כשרבין התפטר בשידור חי. השבוע לפני

7 באפריל 1977 היה אחד הערבים הדרמטיים ביותר בתולדות מדינת ישראל. קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב זכתה באותו ערב לראשונה בגביע אירופה לאלופות וזמן קצר לאחר מכן הודיע ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, על התפטרותו מראשות מפלגת העבודה ערב הבחירות לכנסת התשיעית, בשל פרשת חשבון הדולרים, וכל זאת בשידור טלוויזיה לקראת חצות.

השבוע לפני - כל הכתבות בסדרה

רבין פרש למעשה בפועל מתפקיד ראש הממשלה, כיוון שלא יכול היה להתפטר באופן רשמי מראשות ממשלת המעבר שכיהנה אז, בעקבות חוות דעת שנתן היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, בפרשה שבה החזיקה רעייתו של רבין, לאה, חשבונות דולרים בארצות-הברית בלא היתר ובניגוד לתקנות מטבע חוץ באותה תקופה.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

"זה סוף עצוב", אמר רבין בראיון בערוץ 1, שבו הודיע על החלטתו להתפטר מראשות הממשלה ולא להתמודד בראשות מפלגת העבודה בבחירות לכנסת, שהתקיימו קצת יותר מחודש לאחר מכן. מאוחר יותר אמר בראיון לרשת ב': "אני גאה בכל אשר עשיתי. אני אדם ההולך בראש זקוף, מסתכל בגאווה על העבר ובאמונה לעבר העתיד".

רבין הסביר מדוע החליט להתפטר, אף שברק הטיל את האחריות על אשתו לאה. "אני מרגיש אחריות פורמלית כמו אשתי לכל מה שהתרחש", הוא אמר. "אינני מוכן להשלים שמעמדה כלפי החוק יהיה שונה משלי, ואם היא תעמוד לדין – אעמוד איתה. לא אטען לחסינות כחבר כנסת וכל מה שיידרש ממני כדי לעמוד במשותף, ביחד – אני אעשה". בראיון הטלוויזיוני ישבה לאה רבין לצד בעלה, אך הצלמים קיבלו ככל הנראה הוראה שלא לצלם אותה.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

בסיום דבריו בראיון בטלוויזיה אמר רבין כי הרגשתו כבדה, משום שנאלץ לסיים את תפקידו בטרם עת. לדעתו, איבדה מדינת ישראל ראש ממשלה שהיה לו סיכוי טוב יותר מכל אחד אחר לקדם שלום ולמנוע מלחמה. עם זאת הוסיף רבין כי הוא מקווה שהקריירה הציבורית שלו לא נסתיימה בכך, אך בשלב זה אמר שהוא לא רוצה להיכנס לשאלות לגבי העתיד.

אף שרבין היה כבר מוכן ב-21:00 בערב למסור את הודעתו הדרמטית בשידור טלוויזיה, הוא המתין לסיום משחק הכדורסל בבלגראד. רבין עצמו צפה לסירוגין במשחק בטלוויזיה שהייתה בלשכתו. הכתבים של הטלוויזיה והרדיו המתינו בסבלנות עד לסיום המשחק ואז שידרו בחי את ההודעה הדרמטית.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

לאה רבין התראיינה ל"ידיעות אחרונות" וקיבלה את כל האחריות. "לאורך כל דרכנו המשותפת - אני המטפלת בפיננסים של המשפחה, משלמת את כל החשבונות ועורכת על כל הקניות. יצחק אף פעם אינו הולך לקניות. אפילו את הבגדים שלו - אני קונה". על התפטרותו של בעלה מראשות העבודה אמרה: "זהו חשבון משותף, וברגע שקיבל על עצמו את האחריות הפורמלית והמוסרית אין כל מקום לפיצול". היא אמרה כי לא מדובר בסוף דרכו הפוליטית של רבין, "זהו פסיק ולא נקודה".

זמן קצר לאחר הפרישה החלה מלחמת הירושה על ראשות מפלגת העבודה בין שמעון פרס ליגאל אלון. רבין וגולדה מאיר תמכו באלון, אך בסופו של דבר נבחר פרס לעמוד בראש הרשימה בבחירות לכנסת. באותה מערכה איבדה המפלגה לראשונה בתולדות המדינה את השלטון. רבין המשיך לכהן במשך שבע שנים כחבר כנסת, וב-1984 מונה לשר ביטחון בממשלת האחדות הלאומית. בשנת 1992 הוא שב לכהן כראש הממשלה, תפקיד שמילא עד היום שבו נרצח.

היסטוריה בצהוב

באותו זמן שבו רבין התכונן להודעה, שיחקו המכבים מתל-אביב באולם פיוניר בבלגראד מול וראזה מאיטליה. המשחק היה צמוד בסיומו. ג'ים בוטרייט, שהלך לעולמו לפני כמה שבועות, העלה את מכבי תל-אביב ליתרון 73:76.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

בוב מורס מהקבוצה האיטלקית צימק לנקודה וכשנותרה פחות מדקה היה זה שוב בוטרייט שהגדיל את היתרון לשלוש. איבן ביסון מווראזה צימק שוב לנקודה 77:78 וכשנותרו שבע שניות לסיום העביר השופט האנגלי דיוויד את טרנר את הכדור לאיטלקים, לאחר ששרק לצעדים של לו סילבר. האיטלקים נכשלו בניסיון ההתקפה האחרונה והמכבים חגגו: "הגביע הוא שלנו".

