"אני, איוב המודרני. נולדתי להתמודד"
א' ובני משפחתו עברו מסכת יסורים ארוכה ומפותלת. מתן דמי חסות לעבריינים, חובות כבדים לנושים, פשיטת רגל, ניתוחים של אחת הבנות, מחלות כרוניות של האב ואף טיפול רפואי לקוי. כיום, ערב נסיעה לחו"ל לחוות דעת מקצועית נוספת, נתקלת המשפחה במכשול נוסף - דמי ערבות בסך 30,000 שקלים. הצצה לחייו של אזרח נורמטיבי, מדינת ישראל 2013
את א' הכרתי לפני כארבע שנים, כשמכתב נואש בו הוא מספר על אודותיו הגיע למערכת ynet. אחרי שקיבלתי מסמכים המעידים על אמיתות דבריו, פרסמתי את מכתבו שזכה להדים רבים ותגובות מדהימות של עשרות רבות של גולשים שניסו לסייע לו כמיטב יכולתם.
לאחר הפרסום, נפגשנו וצילמנו כתבת וידאו בו הוא מודה לגולשים על רצונם הטוב. מאז ועד היום נותרנו בקשר, בעיקר בחגים ומידי פעם כשנזקק לעזרה בהתמודדות בירוקרטית עם גוף זה או אחר. פגשתי את אשתו וילדיו, ליוויתי אותו בתקופות בהן מצבו הבריאותי והנפשי היו טובים יותר וטובים פחות ונעצבתי מאוד לקבל ממנו, ערב הפסח עדכון על הידרדרות קשה במצבו.
ביקשתו ממנו שינסח שוב, בעצמו, מכתב המספר על הקורות אותו, בשאיפה שאולי אצליח, גם הפעם ולהקל, ולו במשהו, על חייו.
שלומית שרביט-ברזילי, עורכת ערוץ מעורבות ynet.
כתבת הוידאו מהעבר בה מודה א' לגולשי ynet על תמיכתם בו
אני א', נשוי , מזה 16 שנים לאישה מדהימה, ואב ל-3 ילדים בבתי ספר יסודי וחטיבה, אקדמאי, אשכנזי, "נורמטיבי לחלוטין", מה שנקרא.
בשנת 2006 הקמתי וניהלתי מועדון-נוער שהרוויח די יפה, ופרנס בנוסף למשפחתי גם כמה משפחות ובני נוער נוספים. לאחר כמעט שנה של עבודה מסביב לשעון, החליטו מספר עבריינים שהם רוצים נתח מעוגת הרווחים של המועדון, ושהם לוקחים "פרוטקשן" (דמי חסות) שבועיים. הסכום עלה ועלה ווהגיע לסכום אסטרונומי של 10,000 שקלים בשבוע.
לאחר זמן מה, כשעבדנו בשביל העבריינים, ודחינו תשלומים לספקים, לעובדים ועוד,
הגענו למצב שהיינו חייבים לעשות משהו ועירבנו את המשטרה.
מכאן הדרך לסגירת המועדון הייתה קצרה מאוד: בליינים לא הגיעו, המשטרה הייתה בפתח 24/7, וכל זה גרם למועדון לרדת מתפוקתו והכניס אותנו לצרות כלכליות שנמשכות עד היום.
מצבי הבריאותי החל להידרדר, אחת מבנותיי סובלת אף היא מבעיות בריאותיות קשות ומצבה החמיר באותה התקופה. הרגשתי שאני וילדיי נמצאים בסכנה תמידית ונאלצנו להעתיק את מקום מגורינו לעיר מרוחקת לשנה כדי להרגיע את כולם: העבריינים, הנושים, כמעט כל העולם היה נגדנו באותה תקופה.
חזרנו בתום אותה שנה לביתינו, אחרי שהבית עמד בפני צו פינוי, וחשבתי כבר למכור כליה, כי לא היה לנו מה לאכול, למשפחה שלי נשאר כמעט כלום.
