בנט, גם העובדים הם אחים

"לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו", כתבה המשוררת זלדה. גם לכל משרד ממשלתי יש שם שניתן לו מראשיתו ושונה בהמשך על-ידי העומד בראשו.

יש משרדים ששמם יציב וקבוע, מהממשלה הראשונה ועד לזו החדשה שהוקמה עתה - משרד האוצר ומשרד החינוך, לדוגמה. יש משרדים ששינו את שמם - שמו של משרד המשטרה שהוקם בממשלה הראשונה, שונה בשנת 1995 למשרד לביטחון פנים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

להיות עם חופשי גם בנישואים / סמדר דקל נעים

יאיר, אל תעזור לי / רונן לב (שם בדוי), היי-טקיסט

יש משרדים שהוקמו שנים רבות לאחר קום המדינה והקמתם כמו גם שמם העידו על החשיבות שהממשלה מייחסת לתחום. כך למשל, משרד ההסברה שהוקם לראשונה בשנת 1974 בעקבות משבר ההסברה ערב מלחמת ששת הימים, פורק שנה מאוחר יותר והוקם מחדש בשנת 2009 תחת השם משרד ההסברה והתפוצות. יש משרדים שהיו נחוצים לשעתם כמו משרד הקיצוב והאספקה שהוקם בממשלה הראשונה ופורק בסוף כהונתה.

שמו של המשרד מצהיר על תוכנו. שינוי שם המשרד נועד להעביר מסר על שינוי במיקוד, על הרחבה או על צמצום של תחומי עניין ואחריות. נפתלי בנט החליט לשנות את שם המשרד שבראשו הוא יעמוד. "משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה" - אאוט. מעתה אמור: "משרד הכלכלה והמסחר". הממשלה ה- 33 תהיה הראשונה שבה "העבודה" או "התעסוקה" נפקדים משמות משרדיה.

בממשלה הזמנית כיהן מרדכי בנטוב ממפ"ם כשר "העבודה והבינוי". בממשלה הראשונה כיהנה גולדה מאיר כשרת "העבודה והביטוח העממי" ובממשלה השנייה כשרת "העבודה". במשך השנים עמדו בראש המשרד מנהיגי תנועת העבודה (נמיר, אלון, רבין) ובכירי הסוכנות היהודית (יוספטל, אלמוג, ברעם). המשרד שמר על שמו זה עד למהפך הפוליטי ב-1977, אז אוחד עם משרד הסעד ושמו נקבע כ"משרד העבודה והרווחה". בין השרים שכיהנו במשרד זה ניתן למצוא את מנהיגי תנועת הליכוד (בגין, שמיר ושרון).

בשנת 2003, שונה שוב שמו של המשרד והוא נקרא "משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה". בראשו עמדו בין היתר בכירי הליכוד ומפלגת העבודה (אהוד אולמרט ובנימין בן אליעזר). תחום הרווחה שנוסף לתפקידי משרד העבודה ולשמו בשנת 1977 כביטוי לקשר שבין עבודה ורווחה - הועבר לאחריות משרד חדש-ישן, משרד הרווחה - ששינה את שמו בשנת 2007 ל"משרד הרווחה והשירותים החברתיים". בלי רצון וכוונת מכוון ביטאה הפרדה זו את ניתוק הקשר שבין רווחה ועבודה, ועובדים רבים מצאו עצמם נזקקים לשירותי רווחה וסעד - כשמו הראשון של משרד הרווחה.

בשוק העבודה בישראל חלו שינויים מהותיים בעשורים האחרונים - ההסתדרות וארגוני העובדים נחלשו, הלגיטימציה לעבודה מאורגנת מוטלת בספק, הצעות חוק בשנים האחרונות ניסו לצמצם את זכות השביתה וצומצם היקפם של ההסכמים הקיבוציים. כל אלה מגבירים את חשיבותה של הרגולציה הממשלתית בהגנה על העובדים. למשל, "החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה התשע"ב-2011", נועד להתמודד עם מציאות מבישה שבה מקופחות זכויות עובדים באופן שיטתי.

החוק התיר למשרד התמ"ת להטיל סנקציות כספיות על מעסיקים שיחסירו זכויות חוקיות מעובדיהם. אין זו פעם ראשונה בה המחוקק נדרש להגן על המובן מאליו. למשל, תיקון 24 לחוק הגנת השכר (שבוטל אגב חקיקת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה), ביקש להסדיר מחדש את חובת המעסיק לנהל פנקס שכר ואת חובתו לתת תלוש שכר לעובדו. גם אז נקבע שמעבידים אשר לא ימלאו את הוראות החוק יהיו חשופים להעמדה לדין פלילי ותשלום פיצויים לעובדים. אלא שההצלחה של יישום החוק תלויה בהיקף וביעילות הפיקוח שיפעיל המשרד האחראי על יישומו.

משרד התעשייה המסחר והתעסוקה לא רשם הישגים יוצאי דופן בהגנה על העובדים. האם בשמו החדש, הנעדר כל אזכור לעובד יזכו העובדים להגנה? נקווה שכן, כי כולנו אחים כמו שאומר השר. "לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו", כתבה זלדה.

ד"ר אייל טבת הוא חוקר בפרויקט ההפרטה והרגולציה במרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il