"מזל עורב": גיבור אבוד אובד בעלילה

ספרו האחרון של אמיר גוטפרוינד "מזל עורב" נוטש את המרחב הלאומי הקולקטיבי, לטובת המרחב הפרטי והאינטימי. רוחב היריעה האפי שאפיין את שני ספריו האחרונים של אחד מהסופרים המצליחים בזירתנו, מפנה את מקומו לסיפור קטן ואישי, על אדם המאבד את עולמו ומנסה לנעוץ את עצמו מחדש בחיים. גוטפרוינד אינו מוותר על הזירה הלאומית הרותחת, ובעלילת הרומן נוכחת אקטואליה ישראלית רווית אלימות בריונית. חטיפת נערות ופיגועים לאומנים משמשים לא רק כרקע לסיפור, אלא כאלמנטים הפולשים לחיי הגיבור, והופך למרכז חייו.

• לכל מה שחדש בתרבות ובחדשות: היכנסו לפייסבוק של ynet
• רוצים לקרוא פרק מספרו של אמיר גוטפרוינד? היכנסו לכאן
  

"מזל עורב" הוא סיפור על אבדן ובדידות. גיבור העלילה מושלך מחברת הסטארט אפ המבטיחה שלו, וננטש על ידי אהובתו. בצר לו הוא מצטרף לצוותי החיפוש אחר נערה נעדרת בשם ליר אוחיון, וסיפור הנטישה והאבל נשטף באחת לתוך עלילה סמי בלשית. 

"מזל עורב". צירי עלילה תלושים

אמיר גוטפרוינד הוא סופר מוכשר מאוד, בעל יכולת נפלאה לדייק בתיאור סיטואציות אנושיות.

בספר הנוכחי הוא כותב על בדידות, אבל זו חומקת ממנו ללא הרף והופכת לרזה ודלילה. למרות ריבוי תיאורי העצב הגיבור נשאר חלול משהו, ונדמה שאף המספר עצמו אינו משוכנע בו, ולכן הוא ומוסיף לו כגיבוי מנות רבות של כאב פיזי. למרות ריבוי הצער, הדמות נשארת מבותרת ופרגמנטית, ונענית לסטריאוטיפ של איש הייטק גאון וכושל. הקישור המרומז לסיפור מסגרת גדול יותר, העוסק בגעגוע וכמיהה לדמויות של אב ודוד מיתולוגי, נותר בלתי מפותח.

לטעמי, הקריאה בספר מייצרת תחושה של בלבול וחוסר סבלנות כללי. צירי עלילה נפתחים ונשארים תלושים, ודמויות גבריות נותרות עם תפקיד לא ברור בעלילה: אבי הנערה האניגמטי או דמותו של המחפש האובססיבי צור שפר, או טייס ריסוס פטפטן ובלתי נלאה. הרומן דומה יותר לתקציר או טיוטה לספר בראשי פרקים. אחת הדוגמאות, מני רבות, מופיעה במפגש המחודש של הגיבור עם אהובתו: ניצתת תשוקה, נוצרת סערה, הזוג שוכב והשמש זורחת - וכל זה ברבע פסקה. קשה לעכל יצירה כזו אצל סופר כמו גוטפרוינד, המגיש לקורא תוצר חצי אפוי.

רבים מספריו של גוטפרוינד עוסקים בגבריות וביחסים בין גברים. עיסוק זה הגיע לשיא בספרו האחרון "בשבילה גיבורים עפים", שעסק כולו ביחסים בין ארבעה חברים. הנשים, האמהות והחברות הן רק לווייניות הסובבות את גיבורי העלילה. גם בספר הנוכחי מצויים יחסים בין גברים במרכז הבמה: הקשר בין הגיבור לשותפיו לסטארט-אפ, הידידות עם שותפו לחיפושים, הסקרנות והחשדנות ביחס לפסיכולוג שלו - אך בעיקר הקשר עם אחיו הצעיר, אלי. מערכת היחסים הזו מושתת על נאמנות ומחויבות טוטלית. האב נכשל במאמציו לאתר את אחיו, שבוי ממלחמת יום הכיפורים שהפך לשכיר חרב באפריקה, והבן הנקרא על שם דודו הגיבור, מנסה שוב ושוב להחזיר את חיי אחיו למסלולם.

התלות האנושית והמשפחתית יפה ומרגשת, אך כה חסרת תועלת אל מול התשוקה הגדולה של הגיבור להרס עצמי. גוטפרוינד מתפעל מגברים עתירי תושייה ועשייה, כשמולם הוא מקפיד להציב אלטרנטיבה בדמות אחרת, שמאירה את צדם האפל. דיאלוג זה, בין נרטיבים של גבריות, חולשת גם על הסיפור הנוכחי. אח אחד אמיץ ואחד דיכאוני, אחד עשיר והשני מתרושש, אחד מרותך לאשתו והשני מאבד את אהובתו

.

היכולת הלשונית המרהיבה ורבת הרבדים של גוטפרוינד, זו שנחשפה בספריו הקודמים כמו "אחוזות החוף", ו"שואה שלנו", מפציעה מדי פעם גם בספר הנוכחי, אך לרוב מתבזבזת על דיאלוגים שנונים וציניים בין הגיבור לאחיו או אהובתו. זיקוקי הדינור הסגנוניים מבליחים מדי פעם לשמי הספר, ומזכירים לקורא את היכולת האדירה של הסופר: יכולת לשונית שאפשר היה להאיר איתה הרבה יותר מאוסף דיאלוגים מושחזים המותירים טעם של החמצה. גוטפרוינד כותב בסגנון ריאליסטי שב"מזל עורב" הופך להיפר-ריאליזם.

חיפה, עירו של הסופר, מככבת גם בספר הנוכחי כרקע בעל נוכחות גיאוגרפית בולטת.

אולם הפעם חסר בה המבט האוהב והמכמיר שהופיע בספריו הקודמים. חיפה נראית כמו תפאורה ריקה וסתמית לשיטוטים של הגיבורים, בעיקר בשולייה. הגיבור אוהב להלך בשדות הנטושים ולעקוב אחר מלאי הגרוטאות המופיעות ונעלמות חליפות. הריקנות והסתמיות בולטת במיוחד, נוכח היעדר שמו של הגיבור המוקף בדמויות בעלות שמות עמוסי חיוניות ישראלית חריפה, כמו ליר אוחיון, נופר סוויסה, ועוד.

גוטפרוינד נמנע כמעט במכוון להעמיק בדמותו של הגיבור או להשתהות באזור הנפשי הרצוץ. התחושה היא שהוא טובל את עטו בנפש הגיבור - ונמלט ממנה בבעתה. ברגעים בהם מעיז גוטפרוינד לחקור את הכאב הוא עושה זאת נפלא כהרגלו, אולם מהר מדי הוא גולש אל הדיאלוגים וההתרחשויות העלילתיות. אין כל מניעה לכתוב על גיבור המנותק מכאבו ומוצא מפלט בעולם החיצוני. אילו נכתב הספר בגוף ראשון, היתה לבריחה הזו הצדקה ספרותית הולמת, אולם כאשר המספר נמנע מנפשו של הגיבור שלו, עולה החשש שהוא עצמו לא יכול לשאת את מעמסת הכאב, והימנעות זו צורמת ומערערת את אמינותו.

"מזל עורב", מאת אמיר גוטפרוינד. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 239 עמ'.