ממשה ועד לפיד: הציפייה לשלמות המנהיגים

פרשת "שמיני" נקראת על פי רוב מיד לאחר חג הפסח. הפרשה פותחת בסיפור חנוכת המשכן שנבנה לאחר עמל רב. משה רבנו, מנהיג האומה, משמש ככהן הגדול עד לרגע חנוכת המשכן, ואז באבחת רגע בתום היום השביעי משה מבין כי הוא נצטווה למנות את אהרון ככהן הגדול.

וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל-אַהֲרֹן, קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה--תְּמִימִם; וְהַקְרֵב, לִפְנֵי יְהוָה" (ויקרא ט', א'-ב').

הקפדה יתרה

על מה נענש משה? העונש ניתן לו משום שסירב לבקשת הקדוש ברוך הוא להנהיג את העם ולהוציאו ממצרים. העונש שקיבל היה מניעת כניסתו לארץ והפיכת אהרון אחיו לכהן הגדול. "כל שבעת ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וסבור שלו היא, בשביעי אמר לו: לא שלך היא אלא של אהרון אחיך היא, זה שכתוב -'ויהי ביום השמיני'" (מדרש רבה י"א ,ו').

הציפייה ממשה כמנהיג היא שיהיה מושלם. התפקוד של המנהיג חייב להיות ללא רבב. על כל מעידה, משה שילם בחומרה רבה פי כמה בהשוואה לאחרים. למען ישמעו ויראו.

אהרון הכהן הגדול ובניו מתחילים במלאכת הקרבת הקורבנות. בין שלל ההנחיות יש סדרי פעולה ברורים, מה קודם למה וכדומה. נדב ואביהוא, שני בניו של אהרון, חורגים מהכללים ומשלמים על כך בחייהם.

"וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה" (ויקרא י', א'-ב').

מה שאסור לך מותר לי

למעשה, בני אהרון משמשים בקודש כמשרתי העם ונציגיו. האם לא היה מקום להקל עליהם מעט בחריגה הקטנה שלהם? רש"י בפירושו מסביר מה באמת היה חטאם הגדול: ייתכן ונכנסו שיכורים למשכן או ש'"הורו הלכה בפני משה". כך או כך העניין עדיין תמוה מאוד.

הקביעה שעל נציגי העם למלא את החובות ואת תפקידיהם מתפרשת כאבסולוטית בפרשת שמיני. החריגה מהחובות שעברו בני אהרון הכהן הביאה לעונש חריג ומיידי. מה שאסור - אסור, והמותר - מותר. אין שתי כפות צדק שונות.

במדינת ישראל של היום, נציגי הציבור שסרחו חלקם משלמים את חובם ונענשים, חלקם מצליחים בעזרת תהליכים פתלתלים להתחמק מעונש, וחלקם נאשמים ועומדים לדין בעקבות החשש של הפרקליטות שרואה צל הרים כהרים.

"השלטון משחית" אינה אמירה בעלמא. לצערנו, אנו נחשפים רק למעט מהנהנתנות וממנעמי השלטון ולאפס קצהו של בזבוז כספי הציבור. ממשלה חדשה ונציגים חדשים מהווים הזדמנות מרעננת לרענון המידות והערכים של נבחרי הציבור. הדיון בגברת כהן מחדרה הוא חשוב, אבל אינו העיקר. האם השווה עצמו שר האוצר, יאיר לפיד, למשה רבנו? גם זה אינו לב העניין. מעשיו יעידו עליו, וישפיעו על כולנו.

עם מות בניו ממשיך אהרון במשימתו באצילות "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן ."(ויקרא י', ג').

המסר המרכזי העובר כאן כחוט השני - לא תתקבל סטייה של אנשי השלטון ממסגרת החוק. דבר זה מהווה נדבך מהותי בשלטון החוק וצריך להיות נר לרגלי כולנו.