צפו: ראיון נדיר עם הקושר האחרון נגד היטלר
אוולד היינריך פון קלייסט הלך לעולמו בחודש שעבר. הוא היה שייך לקבוצה קטנה שסיכנה את חייה בניסיון לשים קץ לשלטונו של היטלר. בראיון שהועבר ל-ynet הוא מספר על נקודת המפנה עבורו, על השותפים הנאצים ועל מפקדו הנערץ. "אלו שעיניהם היו פקוחות יכלו לראות מה הולך לקרות"
ביום חורפי אחד, בראשית שנת 1944, נכנס קצין גרמני צעיר ממוצא אצילי, סגן אוולד היינריך פון קלייסט, לאחד ממרכזי הפיקוד של גרמניה הנאצית – קומפלקס משרד ההגנה שברחוב בנדלר, ברלין. מעטים מאלו שראו אותו חולף במסדרון ידעו כי לא הגיע לבירה במשימה צבאית שגרתית, אלא בשליחות סודית ביותר מטעם ארגון קטן, אקסקלוסיבי ובלתי חוקי בעליל: תנועת ההתנגדות האנטי-נאצית בגרמניה.
מטרת ביקורו היתה פגישה עם קולונל קלאוס פון שטאופנברג, מפקד הזרוע הצבאית של התנועה, כדי להתנדב למשימה חשובה ומסוכנת מאין כמותה. סוכני תנועת ההתנגדות במפקדה של היטלר שיבצו אותו כחייל תצוגה, שהיה אמור לדגמן חגור קרב חדש בפני הפיהרר. קלייסט היה אמור לשאת על עצמו חגורת נפץ ולהתנקש בחייו של היטלר באחד מפיגועי ההתאבדות הראשונים בהיסטוריה. כך נזכר ב-1998 בראיון לחוקר ניקולאס נֶטוֹ:
"הכול החל בינואר 1944, כאשר קיבלתי טלגרף משולנבורג (אחד מראשי תנועת ההתנגדות) שאמר לי לחזור ולדווח על הגדוד שלי, גדוד מספר 9. פגשתי את שולנבורג בדירה שלו, והוא הגיע היישר לעניין ואמר לי 'הבט, הכול מוכן. הכול תוכנן. חסר רק מתנקש להרוג את היטלר. האם תסכים לעשות את המעשה?' הוא הוסיף והסביר כי אם אסכים להרוג את היטלר, אתפוצץ איתו יחד.
"שולנבורג הפגיש אותי עם שטאופנברג, ששהה בברלין באותה עת, לתדרוך לקראת המשימה. הוא קיבל אותי בנחמדות ובחום האופיינים לו והציע לי לשתות קוניאק .... שטאופנברג היה מקסים, מנומס ביותר, רציני, ברור ומרשים בנחישותו לפעול ... היתה לו מין עוצמה אישית מדהימה, אשר מילאה את כל החדר .... דיברנו על המשימה, ושטאופנברג הקצה לי 24 שעות לחשוב אם אני מוכן לעשות את זה. נסעתי מיד הביתה כדי לבקש את עצתו של אבי".
אביו של קלייסט, ברון ובעל אדמות ממזרח גרמניה, היה בעבר אחד ממייסדי תנועת ההתנגדות האנטי-נאצית. ב-1938, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, יצא מטעם התנועה למשא ומתן חשאי עם בריטניה על שיתוף פעולה בהפיכה נגד היטלר, עבירת בגידה שדינה היה מוות. כעת שאל אותו בנו כיצד עליו להשיב לשטאופנברג. לפי עדותו של הבן, הלך הברון לרגע לחלון החדר, הסתובב ואמר לו: "עליך לעשות את זה. מי שמפספס הזדמנות כזאת, לעולם לא יהיה עוד מאושר".
בסופו של דבר בוטלה התצוגה ברגע האחרון במהלך אבטחה קלאסי של "שבירת שיגרה". שיטות הביטחון של היטלר הצילו את חייו פעם נוספת. קלייסט לא פרש מתנועת ההתנגדות – הוא המשיך לסייע למחתרת ככל שהתבקש, ואף עמד לצדו של מפקדו הנערץ, קולונל שטאופנברג, במהלך ניסיון ההפיכה הכושל נגד היטלר ב-20 ביולי 1944. רק בנס ניצל מהגרדום הנאצי והצליח לשרוד את המלחמה. אביו, לעומת זאת, הועמד לדין בגין בגידה והוצא להורג.
