ילדים מבינים שואה? תשאלו את אמא של נפתלי
ספרי שואה לילדים נוטים להיות דידקטיים ורק מעטים מהם מצליחים להציג מהלך ספרותי נגיש וחכם בתיאורם את הנושא הרגיש. בספר אחד נפתלי מוצא את שורשיו, ובאחר יאנוש קורצ'אק מוצג כמעט מבלי לדבר על הסוף הטרגי
כיום נמצא כמעט בכל חנות ספרים אזור המיועד ל"ספרי נושא" לילדים, או אם להיות יותר מדויקים: "ספרי בעיה". באזור זה נמצא ספרים שמבקש להתמודד או לטפל במצבים ספציפיים מחיי הילדים: גמילה מחיתולים וממוצץ או היום הראשון בגן, לצד עיסוק בנושאים מורכבים כמו מוות וגירושין. לרוב יהיו אלו ספרים דידקטיים שאיכותם הספרותית מועטה, אם קיימת בכלל. באזור זה נמצא גם ספרים שעניינים בשואה.
- אוהבים לקרוא? היכנסו לפורום הספרים שלנו
כיצד מדברים עם ילדים על השואה? מה בוחרים לחשוף, וכיצד? איך מתווכים את הבלתי מובן והאלים כל כך לילדים? גם במקרה זה, אף על פי שהרגישות רבה יותר מאשר בסיפור על גמילה מחיתול, ספרים דידקטיים יהיו חלשים ולא יצלחו את המשימה. אולם ישנם בכל זאת מספר ספרים שמצליחים להציג מהלך ספרותי מעניין וחכם, ולגעת בפן מסוים של הנושא באופן משכנע למדי.
בספר "למה לנפתלי קוראים נפתלי", שכתבה ואיירה אלונה פרנקל (הוצאת מודן), רותמת הסופרת-מאיירת את הדמות האיקונית של הילד נפתלי, על מנת לאפשר לילדים הצצה לכאוס של השואה, ויחד עם זאת להדגיש את הגבורה, את חשיבות הזיכרון ואת הערכים ההומאניים. פרנקל מציינת במפורש כי כתבה את הספר מתוך הרצון למצוא צורה ספרותית לשיח אודות השואה.
לדורות הבאים, אבל לא רק
קול המספרת הוא קולה של אמו של נפתלי, המוכרת אף היא לילדים. פרנקל מגוללת בקצרה את הסיפור המשפחתי שלה, ומעלה מתוכו סוגיות וערכים אוניברסאלים, הקשורים למאורעות האיומים שהתרחשו ליהודים בשואה. הסגנון הישיר והתמציתי המאפיין את כתיבתה לילדים, בא לידי ביטוי גם בספר זה, ועל מנת להתמודד עם המורכבות שהנושא טומן בחובו, היא מבצעת הפשטה מסוימת, על ידי חלוקה ברורה של טובים ורעים, ושימוש בהנגדה בין הצבע השחור לצבעים צבעוניים המסמלים את התקומה והגבורה. כך למשל, האיורים האבסטרקטיים מדגשים את המפלצתיות של הנאצים, וההווה בארץ ישראל שבו חיי נפתלי, מתואר בססגוניות וחמימות.
הספר נע ומונע מתוקף הניגודים, שהראשון שבהם הוא המציאות העכשווית בישראל, שלפי פרנקל היא הומאנית, שוויונית ומכילה. מנקודה זו היא עוברת לתאר מציאות הפוכה שהתקיימה בעבר כשהיא היתה ילדה. בדומה לספרים רבים שעוסקים בשואה, המקדשים את חשיבות הזיכרון למען הדורות הבאים, ובמידה רבה עצם כתיבתם עושה זאת.
בספרה של פרנקל הזיכרון מודגש כפן מהותי למדי. היא מעצבת את הזיכרון הפרטי שלה את השואה - הן באמצעות הטקסט והן באמצעות שילוב של תמונות משפחתיות - כדי לגרום לילדים להזדהות עם אותו מקרה ספציפי ואישי. יחד עם הסיפור שלה, היא מדברת גם על חשיבות שמירת הזיכרון והנחלתו הלאה, במטרה לכונן חברה צודקת יותר.
לכתוב ולא לשכוח
דוגמא לספר מעניין נוסף הוא "יומנה של בלומקה" שכתבה ואיירה איבונה חמילבסקה, יוצרת פולניה מוערכת. הספר תורגם על ידי אורי אורלב וראה אור בהוצאת צלטנר. הספר מתאר בטקסט ובאיור את יומנה של הילדה בלומקה, ששהתה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק. כפי שקורה תמיד ביצירות של קורצ'אק או בכאלו המזכירות אותו או מתייחסות לדמותו, הגורל המזוויע של המחנך הדגול, צוותו והילדים עומד תמיד ברקע אצל ההורים, ומגיל די צעיר גם אצל הילדים. כך גם בספר זה, שאמנם אין בו התייחסות ישירה לשואה, אך הקונטקסט ההיסטורי מציב אותו כיצירה שנוגעת בתקופה החשוכה הזאת.
"יומנה של בלומקה" מתאר בקצרה דיוקן של מספר ילדים מבית היתומים של קורצ'אק, ומלמד על אופי החיים בו. הספר נחתם במלים הללו: "אחר כך היתה מלחמה שלקחה גם את היומן של בלומקה. אם כן, איך אנחנו יודעים מה היה כתוב ביומן? מפני שיומן נכתב כדי שלא לשכוח...". הפתיח והסיום של הספר נמסרים
מפי מספר כל יודע, ואילו עיקרו עשוי מהדברים שכתבה בלומקה בגוף ראשון. גם כאן נמצא ניגוד חריף בין המציאות האידילית שהתקיימה בבית היתומים, לבין קטיעתה המצמררת והחד-משמעית. השואה מוזכרת רק במשפט אחד, אך הוא כה חזק שנדמה כי מכיל בחובו את חוסר היכולת להתמודד עם תיאור והסבר של המלחמה.
גם בספר הזה, הזיכרון נמצא במרכז הבמה. אנו מזדהים עם דמותם הפשוטה כל כך של הילדים, ואז חמילבסקה מבקשת מאיתנו לזכור אותם. חמילבסקה בחרה להנציח בספר את פועלו של קורצ'אק וצוותו, ואת זכרם של ילדים ספציפיים. על ידי מסירת הסיפורים הפרטיים הקטנים, והאפיזודות החינניות והמעניינות, היא קוראת לנו לזכור ש"לכל איש יש שם", והיא עושה זאת כמעט בהיחבא, במעין סאב-טקסט שנמצא לאורך הספר כולו.
פעמים רבות הקישור המיידי של יאנוש קורצ'אק לשואה, ולה בלבד, עושה עוול מסוים לפועלו ומשנתו - כאילו האירוע הטרגי משמעותי יותר מהתפיסות והמהלכים החינוכיים והערכיים שייסד. לכן ספר כמו זה, מאפשר לדבר עם ילדים על השואה דרך נקודת מבט אחרת, שמדגישה את גישתו של קורצ'אק לחינוך ילדים.
