לילה טוב, אמא. לילה טוב, תיאטרון הרצליה
הפרמיירה של "לילה טוב, אמא", ככל הנראה שירת הברבור של אנסמבל תיאטרון הרצליה שהתבשר על סגירתו, היתה מההישגים הדרמטיים הגדולים שלו
שעות ספורות לפני שהמסך נפתח וקסם התיאטרון השכיח לזמן מדוד את הסערות שבחוץ, התקבלה ההודעה על סגירתו של אנסמבל הרצליה. איומי סגירה מרחפים בשמיו של התיאטרון הקטן בהרצליה מימי ראשיתו, אבל הפעם, עושה הרושם, זה סופי ומוחלט.
אתמול בשעות הבוקר זומן מנהל התיאטרון עודד קוטלר ללשכתו של ראש עיריית הרצליה והתבשר על ההחלטה לסגור את השיבר. השטח סער וכצעד מחאתי של נידונים שסופם נחתם, החליטו בתיאטרון לעשות את מה שהם יודעים לעשות - כי ההצגה חייבת להימשך.
הודעות SMS שנשלחו בבהילות קראו לכל מי שאפשר להגיע לתיאטרון כאות סולידריות. ההצגה "לילה טוב, אמא" פתחה מסך וסגרה תיאטרון.
לא רבים הם אנשי התיאטרון שנענו לקריאה. אלה שבאו, דיברו על הכרזת מלחמה על ציבור שלם. מנהל תיאטרון חיפה, משה נאור, היה היחיד מהעומדים בראשם של התיאטראות הממסדיים שהגיע, ולא רק בשל העובדה שמדובר בהפקה משותפת לשני הגופים. "למרות שהתקופה הנוכחית וכל הדיבורים על קיצוצים נוספים מבהירים שסגירת מוסדות תרבות היא רק עניין של זמן, לראות את הכותרת הזו ב-ynet זה פחד אלוהים. אתה כל הזמן שואל את עצמך מי הבא בתור", אמר.
איגוד במאי התיאטרון יצא חוצץ נגד החלטת עיריית הרצליה לסגור את שערי התיאטרון. "זה תקדים מסוכן שאין להשלים עמו", אמרו והודיעו שאין בכוונתם לוותר על המשך קיומו של האנסמבל. במציאות הנוכחית קשה לראות כיצד קול המחאה החלש והמוחלש, מביא לשינוי הגזרה. באיגוד קראו למשרד התרבות להתערב אבל עד לסופו של אירוע המחאה בהרצליה.
שירת הברבור של תיאטרון הרצליה, אם אכן מדובר בסוף פסוק, היתה מפוארת. "לילה טוב, אמא" - מחזה על בת שכובד חייה מוביל אותה להחלטה מפוכחת לשים סוף לסבל ועל אם קצת משוגעת והרבה מתנערת מאחריות - הרגיש לאורך הערב כמו אלגוריה אכזרית למציאות של התיאטרון בו הוא מציג.
שעה וחצי מתחילת המחזה שכתבה מרשה נורמן, תיכנס הבת לחדרה, תנעל את הדלת, תכוון אקדח לרקה ותירה. הכל מתוכנן לפרטי פרטים: רשימת מטלות שעוד צריך להספיק וסדרת פעולות שהיא מכתיבה לאמהּ לבצע כשהירייה תשמע. זה הזמן שאוזל בשקט, הדקות שמחשבות את קיצהּ לאחור, שהופכים את מה שמתקיים בין השתיים בזמן שעוד נותר, לתמצית.
גם ההצגה, שבסופה ירד המסך על התיאטרון, הפכה אמש לתמצית עיקרו של המקום והרגע.
זהו דואט מאופק וחונק, התגוששות או היאחזות נואשת, ניסיון כושל לשכנע את מי שכבר קיבל החלטה להרים ידיים ולוותר על חיים מאוסים שמתקיימים בצל מחלה, אך ורק מכוחו של הרגל. על הבמה נלחמות, לחיים ולמוות, לאורה ריבלין ובתה נינה קוטלר, והקרב העצוב והמקסים הזה בין השתיים, שבו נקשרים הקצוות ונסגרים חשבונות פתוחים, שובר את הלב.
זה לא רק המחזה האכזרי או הבימוי הרגיש והמדויק של איציק ויינגרטן, שדחף אמש את שתי השחקניות לקצה ואת הקהל אל תהומות הרגש. ריבלין, שחקנית אקזמפלר שכל תפקיד שלה מצליח איכשהו לפרק ולהרכיב את מרכיביה הדרמטיים מחדש, ומולה קוטלר, שמבליחה לעתים נדירות מדי לבמה, שיחקו חשוף וכשהקרביים חשופים על הבמה רוחש נס קטן ונדיר.
הקשר המשפחתי של השתיים לאנסמבל תיאטרון הרצליה היה ללא ספק מנוע רגשי, טעון ומטעין, למה שהתחולל על הבמה. ריבלין, רעייתו לשעבר של עודד קוטלר, היתה מחבורת המייסדים של האנסמבל לפני 13 שנה. נינה קוטלר היא בתם המשותפת. בעלה הנוכחי של ריבלין, הבמאי גדליה בסר, היה מנהלו הראשון של האנסמבל. כשאור האולם נדלק בתום ההצגה ומחיאות הכפיים והאווירה הדחוסה סערו, ניסתה ריבלין לאסוף את עצמה כדי לומר את אשר על ליבה אבל הגוף שרעד מהטרגדיה הדרמטית או מכובד המעמד, השאיר אותה שותקת.
"אם הייתם באים יותר בימים רגילים, אולי לא היינו מגיעים לסגירת התיאטרון", אמר עודד קוטלר לקהל שהגיע. אולי. בינתיים מחכים בתיאטרון למוצא פיהם של מקבלי ההחלטות. אולי, כך רוצים להאמין גם יוצרים ושחקנים מהתיאטרון ומחוצה לו, בכל זאת יימצא פתרון שיאפשר להצגה להימשך.
