נימוסים ברשת: לעשות לייק ללוויה של עצמך
הי אודי שחושב שצריך להעלות סטטוס בו הוא מודיע שהוא עוזב את פייסבוק. אל תעשה את זה. ושלום גם לגד שלא נותן לחברה שלו לשמוע את המוזיקה שרכש. צא מזה. ויטה קיירס עם כל מה שצריך לדעת על החיים. הווירטואלים. לגבי הסוג השני היא עדיין לא יודעת
ויטה היקרה,
החלטתי שזה נגמר בינינו, שאני לא יכול יותר ושאני רוצה את החיים שלי בחזרה - החלטתי להיפרד סופית מפייסבוק. כדי לצאת כמו שצריך, אני מנסה למצוא את הניסוח הטוב ביותר לסטטוס האחרון. משהו בסגנון "זה הקיץ האחרון שלי אתכם" רק עם פחות דמעות. תהיתי האם תוכלי לעזור לי לחשוב מה ראוי שייכתב בסטטוס שכזה: האם להודות לכל החברים? אולי לשים לינק לשיר?
תודה,
אודי
אודי, אל תהיה אפס. אם החלטת לעזוב - עזוב, אל תדבר. פייסבוק היא לא החיים ועזיבתה אינה משולה להתאבדות. לכן, אין טעם להתחיל לטרוח על ניסוח של מכתב ליקירים. אתה לא צריך למנות את הסיבות שהובילו אותך לבחור בדלת היציאה, לייבב על כך שאיש בעצם אינו מכיר אותך ובטח גם לא אוהב. באותה מידה, אין טעם לדבר על השקט והשלווה שצפויים לך בצד השני - פשוט קח את הרגליים וצא.
בפרקים הקודמים של "נימוסים ברשת":
אם הדבר מנחם אותך, אני מבינה את הפיתוי. הרי פרסום סטטוס האחרון זו דרך בטוחה להגשים פנטזיה מקברית בלתי אפשרית: להיות נוכח בלוויה של עצמך. אבל בחייך אודי, אתה באמת צריך את כל ה":((((( אל תלך", כל ה"פייסבוק לא תהיה אותו דבר בלעדייך", או חמור מכך את הערות הספקנים שיצקצקו בשביעות רצון "אתה עוד תשוב ילד, אתה עוד תשוב". האם זה לא אותו הדבר ממנו אתה מנסה להימנע?
אתה מבין, אחוזי הדיבוק, שאתה כנראה ביניהם, התרגלו להאמין שמחשבות אנושיות זה המזון של האינטרנט. שאם נפסיק לשתף את הרעיונות שלנו, את הבדיחות או החוויות שלנו - האינטרנט יקרוס והעולם אחריו. מחשבות שפעם ריחפו בתוך הראש שלנו כמו רוחות רפאים חסרות צורה, שהתבשלו על אש קטנה של חום הגוף, נולדות היום ישר עם נוסח וצורה ומוזנות הישר לשורת הטקסט. לכן, כשעלה לך הרעיון לסיים את היחסים עם הרשת החברתית הכחולה, המוח החולה שלך חשב שמדובר בסטטוס חדש. אתה חוטא לעצמך אודי, במקום לציית לבת קול שקוראת לך "חוזה לך ברח", אתה מיד חושב איך אפשר להמיר אותה ללייקים.
מעבר לזה אודי, אתה חייב להשאיר לעצמך מרווח פעולה. אולי מחרתיים תרצה לראות מה עוללו חבריך או אולי בעוד שבוע תחזוק נפשך להעלות תמונה של דוכיפת שנחתה לך על החלון. אז תרצה לשוב לבקר בארץ שזנחת מבלי שתושביה יסקלו אותך באבנים ויאשימו אותך בצביעות ורפיסות של אופי. אתה אפילו לא חייב לסגור את החשבון שלך באופן רשמי ולהתמודד עם המניפוליציות של פייסבוק למשוך אותך חזרה: אין טעם בהצהרות גדולות - רק במעשים גדולים.
ויטה היקרה,
יש לי עקרון שמעצבן אנשים: אני רוכש מוזיקה באופן חוקי בלבד, בטח ובטח כשמדובר באמנים ישראלים. אני אוהב מוזיקה, חשוב לי לתמוך באמנות שאני אוהב ואני אפילו נהנה מכך. הבעיה היא שזה יוצר חיכוכים מוזרים עם חברה שלי. לפעמים אחרי שהיא שומעת אצלי להקה או זמר כלשהו, היא מבקשת אחר כך שאעביר לה את הקבצים לנגן שלה. אבל מאחר ופעולה כזו נוגדת את כל מה שאני מאמין בו - אני מסרב והיא מתעצבנת. מה אני יכול להגיד לה כדי שתרד ממני ופשוט תקנה את המוזיקה שהיא רוצה?
