להיות עם חופשי גם בנישואים

דיני נישואים וגירושים יושבים שנים על משבצת ה"סטטוס קוו" הקואליציוני, ומאז קום המדינה ברור היה שבזה "לא נוגעים". המציאות משתנה, החברה פועלת ויוצרת, והמחוקק לא יכול עוד להתעלם, לטאטא את הנושא מתחת לשטיח ולהגיד "סטטוס קוו". לפתחה של הכנסת ה-19 עומדות הכרעות מעניינות בכל הנוגע לדיני המשפחה.

הגיעה השעה להניח את סוגיית חופש הבחירה בנישואים על שולחן הכנסת. זוגות רבים בישראל מדירים את רגליהם מהרבנות, יותר ויותר זוגות בוחרים להינשא בחו"ל או בטקס "פרטי" - או כפי שנהוג לקרוא לו "אלטרנטיבי" - על אדמת מדינת ישראל, אך במנותק מהרבנות ולכן גם מהחוק.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

יאיר, אל תעזור לי / רונן לב (שם בדוי), היי-טקיסט

מכתב לאחיי החרדים / יזהר אופלטקה

עצם החיוב להינשא רק בדרך הדתית פוגע בזכות לחופש דת, לחופש מדת, לחופש תרבות ומנוגד לעקרון השוויון בין המינים. לחתונה משמעות נכבדת בתרבות היהודית והישראלית כמועד בחיי אדם ומשפחתו. המעמד התרבותי העליון של החתונה היהודית מונצח טקס אחר טקס במילים "ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על-ידי חופה וקידושין".

במהלך ההיסטוריה של העם היהודי בגלות, הדבקות בטקס הנישואים הדתי-אורתודוכסי התקיימה באופן טבעי ומתוך הצורך לשמר זהות יהודית. החל מהמאה ה-19 התפתחו תנועות דתיות ליברליות שיצרו הלכה יהודית חדשה שמתכתבת עם שוויון מעמד האישה וזכויות אדם. הציונות, והקמת מדינת ישראל "יהודית ודמוקרטית" יצרו אפשרות חדשה - זהות ישראלית, יהודית וחילונית המושתתת על ערכי כבוד האדם וחופש תרבות. אך זו אפשרות שאינה קיימת הלכה למעשה, כאשר זוג חילוני בא בברית הנישואים.

במדינת ישראל, זהות יהודית היא "טבעית" לכאורה וקיימת אצל רוב הציבור, בנוסף לזהויות נוספות. אך מדינת ישראל היא המדינה המערבית היחידה שאינה מאפשרת חופש דתי ותרבותי ליהודים. תנועת דתיות ליברליות אינן מוכרות כאן כפי שהן מוכרות בעולם, ולא מוכרת זכותם של חילונים לזהותם היהודית הלא-דתית. הכשל נובע מכך שגם החילוניות וגם השוויון המגדרי לא מוצאים ביטוי בהלכה, משום שההלכה נכתבה טרם זמנן של תופעות טריות אלו, שהתבססו רק במאה השנים האחרונות.

לכן, זוגות רבים בוחרים לעשות מעשה ולקיים טקס פרטי המייצג את תרבותם, זהותם ואורחות חייהם. בדרך זו הם מממשים רעיונות של שוויון וקיום זהות בכבוד, מתוך רצון חופשי. זוגות חילוניים בוחרים להיות הריבון של עצמם ולקיים טקס התואם את השקפת עולמם החילונית, את זהותם הישראלית והיהודית שאיננה דתית. וזו זכותם - זכות המעוגנת באמנת זכויות האדם, במגילת העצמאות, בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך מתבטלת מול החוק הקובע כי נישואים וגירושים בישראל יהיו לפי דין תורה ובסמכות הבלעדית של הרבנות הראשית לישראל, ממסד הנשלט בידי האורתודוכסיה החרדית.

בטקסים היהודיים והחופשיים הללו, אין מעשה קניין של האיש את האישה. הכלות אינן שותקות. נשים וגברים שווים לצורך עדות, ובמרכז הטקס עומד האדם. אך אין לטעות ולהניח שבכך מפנים גב ליהדות, נהפוך הוא: זוגות המעצבים לעצמם טקס מתוך חופש בחירה, מחפשים ומוצאים את הנתיב לזהותם היהודית, ויוצרים טקס אישי המשלב תכנים וסמלים מסורתיים עם מסרים חדשים, פרי התרבות העברית המתחדשת.

אם ברצוננו "להיות עם חופשי בארצנו", חברה המקיימת תרבות יהודית יוצרת וחופשית, עלינו לשחרר את הטקס המקים את המשפחה, אותה יחידה חברתית גרעינית, מכבלי הדת. לשם כך, האקט המשפטי חייב להיות אזרחי לחלוטין, כמו בכל מדינה מתוקנת, ובמקביל לרישום האזרחי יבחר לו כל זוג את הנתיב הטקסי המתאים לו, שמרני או ליברלי, דתי או חילוני.

עו"ד סמדר דקל נעים, מנכ"לית ארגון "הֲוָיָה" - טקס ישראלי.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il