להתרגש מהמראות: מסעות בתמונות

אפשר ללמוד על המקום אליו נוסעים, אפשר לקחת תיק ארוז בקפידה, אפשר לתכנן מסלול היטב על המפה, ואחר כך אפשר להתניע, להתרווח ולהתמסר אל הלא נודע. להתמסר אל המזדמן, הארעי, המשתנה, החולף, אל הרגע הזה שלא יחזור. המפגש האנושי, הרגע שנוצר, האור שמאיר, היום שחלף. תמונות של מסע.

• רוצה לגלות מקומות חדשים? הירשמי למאגמה צ'אלנג'
  

אוגנדה. מדינה כל כך עשירה וכל כך ענייה. אנחנו חוצות את שמורת מורצ'ינסון השמורה הגדולה ביותר באוגנדה. נקבת קובוס אוגנדי מתבוננת בנו בתמיהה (צילום: אסנת קרסנסקי).

אנחנו מטפסות בשיירה על ארגטס. ההר הכי גבוה בארמניה. הכי גבוה שאפשר. רחוק מהבית. נוכחות בכאן ועכשיו. לפתע חולף על פנינו מקומי על סוסה. לידם דוהר הסייח, קרוב לאמא. בשבילם זה הבית (צילום: איה בן עזרי). 

אוגנדה לעת ערב. שמיים רחבי ם מתכהים. השיירה שלנו נוסעת במרחבים האינסופיים של אפריקה. אנחנו מתבוננות במקומיים בפליאה. המקומיים מתבוננים בנו בפליאה. אנחנו מכונים כאן "מוזונגו"- עור מקולף (צילום: יהודית הופמן). 

בלילה ישנו במנזר על גבול גיאורגיה. בבוקר כל אחת בקושי זיהתה את עצמה. יצאנו לדרך שהלכה ונפתחה בפנינו ויחד איתה נפתח גם הלב. עצרנו לרגע והיתה שם שמש נפלאה ופרחים של אביב וברגע נהיינו אחד (צילום: איה בן עזרי).  

הגענו לפסגת הר, אמצע של שום מקום. נוף ירוק ואדיר שוטף את העיניים ואת הנשמה. נדמה שאנחנו לבד כאן. לפתע, משום מקום, גבר מקומי מגיח ברגל. מטפס אלינו מהעמק כשהוא אוחז זר פרחי בר בידיו . ניגש אל דינה ומגיש לה אותם בעדינות (צילום: איה בן עזרי).

מנזר טאטב הוא בעיני המנזר היפה ביותר בארמניה. אנחנו מגיעות אליו דרך השטח, והוא מתגלה אל מול עינינו במלוא הדרו. ממש כמו שראו אותו הנזירים שהגיעו אליו ברגל לפני מאות שנים. גם אנחנו, כמוהם, ללא נשימה (צילום: איה בן עזרי).

• רוצה לגלות נופים קסומים? הירשמי למאגמה צ'אלנג'