תודה,
גד
גד אתה נודניק אמיתי. היתרון במצב הזה הוא שבסופו של דבר תהיה מוקף אך ורק באנשים שבאמת אוהבים אותך, כאלו שהצליחו להתגבר על האופי שלך. מדובר הרי בבת הזוג שלך, האישה שיום אחד תקריב את זמנה הפנוי ואת גזרתה כדי להביא לך בן בכור לעולם, ואתה מסרב להעביר לה את החדש של מרסדס בנד?
נכון, מבחינה מוסרית ואפילו מבחינה חוקית - הצדק איתך. כל עותק שאדם מכין, בין אם זה לסחבק שלו ובין אם לאשתו החוקית, נחשב להפרה. במקום שהיוצר ירוויח, נניח, 100 שקל ושניכם תהנו מהמוזיקה - הוא יקבל לכיסו רק מחצית מהסכום, ובסופו של דבר הדיסקים שלו יהיו שווים אפילו פחות כי רכישתם תהיה מיותרת. אני מניחה כשאתה ובת זוגך הולכים לסרט או להופעה, שניכם משלמים מחיר מלא על הכרטיסים - מדוע בעצם שאותו מנהג לא יכול גם על דיסק או אלבום דיגיטלי?
הבעיה היא גד, שבזוגיות אין מקום לצדקנות, אלא אם אתה מסוג אותם האנשים שמעדיפים עקרונות על פני אנשים. לכן עצתי לך היא לוותר. העבר לה את המוזיקה שהיא רוצה, עזור לה להכיר אמנים חדשים ואולי על הדרך היא תלמד לאהוב מוזיקה כמוך, ותבחר בעצמה להשקיע ביוצרים. זה כמובן במידה והיא לא תעזוב אותך בשביל גבר פחות קמצן כמובן.
ויטה היקרה
אני יוצאת עם מישהו מזה שנה, במציאות הכל מתקדם טוב, אבל בכל הקשור להתנהלות הווירטואלית - הוא קצת איטי. למשל, עדיין לא החלפנו את סטטוס היחסים שלנו ואין לנו גם אלבום משותף - למרות שכבר עשינו סוף שבוע בצימר. לפני כמה ימים הוא העלה לראשונה תמונה שלי שהוא צילם לאינסטגרם שלו, אבל למרות שאני מעריכה את המחווה, מדובר בתמונה ממש מכוערת ואני די רוצה לבקש ממנו שיוריד אותה. עד כמה אצא פאקצה אם אבקש ממנו להעלות תמונה אחרת?
תודה,
אביבית
אביבית, קודם כל הרגעי, את לא מיוחדת. בני זוג רבים מעדיפים לשמור על פאסון וקור רוח ברשת, ולא להציג את בת הזוג שלהם כמו פרס-בובה שזכו בה בפארק שעשועים. אט אט, כשהזוגיות מפסיקה לאיים עליהם והם מבינים שהחיים שלהם בעצם השתפרו, הם מפסיקים לחשוש גם מביטויי חיבה - גם ברשת.
את צודקת בכך שאת מעניקה משקל להחלטה שלו לפרסם את התמונה באינסטרגם. הוא עצמו אולי לא יסכים איתך ואפילו יטען שאת כרגיל עושה עניין משטויות, אבל אנו הנשים יודעות את האמת, מדובר בהצהרת אהבה מודרנית, בקריאה מגג העולם: "זו האישה שאיתי! אני נמשך אליה כמו שהשמש נמשכת לים לעת ערב, כמו שנמלים לא יכולות לעצור את עצמן לטבוע בשאריות של נס קפה מתוק בספל ישן".
אם תבקשי ממנו להחליף את התמונה רק כי את מוטרדת מהעבודה שחיבור בית השחי שלך יצר קפל עור מוזר - את תעצרי את כל ההתקדמות שלו. תוכלי רק לפנטז על הפעם הבאה שהוא ישתף את קיומך בחייו. דמייני לעצמך שאת אמא, ובנך הקטן מביא לך ציור שצייר בגן. תגובתך ודאי תהיה "כמה יפה הקווץ' שיצרת" ולא, "לא נורא, אולי מחר תצליח יותר טוב". עד כמה שזה ישמע לך מזעזע, כל זוגיות מגיעה בסופו של דבר למקום העצוב הזה שבו הגבר משאיר את הצעצועים שלו מבולגנים, והאישה מנסה להיזכר אם מידת התחתונים שלו היא מדיום או לארג'. לכן, תבלעי את גאוותך תהני מהתמונה, היא אולי לא היפה מכולן, אבל הושקעה בה הרבה כוונה.