כשטל ברודי הניף את הגביע, שרו אלפי האוהדים הישראלים שהיו באולם את "התקווה". הצופים רקדו משמחה והתחבקו איש עם רעהו בהתרגשות רבה, לנגד עיניהם של מאות השוטרים ואנשי הביטחון היוגוסלבים, ששמרו על הסדר באולם ומחוצה לו. כמה תקריות העיבו על החגיגות, שנמשכו עד אור הבוקר. אוהדת ישראלית הותקפה על-ידי ערבים לאחר שצעדה ברחוב עם דגל ישראל. לאחר מכן נרגם אוטובוס של אוהדים ישראלים. השוטרים המקומיים פיזרו את המפגינים הערבים, אך איש מהם לא נעצר.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

הפורצת הישראלית הראשונה

בתחילת אפריל 1953 פורסם ב"ידיעות אחרונות" כיצד נעצרה הצעירה סילביה, שזכתה לתואר המפוקפק "הפורצת הישראלית הראשונה". סילביה, שעלתה בשנת 1948 מהונגריה עלתה עם בן זוגה לארץ והשניים התגוררו בעכו. ארבע שנים לאחר מכן הם נפרדו והיא עברה לנתניה שם עברה לדרך הפשע.

סילביה, בעלת הופעה אלגנטית, ניצלה את העובדה שאיש לא חשד באותם ימים בנשים שיכולות לפרוץ לבתים. היא עלתה במדרגות בנייני מגורים לאור יום, ובפעמים הנדירות שבהן נשאלה למעשיה, היא שלפה מתיקה מרגרינה "שחורה" או חפיסת שוקולד תוצרת חוץ. היא בחרה בדירות בקומות העליונות, כדי שלא תיתקל בטעות בשכן שיורד במקרה במדרגות. באותם ימים בעלי הדירות באותן קומות לא כל כך נזהרו ולא הגנו על ביתם מפני פורצים.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

כשהייתה מגיעה לקומה העליונה שלפה סילביה מפתח גנבים ואם הוא לא סייע בידה, היא הייתה מוצאת דרכים אחרות להיכנס לדירות. בפנים הייתה ממלאת את כליה בכל טוב, החל מתכשיטים ודברי ערך אחרים וכלה במקלטי רדיו ומכונות גילוח חשמליות.

מי שהוביל למעצרה של סילביה הייתה אישה שישבה וסרגה בדירתה שבקומת הגג בתל-אביב. היא שמעה רחש חשוד וכאשר הציצה דרך חור המנעול של דלתה, נתקלה עינה בדמותה. חיש מהר פתחה בעלת הבית את הדלת, הלמה בסילביה וזו נעצרה. בחקירתה סיפרה כי שאבה את "חוכמתה העבריינית" מהספרות הבלשית.

נפט בחיפה ושקרנים באשקלון

ונעבור לחיפה. בתחילת אותו חודש נפוצה שמועה בעיר על-ידי פועלים מהקריות, שנמצא נפט לא רחוק מבתי הזיקוק במפרץ חיפה. מהר מאוד הפך הנושא לשיחת היום בעיר.

כתב "ידיעות אחרונות" בצלאל הדר מיהר לזירת האירוע. הוא קפץ לתוך מונית וביקש מהנהג לקחת אותו לשדות הנפט. הנהג לא הניד עפעף ומיהר להסיע את הכתב לעבר בתי הזיקוק. "לרגע הייתי משוכנע כי אכן קידוחי נפט לנגד עיני", תיאר הכתב. "מול בתי הזיקוק עמד מבנה פלדה משונה. מבנה שדמה מאוד לאלה המצויים בשדות נפט. אולם, חקירה יסודית של הכתב החרוץ העלתה כי מדובר במבנה השייך לבית החרושת הסמוך, המייצר חלקי ברזל לבניין.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

ואיך נראו בתי המשפט באותה תקופה? לאחד מבתי המשפט בדרום הארץ הובא עולה ממעברת מגדל אשקלון, שהואשם בגניבה. לאולם הגיעו גברים לובשי פיז'מות, שהתווכחו זה עם זה. אשת הנאשם ישבה באולם, חלצה שד והניקה את תינוקה הרך.

הנאשם עצמו אמר: "מימי לא גנבתי. בחוץ לארץ הייתי שוטר". אחריו עלו לדוכן עדי התביעה וההגנה. עדי ההגנה אמרו בזה אחר זה: "הנאשם היה מצחצח נעליים", "הנאשם היה מקבץ נדבות", ועוד סיפורים על עברו. בהמשך התברר כי הנאשם שילם כדי שיעידו לטובתו. השופט עצר את הדיון ואמר: "מימי לא ראיתי שקרנים כה רבים במקום אחד".

המשטרה מחלקת פרסים

באפריל 1953 פורסמו ב"ידיעות אחרונות" קריקטורות של עבירות תנועה. קוראי העיתון התבקשו להתבונן היטב ב-30 הציורים ולזהות מהי העבירה. את פתרון החידה ניתן היה לשלוח למטה הארצי, מחלקת התנועה ומדור ההסברה.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

ומה הפרסים שהציעה מחלקת התנועה במשטרת ישראל? טיול מאורגן ליומיים לאילת באוטובוס ובמטוס. שעון יד לגברת תוצרת שוויץ. אופניים חדישים. מערכת כלי שולחן 18 חלקים, וגם 100 סכיני גילוח תוצרת חוץ.