לאחר פרסום הכתבה ב-ynet מעורבות ובתמיכה אדירה, קמנו אט אט על הרגליים. הסדרנו את החובות, מכרנו את הבית, החזרנו משכנתא, טיפלנו בילדה (שבינתיים עברה 2 ניתוחים מורכבים), והכול שב לאיטו לסדרו.
עם זאת מצב בריאותי התחיל להיות רופף מאוד, כנראה כל הלחץ מסביב התחיל להשפיע. התגלו אצלי 3 מחלות קשות וכרוניות, טופלתי בהמון כדורים, בהם מורפיום ועוד, והגעתי למצב של נכות 100%. אולם מבחינתי - כל עוד המקרר לא ריק, הבריאות שלי היא לא פקטור.
מאז ועד היום אני נלחם עד זוב דם בכל מה שמגיע לי על-פי חוק, ונחשף, בעוד ועוד צורות ואופנים, לאי הצדק המוחלט ששורר במדינה. לפעמים אני מרגיש שאני נמצא ברפובליקת בננות ולא במדינתי, מדינת ישראל כפי שאני מכיר מהילדות, מהצבא ולפני כל הבלאגן.
לאחרונה התגלתה אצלי עוד מחלה ארורה. אחרי שנה של כאבי תופת, התגלו מספר גושים (בינתיים כנראה שפירים), לאחר ניתוח, שהביופסיה ממנו "נעלמה". אני לא מאשים אף אחד. אני גורר 3 מחלות ועכשיו את הרביעית, עברתי ניתוחים, עשרות אשפוזים, מאות בדיקות, אלפי כדורים, סביר להניח, ואולי לא, שמשהו יתפספס.
אין לי טענות לשום מוסד רפואי, ולמה? כי אין לי כוח להילחם גם עם מוסד רפואי כזה או אחר. כרגע הבדיקות מראות שיש התדרדרות יום יומית, כל בדיקה מראה שהזמן פועל לרעתי.
התקוה וניפוצה
גיסתי וחבריה, תושבי ציריך, שמכירים את ההיסטוריה הרפואית העגמה שלי, החליטו, לאור הרשלנות ובכלל, שלפני שאני נכנס סידרת ניתוחים (בכבד, בכליות, במעי הדק) אני צריך וחייב לפגוש פרופסור מסוים בציריך, שוויץ, לצורך בדיקה וחוות דעת נוספת.
הם התארגנו ורכשו כרטיסים לי, לאשתי, ולילדתי הקטנה בת ה-6, הם ישלמו על כל שהותנו בשוויץ במשך 10 ימים. אפילו כסף להוצאת דרכונים הם שלחו לנו, מה שנקרא "הכל כלול". חשבתי שזה היה החלק הקשה, אירגנתי 2 ערבים (אחותי ובעלה) שיחתמו לי על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, וכאן הגיעה התדהמה הגדולה ביותר שחשתי בחיי, יותר גרועה מהעבריינים שביקשו ממני פרוטקשן.
המנהל המיוחד שמונה על ידי בית המשפט בשמו של כונס הנכסים הרשמי בתיק בקשת פשיטת הרגל שהגשתי, ביקש מבית המשפט המחוזי, מעבר לערבים, גם 30,000 שקל ערבות בנקאית, כי הוא חושש שלא אחזור ארצה. יתכן והנחת היסוד שלו היא שאשאיר את 2 ילדיי הקטנים כאן, בלי הורים, בשביל כסף??? הצעתי שיוציאו צו עיכוב יציאה נגד ילדיי עד שאחזור, אבל לא, זו הייתה התשובה. לא!!! למותר לציין שאין ברשותי יכולת לממן שכר טרחה ולדאוג לייצוג מקצועי על ידי עורך דין מטעמי.
