אם תישאר בחיים: המסע האחרון של שמואל שילה
"אם תישאר בחיים" הוא הסרט האחרון של השחקן שמואל שילה ז"ל, אותו לא הספיק לראות. מי שכיכב בטלוויזיה ובתיאטרון יצא למסע בזמן, כדי להראות לילדיו את שעבר כילד בשואה. "הוא לא בכה על המתים, אלא על העיר שהשאיר מאחוריו", מספר בנו
את שמואל שילה ז"ל כולנו הכרנו. הוא היה שמיל החביב מ"רחוב סומסום", גורלי מ"אבדות ומציאות" ויוסק'ה מ"חטופים". מלבד זאת הוא שיחק בעשרות הצגות תיאטרון, סרטי קולנוע ואף אחראי על הקמת תיאטרון הנגב ב-1983. אבל העבר של השחקן הנעים, שהשאיר אחריו קריירה עניפה אותה בנה בשתי ידיים, לא השתקף בשום תוכנית טלוויזיה בה שיחק. הוא איבד את כל משפחתו בשואה, ברח מהגטו וחי בתחושה שכל דקה יכולה להיות האחרונה בחיו.
המלצות צפייה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה
הערב (א') ישודר בערוץ 10 הסרט "אם תישאר בחיים", המספר את סיפורו בתקופת מלחמת העולם השנייה. בסרט, יוצא שילה למסע יחד עם בני משפחתו ללוצק שבפולין ומבקר במקומות בהם התחבא, פוגש באנשים שהיו קרובים אליו ובחוויות שעבר כילד. שילה, למרבה הצער, לשילה א זכה לראות את הסרט ונפטר בגיל 81 ממחלת הסרטן, חמישה שבועות אחרי שחזר מהמסע. בנו, אבי שילה, היה אחד האנשים שליוו אותו בנסיעה. "לפני ארבע שנים אבא שלי כתב ספר בשם "סיפור אישי?" על הסיפור שלו בשואה". מספר שילה הצעיר. "האוניברסיטה העברית בירושלים פנו אליו ורצו לסרט שמתבסס על חויוותיו. הוא ביקש שילדיו יתלוו אליו למסע, אז אחותי ואני נסענו יחד איתו ביוני 2010".
הוא דיבר בבית על מה שעבר בשואה?
"היינו מדברים על זה המון בבית והייתי גם קורא הרבה על השואה ואז מתקיל אותו בשאלות. הוא תמיד ענה לי על הכל. אבל למרות שהוא סיפר לנו במהלך השנים על כל מה שהוא עבר, רק במסע זה הפך למוחשי באמת. היו פרטים שהתגלו רק תוך כדי הביקור".
שמואל שילה נולד לאברהם ודבורה ב-1929. משפחה עם ארבעה ילדים שהתגוררה בעיר לוצק שבפולין. המשפחה נחשבה לאמידה יחסית והחזיקה בבעלותה מפעל לסודה. כשהמלחמה פרצה החליט אביו לצאת לראות מה קורה במפעל. בנו הגדול, אחיו של שמואל, הצטרף אליו. מאותו ביקור במפעל חזר אחיו לבדו לאחר שאברהם נהרג. משפחת שילה ברחה מביתם והסתתרה מתחת לאדמה כחודש. כשיצאו מהמחבוא בלית ברירה נאלצו לעבור לגטו.
המשפחה התפצלה וחלק מהאחים של שמואל ברחו. הוא נשאר יחד עם אימו. בשלב מסוים הם הצליחו להימלט מהגטו והגיעו למפעל נטוש, שם החליט שמואל לבדוק אם יש מקום להסתתר. בזמן שעלה הגיעו הגרמנים וירו באימו. שילה הצעיר מספר שאביו מעולם לא סלח לעצמו על זה שהשאיר אותה שם לבד. אחר כך הסתתר שמואל בכל מיני מקומות, נעזר באנשים שנתנו לו מחסה לפעמים עבור זהב שהיה ברשותו. הוא עבר מסע ארוך עד לסוף המלחמה ב-1944, אז איתר את אחותו ויחד יצאו לישראל דרך איטליה באוניית מעפילים.
