ליאורה איילון: סיפורן של הנשים הירושלמיות

"אילו היה הים עשוי חלב הייתי נעשית דייגת/ ודגה בו את ייסורי במילים של אהבהב/ האהבה ראשיתה במבט ויורדת היא אל הלב/ מהלב אל הקרביים, ומשם כבר אין מפלט". זהו השיר ממנו לקוח השם, "אילו היה הים עשוי חלב", אותו בחרה הסופרת רבקה איילון ליצירת הביכורים שלה.

"השם מבוסס על שיר בלאדינו", היא מספרת. "סבתא שלי, בכל פעם שרצתה לספר על העבר שלה והסביבה השתיקה אותה, היא היתה מתחילה לשיר את השיר הזה, שמסמל את הקשיים בחייהן של נשים". המוטו בשיר זה, והקשרו האישי לאיילון, מתאים לעלילת הרומן שכתבה, שעוסק בחייה ובאהבותיה של משפחה ספרדית אחת בירושלים, מראשית המאה ה-20 ועד שנות ה-70.

נונה, מרי ויהודית, מייצגות שלושה דורות נשיים של משפחה אחת, שמספרות כל אחת בתורה, את קורותיהן מאז ילדותן ועד להתבגרותן כנשים חזקות. שלושתן צומחות במסגרת פטריאכלית נוקשה ומסורתית, ובוחרות באופן אמיץ את הדרך בה הן רוצות לחיות, לצד קשיים, אכזבות ובחירות הגורל שאינן בשליטתן.

עטיפת ספרה של איילון. הגיע הזמן לספר את הסיפור הזה

לאיילון, 58, זה הספר הראשון, אך נושאיו מעבר להקשר המשפחתי, אינם זרים לה, כיוון שהיא עוסקת במשך שנים בפרויקטים המקדמים את מעמד האישה בעמותת נעמ"ת. "הרעיון לכתוב ספר ליווה אותי הרבה שנים. הרגשתי שהגיע הזמן לכתוב את הסיפור של הנשים הירושלמיות".

.

מדוע כתיבה?

"אני כותבת במשך שנים על חוויות אישיות שעברתי, ויש לכתיבה אלמנט תרפויטי.

נסעתי לדוגמה עם הילדים שלי להודו, והלכנו שם לאיבוד. כתבתי על החוויה הזו לעצמי, ועל עוד חוויות שקשורות בנסיעות. אבל החלטתי לכתוב רומן כי רציתי לראות את העולם דרך דמויות אחרות וזמנים אחרים".

מדוע בחרת לכתוב סיפור המבוסס על משפחתך?

"לפני הרבה שנים סבתי מרי נתנה לי את היומן שלה. זה היה ספר זיכרונות שכריכתו היתה עשויה קרטון, ובצד היה קיפול קטן ובו כתוב 'סוד כמוס לפרה ולסוס', בדיוק כמו שהיומן הזה מתואר בספר. היא הפקידה בידי את הספר שלה, כי במשך כל חייה, בכל פעם שהתחילה לספר את הסיפור שלה, ואת הסיפור של הנשים במשפחה שלנו - הגברים השתיקו אותה.

"החלטתי לקחת את היומן הזה, ולכתוב את הזיכרונות שלה ביחד עם זיכרונות שני דורות הנשים, לפניה ואחריה: של סבתא רבא שלי נונה, ושל אמא שלי יהודית. הרומן מביא חוויה נשית שאני מכירה, אבל הוא לא רק אוטוביוגרפי, כי הוא מבוסס גם על סיפורים של נשים אחרות. המטרה שלי היתה ליצור שיח על חוויות של נשים".

כשאני שואלת אותה מדוע בחרה לכתוב שיח נשי שהתרחש טרם נולדה, היא מספרת, "הספר הוא בעצם על הקול הנשי שהושתק בתקופה ההיא, בימים ההם, וגם היום - למרות הקידמה והמודעות והטכנולוגיה. בסיפור שלי הגיבורות הן נשים שהחליטו לשמור על החירות שלהן, ועל החופש לפעול לא רק למען אחרים, אלא גם למען עצמן. נשים שנטלו לידיהן את העצמאות ויכולת הבחירה ולא נכנעו לחברה שרצתה להשאיר אותן בסטטוס נמוך, של מי שקיימות כדי למלא את צרכי הגברים".

לאיזה דמות ברומן את הכי מחוברת?

"אני חושבת שבמידה רבה עם קולה של יהודית, המבוססת על אמי. זו שנטלה לעצמה את החופש לקום ולהינשא למי שהיא רצתה ולא הקשיבה לאף אחד. היא קמה וברחה מירושלים של ימי מלחמת השחרור לתל אביב, ובראה את החיים שלה מחדש".

האם יש מקום שאת חולמת לכתוב בו?

"בפינת העבודה הקבועה שלי. אני גרה במבשרת, ומול שולחן הכתיבה שלי יש נוף יפהפה של עמק הארזים, שמשתנה בחילופי העונות. זה המקום לכתוב בו".

על איזה ספר ילדים גדלת?

"על ספרים נורא עצובים שהיו פופולאריים בילדות שלי, כמו 'באין משפחה' ו'הלב'. אבל למרות כל הקשיים שהגיבורים-הילדים שלהם נתקלו בהם, תמיד מצאתי בהם רגעים של חסד".

איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

"במידה רבה, הספרים של נטליה גינצבורג שעוסקים בנושאים משפחתיים ונשיים.

גם הספרים של אלזה מורנטה, 'אלה תולדות', לדוגמא, זהו ספר שכתוב בהמון אהבה ורוך. אבל יש גם רבים אחרים".

יש לך איחולים לספרות הישראלית?

"אני מקווה שהספרות תיכנס לשיח היום-יומי, שמדורי הספרות יתרחבו, ושתינתן אפשרות לקולות חדשים להיכנס לשוק הספרים שנתון בחומות של זכוכית שמאוד קשה לחדור אליהם".

מסר לקוראים:

"כשמסתכלים על שם הספר, אמנם מדובר ב'אילו', אבל האילו הזה תמיד מאוד אפשרי. לכן תמיד כדאי להגשים את החלומות ולא לוותר לחיים".