עונש מינימום לשיכורים? לא כשיש הסדר טיעון
שלילת רישיון למשך שנתיים היא עונש המינימום הקבוע בחוק במקרה של נהיגה בשכרות - עבירת תנועה הנחשבה לחמורה במיוחד. ובכל זאת, נהגים מורשעים זוכים לרוב להקלה משמעותית. במפתיע, האחראים לכך אינם השופטים
משטרת ישראל מפרסמת באתר האינטרנט שלה את סיפורם של שני מתנדבים באגף התנועה, שעוסקים לעתים תכופות בבדיקות שכרות לנהגים. "אפילו כוס אחת יכולה להיות קטלנית", אומר אחד מהם. שותפו מספר כי "בממוצע (אנחנו) תופסים בין חמישה ושבעה נהגים שיכורים בלילה". בדברי אזהרה לנהגים, מבהירים במשטרה כי מי שיורשע בנהיגה בשכרות צפוי לשלילת רישיון לשנתיים, תקופת מינימום הקבועה בחוק.
אלא שאיומי המשטרה בעניין פסילת המינימום, מתממשים רק לעתים רחוקות. לרוב, העונשים שמקבלים נהגים שהורשעו בנהיגה בשכרות קצרים משמעותית. על-פי מחקר של אוניברסיטת ירושלים, רק אחד מארבעה נהגים מורשעים מקבל פסילה לשנתיים או יותר. למעשה, המחקר מצא כי כ-60% מתיקי השכרות מסתיימים בהסדר טיעון, והעונש המוטל ברוב המוחלט של ההסדרים הוא פחות מ-12 חודשי פסילה. למה זה קורה?
השופטים דווקא לא מקלים
על-פי המחקר, שנערך על-ידי פרופסור מימי אייזנשטדט וד"ר שומרון מויאל, משך הפסילה הממוצע בכל התיקים - כאלה המסתיימים בהסדר וכאלה שנידונים בבית המשפט - הוא 13.3 חודשים בלבד. בסך הכל, בכ-80% מכלל התיקים שנבדקו, העונש שהוטל על הנהגים היה קצר מזה שקובע החוק. אולם, בניגוד לדעה רווחת בציבור, לפיה בתי המשפט הם שמקלים על עבריינים, נראה כי דווקא לא השופטים אחראים למרבית ההקלות בעונשי המורשעים בשכרות.
| עד 12 חודשים | 12 - 24 חודשים | 24 חודשים ויותר | |
| כלל המדגם | 66.4% | 10.2% | 23.4% |
| עם הסדר | 87.6% | 7.7% | 4.8% |
| בלי הסדר | 38.3% | 13.7% | 48.1% |
* מקור: "רמת הענישה בעבירות תעבורה בישראל"
לפי המחקר, כאשר תיקי שכרות נדונים בבתי משפט לתעבורה, ושופטים הם שגוזרים את דינם של המורשעים, העונש הממוצע קרוב למינימום הקבוע בחוק. בכמחצית מהתיקים שאינם מסתיימים בהסדר, העונש הוא פסילה בפועל לתקופה של שנתיים או יותר. משך הפסילה הממוצע בתיקים אלה עומד על 20 חודשים - רק מעט פחות מהמינימום. זאת, לעומת שמונה חודשים בלבד בבמוצע בהסדרי טיעון - הליכים משפטיים שבהם לתביעה יש תפקיד מרכזי.
מה גורם לתביעה לוותר על מיצוי הדין עם נהגים, ולבחור בהליכים שבהם העונש הוא לרוב קל משמעותית? במחקר של אייזנשטדט ומויאל נערכה בדיקה ראשונית של הנושא, ובין הסיבות לבחירה בהסדרי טיעון אפשר למנות כמה שיקולים:
- הודאה באשמה בשלב מוקדם, והבעת חרטה.
- עבר תעבורתי מקל, בהתחשב בוותק בנהיגה.
- היעדר עבירות חמורות, כמו מהירות מופרזת ואור אדום.
- התמשכות ההליך המשפטי, מביצוע העבירה עד גזר הדין.
- נסיבות אישיות מיוחדות, כמו תלות ברישיון לצורכי עבודה.
- עבר נורמטיבי, התנדבות למען הקהילה, ושירות צבאי.
יש לציין כי בחלק מהתיקים, שבהם נמצאים קשיים שונים - למשל ראיות לקויות - מומר סעיף האישום. במקום עבירת נהיגה בשכרות, שהעונש שבצדה הוא פסילה לשנתיים לפחות, מואשמים הנהגים בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. עונש המינימום בגין עבירה זו קצר משמעותית. מנגד, המחקר מצא שסירוב לבצע בדיקת אלכוהול מביא לרוב להחמרה משמעותית של העונש.
ומתי סביר דווקא שהעונש יהיה קרוב לזה הקבוע בחוק, או אף חמור ממנו? על-פי המחקר, הסיבות במקרים אלה ברורות ולרוב אובייקטיביות יותר. למשל, ריכוז אלכוהול גבוה משמעותית מהרף החוקי יביא לעונש חמור. כך יקרה גם למי שמורשע בשילוב של כמה עבירות תנועה חמורות, למשל שכרות, נהיגה במהירות מופרזת וחציית צומת באור אדום. גם עבר תעבורתי מכביד יגרום לשופטים או לתביעה להחמיר עם הנהג.
לפנייה לכתב/ת 
