מת המורד שהתחזה לפולני ולחם: "נקמתי בנאצים"
שבוע לפני שאמור היה להדליק משואה ב"יד ושם", הלך לעולמו פרץ הוכמן, מגיבורי המרד הפולני בגרמנים. "לא פחדתי מהמוות, כל מה שרציתי היה לפגוע בגרמנים", סיפר בעבר. בנו ל-ynet: "היה ילד מלא תושייה והומור שהתמודד עם שאלות חיים ומוות"
הוא היה לוחם מסור בעיני מפקדיו הפולנים, נער שהעיז פנים לקצין גרמני והתחזה לנוצרי, ו"סיפור קלאסי של הישרדות וציונות" בעיני בנו. ניצול השואה פרץ "פאוול" הוכמן, לוחם ב"מרד ורשה" הפולני בנאצים, נפטר מסרטן ביום ראשון, והוא בן 86. בשבוע הבא היה אמור להדליק משואה בטקס יום השואה ב"יד ושם". אלמנתו תדליק את המשואה בשמו.
כתבות נוספות בערוץ החדשות
מת מפצעיו נהוראי בן ה-13, שהתהפך עם באגי
חשד: בן 71 הותקף ולקה בלבו כי "נסע לאט"
קורותיו של הוכמן הונצחו בספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" של יוסף ז'מיאן. הוא נולד ב-1927 בוורשה, רביעי בין שמונה אחים. עם הקמת גטו ורשה נותרו אחיו הגדולים מחוץ לגטו, וההורים, הוכמן ואחיו הקטן זנק נשארו בגטו. כשהחריף המצב, השניים עזבו את הגטו, התחזו לנוצרים והתפרנסו מזמרה ברחובות וממכירת סיגריות ועיתונים בכיכר שלושת הצלבים בעיר. רוב לקוחותיהם היו גרמנים, בהם אנשי SS.
במקביל, הם הבריחו מזון ובגדים להוריהם מן העבר השני של החומה. "ישנוּ בחדרי מדרגות, והיינו חייבים להיות שקטים בזמן שהתגנבנו פנימה", סיפר הוכמן לאנשי "יד ושם" בעבר, "לאחר תקופה ארוכה שבה לא היו לנו נעליים, השגנו נעליים מעץ, אבל הן עשו המון רעש. מצאנו פטנט – להדביק רצועות מצמיגים לסוליות". האב בנימין מת מרעב בגטו, והאם מרים נורתה למוות באקציה של קיץ 1942.
"הסתכל לגרמני ישר בעיניים"
כשפרץ מרד גטו ורשה באפריל 1943, היה זנק בגטו. הוא נתפס והועבר לכיכר השילוחים. אך בעת העלאת היהודים לרכבת, הצליח זנק לברוח לחלק הפולני של ורשה ולמצוא שוב את אחיו פרץ.
בנו של הוכמן, רמי, סיפר ל-ynet על קורותיו של אביו באותה תקופה, כשהיה רק בן 12. הוא פגש אז בוורשה מכר פולני שהבטיח להחביא אותו בכפר. "במקום לדאוג לו, אותו פולני לקח אותו ישר לקצין משטרה גרמני. אבא הסתכל לקצין הגרמני ישר בעיניים, הצטלב ואמר לו שהוא מוכן להתפשט כדי שיראה שאינו נימול, מה שהיה כמובן שקר".
חבר המחתרת יוסף ז'מיאן, מהיהודים שנותרו בוורשה בזהות בדויה אחרי המרד הנפיק לאחים ולחבריהם תעודות מזויפות שסייעו להם לתקופה קצרה. ערב המרד הפולני בוורשה הצטרפו השניים למחתרת הפולנית.
"ההתנדבות למרד הפולני הייתה מבחינתי ומבחינת אחי הדרך להתנקם בגרמנים", סיפר הוכמן, "בכל פעם שהיה צריך מתנדב לבצע משימה מורכבת - התנדבתי. המפקדים הציגו אותי כדוגמה לחייל מסור. כל מה שרציתי היה לפגוע בגרמנים, להתנקם בהם. חיי שלי לא היו חשובים לי. במובן מסוים משהו בי כבר היה מת, ולכן לא פחדתי מהמוות".
בתום המרד הועברו שרידי הלוחמים, בהם הוכמן ואחיו, למחנות שבויים בגרמניה. עם השחרור שבו השניים לוורשה, שם פגשו את אחיהם הגדול לאון. הם העפילו ארצה בדרך הים.
ביולי 1946 תפסו האנגלים את האונייה "ביריה" שעל סיפונה הפליג הוכמן, והמעפילים נכלאו במחנה המעצר בעתלית ושוחררו ממנו לאחר חודשים מספר. עם הגיעו לישראל הצטרף הוכמן לקיבוץ שער הגולן. הוא נפצע כששירת בחטיבת הנגב של הפלמ"ח במלחמת העצמאות.
הוכמן הניח אחריו את רעייתו סימה, שלושה בנים ושישה נכדים ונכדות.
"אבא היה איש מופלא", אמר ל-ynet בנו, רמי הוכמן, "כשאתה חושב היום על ילד בן 12 ללא משפחה,
יחף וללא אוכל, אתה חושב לעצמך 'איפה ישנים בלילה, איך שורדים?' מי שעוקב אחרי סיפור חייו מגלה ילד מלא תושייה וחוש הומור שמתמודד מדי יום עם שאלות של חיים ומוות באופן שקשה לתיאור".
"בישראל אבא בנה את חייו נגד כל הסיכויים. הסיפור שלו הוא סיפור קלאסי של ציונות והישרדות. מעציב לדעת שהוא לא הספיק להדליק את המשואה, הוא ציפה לכך מאוד".
גם ב"יד ושם" נעצבו והופתעו. מנהלת אגף הסברה והנצחה, רחל ברקאי,
אמרה ל-ynet כי אלמנתו תשיא את המשואה במקומו ובאירוע יוקרן סרטון שהופק על חייו.
סימה אשתו סיפרה: "היינו נשואים במשך 60 שנה. אחרי כל מה שעבר עליו בזמן המלחמה הוא היה גאה מאוד במשפחה שהקים בישראל, ילדים שהמשיכו את מסורת הלחימה שלו והפכו לקצינים בצנחנים. מאז שנפטר אני בוכה כל הזמן, לא מצליחה לעכל את המוות שלו ואת העובדה שאני אדליק את המשואה במקומו. זו הייתה הזכות שלו ואני צריכה עכשיו לעשות את זה, זו תחושה קשה".
לפנייה לכתב/ת 
