 

הכנס את לימודי מורשתם של ג'ון לנון ובוב דילן כחלק ממקצועות הליבה והפוך את תרבות הרוקנ'רול ליחידת חובה לבגרות (בסדר, אני יודע שאני מעופף לגמרי, אבל היה שווה את הניסיון...).

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית, מפתח המיזם "אסטרטגיות למידה - מלמדים את הילדים ללמוד" ומחבר הקורס "ציונים מתחילים ברגשות "