הוא התלבט אם לצאת למסע הזה או שהיה לו קל להחליט?
"הוא היה מספר לנו הרבה על העיירה שגדל בה. היה חשוב לו שיבינו שבסרט הוא לא שחקן אלא אדם שבא לספר את הסיפור. בגלל זה הוא לא הסכים לחזור שוב על הסיפור ולצלם עוד סצנה. היה לו גם חשוב שאחרי כל פעם שביקרנו במקום קשה, נלך לשתות בירה ונהנה קצת. הוא מאוד התגעגע למקום שבו גדל. הוא בכה שעזבנו ואמר לי שהבכי לא היה על המתים אלא על העיר שהוא השאיר מאחוריו".
איך התחלתם את המסע? הוא זכר את כל המקומות בקלות?
"בבורות. איפה שקבורים לא מעט יהודים. היה חשוב לו להגיע דווקא לשם קודם כדי להבין מה קרה. זה הייתה גם אחת החוויות הקשות. בכינו מאוד. הוא זכר במדויק איפה נמצא כל מקום. בסוף המסע הוא אמר לי 'זה לא שווה את זה'. הוא דיבר על המשך החיים, לא על המסע. אמרתי לו: 'אבא מה זאת אומרת? אני הבן שלך. יש אותנו ואת הנכדים'. הוא שתק. אחר כך הבנתי שהוא חי במשך כל השנים מאז שהגיע לארץ במחשבות על העבר".
אחרי שהגיע לארץ הצטרף שילה לפלמ"ח וייסד יחד עם חברים נוספים את קיבוץ צאלים, שם גם התגורר יחד עם משפחתו. בזמן הזה התחיל ללמוד משחק והשתתף בהצגות תיאטרון רבות. "המשחק היה בשבילו הזדמנות לספר סיפור ולברוח ממה שהיה לו קשה לזכור. הוא התגעגע לגעגועים לארץ ישראל".
עם כל מה שהוא עבר זה היה בית שמח או עצוב עבורך כילד?
"זה היה בית שמח שתמיד שרו בו שירים ואבא היה מארגן את ארוחות החגים והשבת בקיבוץ. הוא היה קונה רק ספרים והשקיע בנו בעיקר בלימודים. הוא היה אבא דומיננטי ותמיד הייתי הבן של. אהבו אותו מאוד בכל מקום והוא היה מאוד נערץ, אבל אני לא בטוח שבתוך תוכו הוא היה שמח כל כך".
בזכות המסע הרגשת שהכרת צדדים אחרים שלו?
"הבנתי שאי אפשר היה לעשות כלום במצב כזה חוץ מלברוח. הבנתי בפעם הראשונה מה זה להיות גולה בארץ נוכריה. אבל לא הסתכלתי עליו אחרת בגלל זה. הוא תמיד היה הוא. גם במסע הזה. עד גיל 12 הוא חי חיים נורמלים ויום אחד הוא פשוט איבד את הכל. הוא נשבע שהוא יספר את הסיפור ויעזור לאחרים לא לשכוח את כל מה שקרה".
מה היה הקטע הכי קשה במסע?
"כשהיינו בבור. אנשי ההפקה של הסרט שהיו דתיים לייט שאלו אותו אם הבריחה שלו קשורה לאלוהים ומה היחס שלו בכלל אליו באותו זמן. אבא ממש כעס. הוא אמר להם שלא היה אלוהים וכל מה שהוא רצה לעשות זה לא למות. לא עניין אותו ישראל או ציונות באותו זמן אלא פשוט לא למות כמו כלב. לא יכלתי לעמוד בזה".
אתה מצטער שאבא נפטר לפני שזכה לראות את הסרט?
"אני חושב שלא היה מעניין אותו לראות איך הוא יצא, אלא מה ששינה לו ומה שהוא רצה שיקרה זה שהסיפור הזה יסופר ושלא ישכחו".