במהלך המחקר לספרי "ואלקירי", על ההיסטוריה של ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ניסיתי לראיין את קלייסט אך הדבר לא הסתייע. חוקר אמריקני, ניקולאס נֶטוֹ, הצליח לראיין אותו פעמיים ואפילו להסריט את אחד הראיונות. את המסמך ההיסטורי הנדיר הזה, שהגיע לידי ynet באדיבותו של המראיין, יש לראות כמובן בהקשר.
בראיון ב-1998, דיבר קלייסט על כך שהשואה ויתר פשעי המלחמה ההמוניים של המשטר הנאצי היו אחד המניעים העיקריים שלו ושל חבריו להתנגד להיטלר, בד בבד עם השאיפה להציל את גרמניה מחורבן. כך אמר אז:
"הפיכה מוצלחת הייתה מאפשרת לצבא הגרמני לשחרר את המחנות ולשים קץ לשואה. אני חושב שמטרה זו לבדה הייתה שווה את הסיכון. היא הייתה מאפשרת לגרמניה האחרת שעבורה נאבקנו לנקום את פשעיו של היטלר ולהביא את האשמים לדין. האשמים ברצח עם ובפשעי מלחמה היו נשפטים ונענשים במלוא חומרת הדין על ידי המדינה שהייתה קמה לאחר ההפיכה. לו הייתה מצליחה, הייתה ההפיכה מאפשרת לגרמניה לשחרר את עצמה ואת שאר אירופה הכבושה. אנחנו כגרמנים היינו יכולים אז לנקום בעצמנו בנאצים על פשעיהם ועל הנזק לשמה הטוב של גרמניה".
"הזוועה והבושה של השואה תמיד היו נשארות איתנו. אבל לפחות היינו יכולים לומר שאנחנו הגרמנים היינו אלה שהרסו את היטלר. ב-20 ביולי, 1944, הגורל שדד מאיתנו את הסיכוי האחרון שלנו".
טענתו מאומתת ביומנים מהתקופה, ובמסמכים שהקושרים עצמם הכינו לקראת ההפיכה. בסדרת הפקודות שהכין קולונל שטאופנברג, מפקד הזרוע הצבאית, לקראת ניסיון ההפיכה של 20 ביולי 1944 כלולה גם פקודה לשחרר את מחנות הריכוז וההשמדה ולהפסיק את פעילותם. פילדמרשל פון ויצלבן, האדם שהיה אמור לפקד על הצבא הגרמני לאחר ההפיכה, כתב בפנייה פומבית שהכין לחיילים כי "יותר מכל אנו פועלים בשל הפשעים שמבוצעים מאחורי גבכם".
בדברים אלו, יש כמובן, אפולוגטיקה שיכולה להרגיז רבים. רצח היהודים ויתר פשעי המלחמה של המשטר הנאצי לא בוצעו הרי מאחורי גבו של הצבא, אלא בשיתוף פעולה מלא מצדו. האפולוגטיקה הזאת ניכרת גם בדבריו של קלייסט בראיון. הוא מדבר על שיתוף הפעולה של הקושרים עם שני קציני SS בכירים, הגנרלים היינריך הלדורף וארתור נבה, שניהם פושעי מלחמה נאצים ידועים לשמצה.
הלדורף היה מפקד משטרת ברלין, ואחריותו לרדיפת היהודים בבירה היתה כבדה. נבה היה מפקד איינזצגרופה,
אחד מיחידות הרצח שהשמידו יהודים בחזית המזרח. ועם זאת, כפי שאומר קלייסט, נבה והלדורף העבירו מידע סודי מלב המערכת הנאצית – הפיכה נגד המשטר לא היתה אפשרית בלעדיו. בעולם הפגום שבו הם חיו, בתנאים קשים מנשוא, קלייסט וחבריו חרפו נפשם כדי לחסל את היטלר ולעצור את המלחמה וגם את השואה – אומץ לב שראוי להערכה והוקרה מיוחדת גם - ובמיוחד - בישראל.
המחבר הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, ומחבר הספר "ואלקירי – ההתנגדות הגרמנית להיטלר ". מאמר זה יתפרסם גם בבלוג שלו, הינשוף .
המראיין ניקולאס נטו הוא קולנוען תיעודי עצמאי שחי ועובד בבוסטון. הראיון שלו עם פון קלייסט נערך ב-2001. נטו סיפר ל-ynet על התרשמותו מפון קלייסט: "הוא היה אריסטוקרט בכל רמ"ח אבריו".
לפנייה לכתב/ת 