גם כבוד השופט, שופט בית משפט המחוזי בבאר שבע , הסכים עם ההחלטה: החלטה שאין לי שום סיכוי לבצע. מאיפה אצליח לארגן 30,000 שקל לערבות בנקאית כשאני חי מקצבת נכות בלבד?
הטיסה נקבעה ל-25.4.2013 , יומיים לפני יום הולדתי ה-39. בקצב הזה של מצבי הבריאותי זה יהיה נס אם אגיע ליום הולדת הבאה של גיל 40. לפני הפסח הובהלתי עקב לחצים לבית החולים, הומלץ שאעבור צינתור לכל מקרה, כי אני, על פי הרופאים: "חולה בסיכון גבוה לבעיית לב", לכו תסבירו לרופא שהלחצים הם בגלל מצבי העגום.
אם הייתי נוסע לטיול, הייתי מבין, הטיסה מיותרת, אבל מדובר בחוות דעת רפואית והיות ועד עכשיו נעשו טעויות קריטיות בטיפול בי, אני רואה בנסיעה זו עניין של חיים ומוות. אם הטיסה הייתה על חשבוני - גם אז הייתי מוותר ומעדיף להשתמש בכסף לטובת כלכלת המשפחה, אבל זה לא המצב.
הצעתי, בנוסף לצו איסור יציאה מהארץ לילדי שיבקשו מהם להתייצב במשטרה להוכיח שהם אכן כאן. כמי שהסתבך בחובות בעבר, הדבר האחרון שאעשה לאחותי ובעלה , הערבים שלי לנסיעה זו, הוא לסבכם בחובות שלי. מעבר לכך - אני נזקק לטיפולים יומיומיים. איך אשאר במדינה שאינה שלי, ללא שום קצבת נכות, עם טיפולים יקרים במיוחד? הרי הביטוח הרפואי ששולם על ידי גיסתי וחבריה (כ-600 שקלים ליום) מסתיים ב -3/5 יום החזרה לארץ, לאחריו כל טיפול רפואי פשוט יעלה לי מאות או אלפי יורו שאין לי או למארחי לשלם. בארץ אני מתקיים, כאמור, מקצבת נכות, איך בדיוק אפרנס עצמי בחו"ל?
כרגע המצב תקוע, הטיסה היא עוד 22 ימים. אין לי דרכון כי איני יכול להוציא בגלל הצו, וכל יום שעובר רק מגדיל את הלחץ. אני לא אוכל כמו שצריך, לא מקפיד על לקיחת התרופות וכבר שבוע לא מבצע את בדיקות הדם שאני צריך. מידי יום מתקבל טלפון מהמרפאה לאשתי, "איפה בעלך???"
רופאת המשפחה שלי, שרואה את מצבי הנפשי וקולטת שיש משהו לא "תקין", אמרה לי בשיחה אישית, ש"ה'אוכל' של המחלה הארורה הזו, היא דיכאון", אני לא מפסיק להאכיל את המחלה יום יום.
כנראה, שאצטרך להשלים עם גורלי, לסבול מאי צדק. אני, איוב המודרני. נולדתי להתמודד. אני מסוגל לכל: לרדוף, להתעקש, לצעוק, אבל דבר אחד אני לא יכול לעשות - להסביר לילדיי, שבגלל 30.000 שקלים והחלטה חסרת לב של מערכת בתי משפט, מערכת צדק, הם ככל הנראה יאבדו את אביהם.
לא אסביר להם כי אני לא יודע איך, וגם כי אני לא רוצה שיאבדו אמון במדינה שלנו, שעדיין מבחינתי למרות הכול, זו המדינה הטובה ביותר שיש בעולם!!!.
- במידה ויצליח להיאסף סכום של 30,000 שקלים, נסיעתו של א' תוכל לצאת לפועל. תרומות של כל סכום ניתן להעביר לבנק הדואר סניף 001, חשבון: 20260426.
לפנייה לכתב/ת 
