אמנון דנקנר הובא למנוחת עולמים
מאות משתתפים ליוו למנוחות את הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר, שהלך לעולמו בגיל 67. אהוד אולמרט ספד: "אני אוהב אותך מאוד, ועכשיו יותר מאי פעם". צפו בראיון האחרון שהעניק
מאות משתתפים ליוו היום (א') למנוחת עולמים את הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר, שהלך לעולמו בסוף השבוע בביתו שברמת השרון. בין המשתתפים בהלוויה שנערכה בבית העלמין מורשה: השר יאיר לפיד, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אריה דרעי ובכירים מהתקשורת הישראלית.
הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר הלך לעולמו
בנו איתי ספד לו: "אני קורא בעיתונים את מה שאומרים עליו, וזה מחמם לנו את הלב. מזכירים שהיה איש משפחה, אבא וסבא. זו לא סתם שורה". דנקנר הבן, עורך התוכנית "אולפן שישי", סיפר כי לאחרונה נסע אביו במונית ושמע דיווח על חטיפה: "בראש שלו נחטפתי. הוא התקשר למנכ"ל אחת החברות הסלולריות לקבל איכון של הטלפון שלי. אני יושב באיזה מקום, אוכל ושותה, ואבא שלי מתפרץ עם שני שוטרים וכתב מקומי. זו אהבה, זה מה שלימד אותנו, אהבה מתובלת בהומור".
רה"מ לשעבר אהוד אולמרט ספד אף הוא לחברו: "ב-14 במרץ, לפני כשלושה שבועות, העברת לי מסרון 'אני חולה, נפתחה ההרשמה לקבוצות מאורגנות שיסעו באוטובוסים ממוזגים לעבור על קברי הפתוח, יש התעניינות עצומה בנאומך הצפוי על קברי'.
"אני יודע שאתה צוחק, אלא שאנחנו כבר לא. כבר יומיים אני מנסה לעצור את שטף הדמעות שלי. היית אבא מסור, סב שמשתטה עם נכדיו. בשש שנים ארוכות חשבת שלפני שאלך לישון אתה חייב להתקשר ולהצחיק אותי. אני אוהב אותך מאוד, ועכשיו יותר מאי פעם".
אשתו של בנו, אורה, סיפרה בדמעות: "כשאיתי ואני התחתנו, הקראתי בחופה משהו שכתבתי והתרגשת עד דמעות. ראיתי אותך עם הנכדים, את הרוך שלך ואת העדינות והאהבה. רציתי שלילדים שלי יהיה סבא יוצא דופן לנצח נצחים, עברו יומיים ואני כבר מתגעגעת".
שר האוצר יאיר לפיד אמר: "בכל פעם שחסרונו של אבי הפך לבלתי נסבל, הייתי מתקשר לדוד אמנון, עכשיו יהיה פה משעמם הרבה יותר. יהי זכרו בדיוק כפי שרצה שנזכור אותו".
ח"כ אריה דרעי אמר: "דווקא בתקופה הכי קשה, כשחבריי נעלמו פתאום, הופיע אמנון. אין לי מילים לתאר את החברות והנאמנות שלו. בלי אינטרס, חבר אמיתי. בשיחה האחרונה נזף בי למה התנתקתי ולא ביקרתי אותו. ערב העימות שלי על יאיר (לפיד) בטלוויזיה הוא היה בחרדה, התקשר וביקש 'אתה חייב להצליח, אבל תהיה רגוע כדי שלמחרת תגידו אחד לשני שלום'. אני מרגיש חלל גדול".
לפני כעשרה ימים, לקח דנקנר חלק בצילומי התוכנית "המפתחות בפנים - מכוניות הן ציוני דרך", שתשודר במוצאי יום העצמאות בערוץ הראשון. במסגרת הצילומים סיפר דנקנר ליגאל רביד על המכונית הראשונה שלו ועל הבחורה איתה נסע: "אני זוכר את הנסיעה הזו כחרדה. מישהו עקב אחרינו".
ביום שישי האחרון, נמצא דנקנר בביתו כשהוא מחוסר הכרה ואינו נושם. צוות מד"א שהוזעק על ידי בני משפחתו למקום ביצע בו פעולות החייאה במשך כשעה וחצי, אך נאלץ לבסוף לקבוע את מותו. ההערכה כי הוא ככל הנראה לקה בלבו.
דנקנר נולד בירושלים ב-1946. הוריו החילונים, שהיו בעלי הקפה "אלנבי" במרכז העיר, העדיפו לשלוח אותו ללמוד בבית ספר דתי. כבר בנעוריו כתב בעיתוני בית הספר וככתב צעיר ב"מעריב לנוער".
בתום השירות בצה"ל הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיו שימש
כדובר משרד החינוך והתרבות, שבראשו עמד אז יגאל אלון. לאחר מכן היה דובר הסוכנות היהודית. ב-1976 עזב את התחום הדוברות וחצה את הקווים לעיתונות. תפקידו הראשון היה כתב לענייני הסתדרות של עיתון "הארץ".
בהמשך כתב בעיתונים "דבר" ו"חדשות" וב-1997 עבר למעריב. ב-2002 הוא מונה לעורך הראשי של העיתון, תפקיד שאותו מילא כחמש שנים. דנקנר הופיע בין היתר בתוכניות כמו פופוליטיקה בערוץ הראשון, לצד יוסף (טומי) לפיד. הוא השתתף גם בפאנל בתוכנית מועצת החכמים בערוץ 10.
דנקנר השתתף כשחקן בסדרה הקומית "פולישוק". הוא גילם את דמותו של שר המשפטים, חומי שליט, ראש תנועת מל"ל. במהלך השנים כתב דנקנר לא מעט ספרים, ובהם: "אל תירו בנשיא", "מחפשים את גואלמן", הביוגרפיה של דן בן אמוץ, "האיש ללא עצמות", "שרמן בחורף", "הקיץ של רינה אוסטר", "ימיו ולילותיו של הדודה אווה", ו"מגע הקסם של הבל גאגין".
לפנייה לכתב/ת 
